בולוניה – ופסטיבל תפודי הרחוב
את הלילה הראשון שלנו בבולוניה בילינו בתוך פנדה שחורה, במגרש החנייה של בניין דירות כחצי קילומטר מחוץ לאזור ההדרה של בולוניה. כי לא ידענו שכן מותר להיכנס עם אוטו כל עוד יוצאים בשש בבוקר. אז רק בסביבות שמונה יצאנו משם ברגל, אחרי שהאכלנו את המונה.
היינו צריכים ללכת כשני קילומטר עד למרכז העיר, לחוצים כמו שני אנשים שלא עשו סידורי לפני השינה או אחרי השינה, עד שהגענו לבית קפה באותו הרחוב בו יכולנו קצת להשתחרר, לנוח ולטעון טלפונים. הצלחנו, סוף סוף, ליצור קשר עם המארח שלנו, להיכנס לדירה ולנוח בערך חצי יום.
קמנו קצת אחרי הצהריים, התארגנו, התאווררנו ויצאנו אל העיר. וזה הדבר הראשון שרואים וסוג של מאפיין של בולוניה.
הם מאוד גבוהים אבל קשה לנווט לפי הם בגלל הרחובות הצרים והבניינים הגבוהים. המשכנו לטייל, עוקבים אחרי האנשים והמנגינות.
מצאנו את הכנסייה הראשונה והגדולה של בולוניה. היי. ביי.
מצאנו את הקירות הלוחשים.
זה ממש מגניב. יש הצטלבות מסדרונות עתיקים בבניין מול הכנסייה ואם לוחשים אל פינה אחת, אפשר לשמוע בפינה הנגדית. כמו שאחד הילדים שם אמר, “זה כמו טלפון!”
צעד משם יש את המזרקה של נפטון.
אז לקחנו תפוד על מקל והתיישבנו לתכנן את שאר הטיול כדי להרגיש קצת יותר טוב עם עצמנו. וכשסיימנו, חזרנו שוב אל הבניין עם הקירות ואז הבנו שאנחנו באמצע פסטיבל תפודי הרחוב של בולוניה.
אז מעין לקחה ניוקי ואני לקחתי פירה עם בשר לארוחת צהריים.
הסתובבנו בבולוניה, מחפשים את הדברים היפים וחנות גלידה מסוימת. לא מצאנו אותה, מצאנו חנות אחרת.
חנות קטנה ברחוב צדדי בשם “פרטו” ויש להם כמה מהטעמים הכי טעימים שיצא לנו לפגוש כל הטיול. גם עכשיו, אני קצת מתחרט שלא טעמנו יותר.
כי לקחנו את גלידת הדבש שלהם ושוקולד אקסטרה נואר. ושניהם היו פשוט… וואו. אין דרך אחרת לתאר את זה. אם אתם בבולוניה, אתם חייבים לנסות.
ניסינו למצוא עוד חנות שוקולד שהייתה סגורה ולכן נחזור אליה אחר כך ואז הלכנו חזרה אל האוטו להחזיר לשדה התעופה.
זה האוטו שלקחנו לנסיעה המאולתרת שלנו. הפנדה חמודה אם כי קצת רגישה. אבל היא דיי קטנה ועדיין דיי מרווחת. בלי תלונות. אבל הייתי מעדיף את אחת מאלו.
למי שלא מזהה, אלו ה-Jalpa וה-Aventador בתצוגה של למבורגיני בשדה התעופה של בולוניה. אולי לא יכולתי ללכת למוזיאון שלהם אבל לפחות ראיתי את אלו מקרוב.
לקחנו את האוטובוס חזרה לבולוניה והלכנו חזרה לדירה. בדרך עברנו ליד התעלה הנסתרת של בולוניה.
מתברר שגם בבולוניה זורמים מים בתוך העיר. לא מדובר בעיר צפה כמו ונציה אבל עדיין מאוד יפה וצילום חשוך זה לא עושה לה צדק.
המשכנו ברחוב אל מסעדה מומלצת בשם “Cafe di Rossi” שנראית יחסית פשוטה. מפורסמת בגלל התפריט הזול שלה (שפיספסנו) אבל בחוץ יש כמה וכמה אנשים שמחכים. לא ידענו שצריך להזמין מקום אבל המלצר הניח שכן. ביקשנו יפה ונמצא לנו מקום.
מעין אכלה סלט עוף ואני אכלתי טורטליני עם בולונז (בולוניה, אחרי הכל) ושניהם היו ממש טעימים. מובן למה המקום הזה מבוקש.
אמרנו תודה רבה ושלא נשכח ביקורת וחזרנו לדירה. לא לפני שאמרנו “היי. ביי.” לעוד כנסייה בדרך.
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.