The Less Interesting Times

כן, הם עושים את זה. החברה נקראת OnLive. הרעיון הוא שבמקום להשקיע במכונות משחקים באלפי שקלים, המשחקנים יוכלו לשחק מה שהם רוצים אפילו על SubNotebook. הקלט עובר מהשלט שלכם, למחשב, דרך הרשת לשרתים של החברה שם המנוע של המשחק רץ ואז הפלט מוזרם אליכם ישירות לטלוויזיה. הם טוענים לאיכות של 720p ב-60 פריימים בשנייה ו-lag של פחות ממילי-שנייה. רק יש דרישה אחת ברורה: חיבור בפס-מאוד-מאוד-רחב.

ואני: I’d like to see that…
ובינתיים, אחרים: It’s the next best thing in gaming.

—-====—-

ילד אוטיסט נתלה על קצה בניין. ניסו להוריד אותו והוא לא הקשיב לאף אחד. מישהו גילה לכבאים שהילד אוהב את ספיידרמן. הכבאים גילו שלאחד משלהם יש חליפת ספיידרמן בארון בתחנה אותה הוא מיד הלך להביא ואיתה הוא הצליח להוריד את הילד. אני אומר, “כל הכבוד, רק שאלה אחת: למה יש לך חליפת ספיידרמן ולמה היא בארון בתחנה?”

כרגיל, הקופה הייתה מחשבים וכסף והמטרות היו דפדפנים ומערכות הפעלה. zdnet פרסמו כל מיני כתבות משם אבל מה שעניין אותי זה הראיון עם מי שפתח את הסאפארי על המק (גם Tom’s Hardware ראיינו אותו).
דבר ראשון, הדבר שמשך אותי (תוך כדי שאני מתפלץ) הוא שהוא אמר שהוא השתמש מבאג שהוא מצא בשנה שעברה. לתחרות של שנה שעברה הוא הגיע עם שני באגים אבל מכיוון שהיה אפשר לזכות רק פעם אחת הוא ניצל רק אחד מהם ושמר את השני להשנה.
דבר שני, הוא אומר כמה דברים על אבטחה שמאוד מעניינים:
– לפרוץ לדברים במק הרבה יותר קל (עוד משהו לדחוף לחובבי המק בפרצוף). חלונות אימצה הרבה תכונות נגד ניצולים והם בהחלט למדו. לנצל דברים בחלונות זה קשה.
– למצוא באג ולנצל אותו זה לא אותו הדבר. אבטחה השתפרה וקשה למצוא באגים אבל הרבה יותר קשה לנצל אותם.
– שואש לחלונות הוא בין המטרות הקשות ביותר שיש (Hooray for us!).
– היחיד שנשאר עומד בסוף התחרות היה Chrome.
– היתרון של Chrome הוא גם טכניקות אנטי-ניצול עצמיות, גם יתרונות של מערכת ההפעלה וגם מצב ‘ארגז החול’ ש-Chrome מריץ שמבודד את הדברים שהוא מריץ. הבן-אדם אומר שהוא מצא באג ב-Chrome אבל עדיין לא דרך לנצל אותו.

אבטחה זה נושא מעניין.

יש לי לוח שנה בתפריט מצד שמאל, למי שעדיין לא שם לב. אני יודע שהוא לא נורא מעניין וזאת אשמתי. אני, בניגוד למה שאולי ניתן לחשוב, לא משועמם בסוף השבוע וזה לרוב כולל סרטים אם לא משחקים. אז אני אשתדל לעדכן לעתים יותר קרובות לאילו סרטים אני הולך ומתי וכל מיני אירועים גדולים אחרים. מי שרוצה להצטרף מוזמן.

לוח השנה פה, דרך אגב.

תסביך שגורמיו עדיין לא ברורים לחלוטין שמתבטא על ידי רצון עז להיפטר מאיבר אחד או יותר, לרוב יד או רגל. הנפגעים מרגישים שהאיבר לא צריך להיות מחובר לגוף שלהם ושצריך להסירו. הם בדרך כלל גם יפנו לרפואה ויגיעו לקטיעה. והם לא יתחרטו על זה.

יש ב-New Scientist כתבה מעניינת על מחקר חדש שנעשה בנושא. הבודקים הצליחו לאתר ארבע גברים עם הבעיה וסרקו להם את פעילות המוח בשיטה לא חודרנית ובמקביל עשו אותו הדבר לארבע נבדקים רגילים לבקרה.
יש אזור במוח (שאני לא אטרח לתרגם אבל הרופאה המקומית אולי תרצה) שמחקרים אחרים כבר שייכו ליכולת שלנו ליצור מפה של הגוף שלנו ולהבדיל בין ‘אנחנו’ ל’כל השאר’. כבר נמצא בעבר שאנשים מסוימים שהיה להם שבץ באותו אזור הראו פתאום סלידה מחלק מהגוף שלהם. המחקר מצא שאם נגעו בנפגעי המחלה ברגל בריאה אז האזור הזה נדלק אבל אם נגעו בהם ברגל שהם שונאים אז הפעילות באזור הזה לא השתנתה. בהתאם, נבדקי הבקרה הגיבו על ידי פעילות מוגברת כשנגעו להם בשתי הרגליים.

זה יכול להיות בסיס לסיפור מעניין. זה תסביך מאוד נדיר. אין מספרים מדויקים אבל ההערכה היא אלף איש בכל העולם. זה יכול להיות נושא מאוד מעניין לחקור… אולי בשילוב סייברפאנק…

בגרמניה הייתה טרגדיה. לאחרונה, תלמיד בית ספר, ילד כבן 17, רצח 15 משותפיו ללימודים והתאבד בעצמו. וראש איחוד השוטרים הגרמני פלט את התגובה הצפויה: “זה הכל באשמת המשחקים האלימים.” למה? כי הילד אהב לשחק Counterstrike ושיחק Far Cry 2 יום לפני הרצח, שניהם משחקים יחסית אלימים.

וזה נורא מעצבן אותי. כן, אני משחקן ואני מתגאה בזה. אבל זה יותר מזה. זה הרבה יותר גרוע בשבילי מאז שאסף נהרג. למה? בגלל מה שקיבלנו מהקב”ט של הטכניון. כי הם הלכו לחדר שלו ומצאו ספר חדוו”א פתוח ולכן הסיקו שהוא התאבד. התגובה של כל מי שבאמת הכיר את אסף לדברים האלו היה רצון עז להכות את הקב”ט במשהו קשיח, כבד ואם אפשר גם חד. במונחים טיפה יותר מובנים: It was a Colossal WTF. כי זאת הייתה האמא של כל הראיות הנסיבתיות ושטות מוחלטת שאני לא מאמין שאיש ביטחון מנוסה יעשה ובטח שלא קצין משטרה בכיר. Counterstrike הוא אחד מהמשחקים הפופלאריים ביותר בעולם ואאל”ט, הימ”ר המשוחק ביותר בעולם. Far Cry 2 הוא משחק ימ”ר/ארגז חול חדש שנראה כמו בן-דוד של Crysis ולכן כל מי שיכול להרשות לעצמו כנראה ירצה לשחק אותו. זה כמו להגיד שנמצאה חולצת גולף בזירת הפשע אז צריך לעצור את כל מי שלובש חולצת גולף. לזה אנחנו קוראים “ממצא לא חד-משמעי”.

Counterstrike ו-Far Cry יכולים לדחוף מישהו למסע רצח כמו שספר חדוו”א יכול לדחוף מישהו להתאבדות כמו שסרטים מצוירים יכולים לדחוף מישהו להפיל על אחרים סדן כמו שקומיקסים יכולים לדחוף מישהו לשים על עצמו גלימה ולקפוץ מבניין. אני חושב שלא יכולה להיות מחאה מספיק גדולה מצד המשחקנים ומפתחי המשחקים.
ואני חוזר שוב למה שכבר הזכרתי בעבר לגבי הטרוריסטים. “או! הוא שיחק משחקים אלימים לפני הרצח. בואו ניפטר ממשחקים אלימים. או! הם השתמשו באינטרנט כדי לתאם פיגוע. בואו ניפטר מהאינטרנט. או! טכנולוגיה יכולה לשמש לא רק לטוב אלא לרע. בואו ניפטר מטכנולוגיה.”
אני חושב שזאת אחת הדוגמאות הגרועות ביותר שיש לשמרנים דוגמטיים ללא טיפת שכל בקודקוד.

ואני חושב על זה פחות או יותר כל פעם שאני רואה סרט/סדרה/קומיקס/ספר/משחק שכל הנושא שלו זה מלחמה, שהדמות הראשית היא לוחמת, שהכל מסתובב סביב לחימה. למה? כי זה כל מה שבני אדם עושים ו/או אלגוריה לכל מה שבני אדם עושים. כל סיפור ששווה משהו מדבר על מאבק. אני לא אוהב את ה’קונפליקט’, כי זאת לא מילה בעברית, אבל בעיקר שזה לא מדויק לגמרי. ‘קונפליקט’ הוא תסבוכת, מישהו נגד מישהו, שני כוחות מתנגשים. המאבק הוא גם נסיון לשנות משהו. המאבק הוא שינוי. וזה מה שבני אדם עושים. ואם נרצה או לא, המלחמה היא כנראה הדוגמה הקיצונית ביותר למאבק. המלחמה, ללא טעמים נוספים, מסמלת את המאבק, את הרצון לשינוי, לשיפור ואנחנו לא יכולים בלי זה.

אז לכל השדלטש”קים שאומרים לנו “צריך להסיר את האלימות מהמשחקים” אני מחזיר בחזרה “קודם תסירו את האלימות מהמציאות”.

בהרצאה שלי על עולמות וירטואליים באייקון האחרון דיברתי על כל מיני סוגים של משחקים ברשת שהם עולמות וירטואליים בפני עצמם. בחלק על כלכלה של עולמות כאלו דיברתי גם על משחק שנקרא ‘פרוייקט אנטרופיה’. מדובר במשחק הרפתקאות חלל שוודי שמאפשר להמיר כסף אמיתי לכסף במשחק ביחס קבוע של 10 דולרים של אנטרופיה לדולר אחד של ארצות הברית. אז אולי עוד אי אפשר להעביר את הכסף שלכם לפלנטה אחרת אבל אם חברת משחקים מבטחת את ההשקעה, למה לא לשים את הכסף במשחק?

עכשיו, החברה שמריצה את ‘פרוייקט אנטרופיה’ קיבלה רשיון להפעיל בנק מהממשלה השוודית והם הולכים לפתוח את הבנק הראשון שלא רק אין לו סניפים פיזיים, הוא גם לא ממש ממוקם פיזית בעולם שלנו. זה יהיה מעניין.

צריך יותר כאלו. The Tech Report בוחן מחדש את ה-Phenom II החדש של AMD (שכנראה גם השתפרו קצת מאז המבחן האחרון) ואת מעבדי ה-Dual, Quad ו-i7 של אינטל והפעם בהשוואה מול המחיר שלהם.

ככה עוזרים למי שמחפש מחשב חדש: “אם אתה מריץ משחקים, ה-i7-920 נראה הבחירה הכי טובה בתור מעבד שלמרות עלויות מערכת גבוהות מהאחרים עדיין מציע שיפור ביצועים רציני לעומת עליה לא רצינית במחיר. אם רוצים רק יישומים שולחניים אז ה-X4-940 וחבריו מציעים ביצועים דומים לאלו של ה-Quadים הרציניים של אינטל ובעלות נמוכה יותר.”

עכשיו אני צריך שהמחירים קצת ירדו ויהיה לי כסף. עדיף שניהם.

זאת הצעה מעניינת אבל לא מספיק טובה. לכל אחד שיודע קצת איך להשתמש במחשב אבל בכל מקרה נאלץ להתקשר לתמיכה טכנית בטח נמאס כבר לחכות שעות עד שהטכנאי בצד השני יבין שהוא לא מדבר עם אידיוט.
הרעיון לחתוך דרך כל הזיון שכל בצורה קצרה וחלקה קוסם לי אבל ההצעה שעולה שם לא הכי טובה. כל אחד יכול ללמוד להגיד פיזבין ולמען האמת, אפילו לי זה לא אומר כלום. אני בהחלט בעד הרעיון השני: “כן יש לי בעיה וזאת לא בעיית ID-10-T.”
אבל גם זה לא בהכרח ייקלט מהר או יעבוד לאורך זמן או על כל האנשים. בהחלט יש את ה”טכנאים”, כביכול, שיושבים מול מחשב משלהם ומקריאים מתסריט כמו עזרה של חלונות (”תנסה לסגור ולהפעיל מחדש, עובד?” לא. “תנסה לשנות את הכתובת, עובד?” לא. “האם המחשב שלך דולק?” לא…)

לחיצת יד סודית/אוניברסלית לא בהכרח תהיה הפתרון. אני יודע שאני טועה אבל אני עדיין בעד להניח מראש שהבן-אדם איתו אנחנו מדברים הוא אינטילגנטי כמונו אם לא יותר. אז אני חושב שהמשפט הכי טוב יהיה: “בוא נניח ששנינו יודעים איך להפעיל מחשב וניסיתי כבר את כל הדברים הפשוטים והרגילים. עכשיו בוא נעבור בזריזות על כל מה שאתה חושב שאני צריך לעשות.”

אני שומע את הדיסקוגרפיה של להקה לא ממש ידועה בשם Anvil כבר שלוש שבועות בערך. מתוך 165 שירים, הוצאתי בינתיים 32 בשביל ה-Unfiled. אז התחלתי לחשוב על האם לזרוק את שאר הדיסקוגרפיה ולשמור רק את השירים היותר טובים. אבל עכשיו אני חושב שאולי סתם התרגלתי ללהקות נהדרות בזמן האחרון. אולי התרגלתי ללהקות שבאלבום שלהם היה אולי שיר או שניים שלא ראויים לחזרה ad nauseum.

כנראה ש-Anvil הם פשוט עוד להקה. לא גאוניים אבל גם לא Epica, לא “כמה שירים טובים והשאר זבל צרוף”. יש להם שירים שאפשר לשמוע ויש כאלו יותר טובים. באמת חבל שאת רוב החומר הטוב שלהם הם הוציאו עד 1998 אבל זאת לא סיבה לזרוק את כל האלבומים. חבל.

בטכניון יש יריד עבודה כל חודש בערך. לחברות יש נטייה מוזרה (חוץ מלערוך הגרלות שאין לך סיכוי לזכות בהן), ובעיקר לאינטל, לתת לסטודנטים איזו שהיא חידה מוזרה לפתור עד סוף היום. אני מסוגל להבין למה להם לעשות את זה, לבדוק כמה הסטודנט באמת מסוגל לחשוב, אבל זה באמת מעצבן. יש כל כך הרבה דברים יותר טובים שהם יכולים לתת לאנשים לעשות כדי לבדוק כמה הם מתאימים לעבודה, הרבה מעבר ליכולות ויותר גם לאיך שהבן-אדם יוכל להשתלב בחברה.

אני נזכר בזה כי קראתי לא מזמן כתבה על הנושא של שאלות בראיונות עבודה, מה שכבר סווג כ”שאלות פרמה”, על שם מי שהמציא את המונח “חשבון על גב המעטפה”. כל השאלות המוזרות כמו “איך להזיז את הר פוג’י?” או “כמה מכווני פסנתרים יש בשיקגו?” ועכשיו מישהו העלה את השאלה הכי מוזרה שאי-פעם נשאלה בראיון.

כל זה גם מזכיר לי ציטוט מעולם הטבעת:

“How do you folk manage Rishathra?”
“If you will state your gender–”
“How long can you hold your breath?” Sea Folk.
“No, but we like to talk about it.”
“We cannot. Don’t be offended.” Red Herders.
“It was thus we ruled the world!” City Builders.
“Only with sapient species. Here, solve this riddle–”
“Only with non-sapient species. We prefer not to become involved.”
— The Ringworld Throne, Larry Niven

—-====—-

ובינתיים יש לנו פרסומות להקרנה הקרובה של Alien vs. Predator ב-SKY.

—-====—-

וגם עטלף שטס לחלל.