יומן המסע של ראת’אריאל – יום 54
מהמחנה, טילפרטנו ישירות לבית מרפא. שם הצלחנו לטפל בכל הבעיות שנשארו ועם קצת קסם גם לסגור את כל הפצעים שנותרו. הדבר עלה לי יותר מחצי מהכסף שהיה ברשותי.
כשיצאנו משם, מצאנו לעצמנו פונדק קטן ופרטי. אני הייתי צריכה לשמור על הדלת בזמן שמרתה בחשה בקלחת, ניסתה למצוא את העגלה האמיתית. לא הצלחתי לראות מה שהיא ראתה אבל היא תיארה עגלה שמכילה משהו דמוי שולחן אבל שנראה כאילו הוא עשוי משאריות דברים חיים ועוינות ומקרין חושך נוראי.
במשך השעות הבאות, כשהיא ניסתה למצוא משהו שיוכל לעזור לנו להתמקד בהם ולדעת איפה הם, הובן כי החפץ הזה הוא עצמו נקודת חיבור עם מאבאר ומדי פעם יוצא משם יצור ומנסה לאכול את המובילים שלו. אבל בסוף גם הצלחנו למצוא כי הם נעים מזרחה מזרחית לבאסטיון ויותר משלא, סביר להניח כי הם מביאים את הדבר הזה אל מוראנה מילר.
אז טילפרטנו אל מחוץ לבאסטיון. ניסינו למצוא עקבות ואוטו עלה לשמיים לחפש אותם במרחק. הצלחנו לאתר אותם במרחק כמה דקות רכיבה. פרנץ זימן את המרכבה שלו והתחלנו לנוע, סוגרים על המטרה.
הקרב היה קשה. סבתא הגיעה באמצע. ניסינו לעכב אותה אבל היא הצליחה להסתלק עם החפץ. בכל מקרה, נראה כי ג’נסי הצליחה לפגוע בו לפני שהיא הסתלקה. והצלחנו גם לתפוס שני אנשים בחיים. טוב, אחד. כי השני לא רצה להיתפס בחיים. ממנו למדנו כי החפץ באמת היה מיועד למורנה מילר. אבל הוא לא ידע בדיוק למה או מה כל התוכנית. הוא כן אמר שהזנגוולבס והטופר הם אותו הארגון.
אז הלכנו לדבר עם מורנה. היא נראתה מצוידת יותר מהפעם הקודמת בה התראינו. שאלנו אותה אבל לא נראה שהיא ידעה מה זה החפץ או למה רצו להביא אותו אליה. היא כן אמרה שהיא שונאת את הזנגוולבס, למרות שהיא בטופר. הצלחנו להגיע להסכמה שלפחות נלך להשמיד אותו ביחד ובדרך ניפטר מסבתא שגם היא שונאת.
סיכמנו להיפגש למחרת לצאת לדרך ופרשנו לישון. אבל חיכתה לנו הפתעה באמצע הלילה.
Posted in Gaming, Role-Playing by Eran with comments disabled.