The Less Interesting Times

1) ל-Facebook אסור להעלות תמונות עירום, זאת אומרת, תמונות שמראות נשים מניקות את ילדיהם.

2) נאסא חוגגת 5 שנים לסיירי המאדים. ו-JPL הכינו סרטון הנצחה חביב בשביל Spirit ו-Oppurtunity עכשיו כשהם נכנסים לשנה השישית של משימתם.

3) צעצועים מעניינים השבוע: חדר המלון של העתיד. הכל עגול, הכל מחובר, המחשב מטפל בכם והמיטה מנענעת אתכם עד שתרדמו.
טלפון ללא עיניים. זה מה שעושה עכשיו המהנדס העיוור של גוגל אחרי שהוא תכנן גרסה של מנוע החיפוש שנותנת עדיפות לאתרים לעיוורים.
The New Macbook Wheel. המוצר החדש של אפל. כדברי המוכר: “כל דבר הוא רק במרחק כמה מאות לחיצות.” כדברי המשתמש: “אני אקנה כל דבר לבן ומבריק עם סמל של תפוח.”
Shoot the Real Baddies. זה פשוט מגניב מדי מכדי לוותר. מהבן-אדם שהביא לכם את חולצת הספוילרים (זהירות ספוילרים במורד הדף), מביא לכם עכשיו מטרות למטווח! לא יותר מחבלים וחוטפים אנונימיים. בואו לירות בדארת’ ויידר, במגאטרון ובפרדי קרוגר. רק חבל שאין שם מחסל.
טלפון כשר. זה כבר לא ממש מעניין אלא יותר בקטגוריה של משעשע. תארו לעצמכם שורה של אתלטים אולימפיים, האנשים המהירים והחזקים ביותר בעולם. אתם מחפשים את זה שהכי טוב והכי מתאים לכם. ואז בא מישהו אחר, לוקח את האצן הפיסח ביותר שיש מלפני שמונה שנים, יורה לו ברגל, מוריד לו יד ולוקח אותו הביתה. זאת ההשוואה שאני חושב עליה כשאני חושב על שוק הטלפונים החילוני מול החרדי.
המשך קריאה »

לפני שאני מתחיל לשחק Emperor Battle for Dune, אני צריך להתעדכן בסיפור. מכיוון ש-Emperor הוא המשך ישיר ל-Dune 2000 ומכיוון ש-Dune 2000 היה משחק מעפן לחלוטין ויותר דומה לגרסת מעצבנת של Tiberium Dawn וזה למה לא שיחקתי אותו, אז הלכתי ל-YouTube לראות את קטעי החיבור.

משום מה, לשמוע את השורה הזאת עכשיו מביא צמרמורת לגבי, גוש לגרוני, משיכה לאפי ודמעה לעיניי.

13:06 – עדכון: חשבתי שאני כבר בסדר. הנה אני, עברו כבר ימים. יש לי כוונה סבירה ללכת לאימון ביום שישי. אני כבר לא בודק את הטכנובלוג כל חצי שעה (רק כל שעה). אבל בכל הימים האלו לא הייתי צריך להיות בטאוב. היום לא הייתה לי ברירה. והיה לי ברור שזה יקרה. בדרך לקומבינטוריקה עברתי בפינת ההנצחה של אסף. כתבתי שם משהו בשביל המשפחה שלו.

את קומבי וחדוו”א בקושי שרדתי. עשיתי הלוך חזור שלוש פעמים לאורך השדרה המרכזית, רק אוסף ממתקים וקרמבו וכל פעם חוזר להדליק עוד נר, לקרוא את המחברת הזאת מחדש. כבר אמרתי שאני לא אוכל לעבוד היום. אני הולך להרוג קצת Harkonnen.

דבר ראשון שאני רוצה להבהיר הוא שאני לא אבדני. אני אוהב לחשוב שאני מתחשב מספיק ואינטליגנטי מספיק בשביל לא להרוג את עצמי ואם כן אז לפחות לא לעשות את זה בלי להגיד כלום. אם נהרגתי בלי שום הודעה, בלי שום התראה, וזה נראה כמו התאבדות אז אני מבטיח לכם שזאת לא התאבדות. אם אני הולך להתאבד יהיו מספיק התראות מראש. יש יותר מדי אנשים שאכפת לי מהם מכדי לעשות להם דבר כזה.
אני פשוט אחד מאלו שלא מפסיקים לחשוב לעולם וכשקורים מקרים כמו של אסף אני לא יכול שלא להרהר בתמותה האישית שלי. אני רק בן-אנוש ולכן מודע לזמניות הקיום שלי. אני לא מתעסק בזה באובססיביות אבל אני חוזר למסמך הזה לפעמים ומגלה שאין בו הרבה שאני רוצה לשנות.
עדכנתי את המסמך לאחרונה בפברואר 2008, בסביבות יום השנה למותו של אסף נומקין. עכשיו, עם השינויים האחרונים בחיים שלי, עדכנתי אותו והוספתי לו כמה דברים.

אז לא לדאוג. מהרגע שאלחץ Publish אני חוזר לעבודה ולחיים כרגיל אבל הייתי רוצה קצת עדים. אם משהו קורה לי לפני הפעם הבאה שתראו עדכון כזה, תפנו לפה את האנשים שצריכים לדעת. הקובץ נמצא על המחשב שלי בבית תחת “My Documents\Personal\Important Documents\Will.odt”.

שנה שעברה נגמרה כל כך טוב: חברה שלי הגיע אליי לחגוג את ראש השנה. יצאנו לבילוי וביקרנו חברים. אני עדיין לא יודע מה המילים שיתארו את זה כמו שצריך. אני שם את זה פה כי אני לפחות בטוח שאני רוצה שהעולם ידע.

אבל לא עברו יומיים, פחות מארבעים ושמונה שעות עברו מאז שנפרדתי ממנה לשלום בתחנת האוטובוס ועד שקיבלתי את ההודעה, ההודעה שהשנה התחילה יותר גרוע מכפי שאי פעם הייתי יכול לתאר. קברתי חבר אתמול. לא הנחתי אותו בעצמי באדמה אבל עזרתי לכסות אותו. אני לא רוצה לעשות דבר כזה שוב לעולם. אף פעם.
כואב לי שהוא הלך. כאב פיזי ממש שמתחיל איפה שהוא מתחת לבטן, תוקע לי את הגרון וצורב לי את עיניים. כמו שאמרתי אתמול: היקום לא הוגן. אחרת אין דרך להסביר למה דברים נוראיים קורים לאנשים טובים. אני מרגיש רע על מה שקרה. אני לא יודע מה ההורים שלו מרגישים. אני רק יודע שזה הרבה יותר גרוע ממני. והדבר היחידי שעולה לי לראש כרגע הוא: “Over Macho Grande? I’ll never get over Macho Grande. Those wounds run… pretty deep.”

אני לא חושב שאי-פעם נדע מה הוא חשב, למה הוא עלה לגג ביום שישי בלילה, אבל אני לא מאמין שהוא התאבד. הוא היה חכם יותר מזה. גם אם הוא הסתיר את זה טוב מספיק כך שהאנשים שיצאו איתו לבלות יום קודם לא חשדו בכלום, הוא בטח ידע מה זה יעשה למשפחה שלו. הוא בטח חשב על זה. אם באמת היה לו כל כך קשה שהוא רצה להתאבד, הוא היה מתחשב בהם מספיק בשביל להשאיר הודעה, להגיד להם משהו, להרגיע אותם. אבל כלום. אז בלי יותר מדי מידע אני בוחר להאמין שהוא עלה לשם להתבודד, לחשוב, אולי בשביל הנוף, ואמרו שהיו רוחות חזקות אז אולי הוא התקרב יותר מדי לקצה ומשב תועה גרם לו לאבד שיווי משקל.
זאת הדרך שאני בוחר להתמודד אם זה. הוא עשה טעות או שטות ושילם עליה בחייו. כולנו עושים שטויות. אני מסוגל לסלוח לו על זה. אם הוא התאבד, אני אכעס עליו, אולי אפילו אשנא אותו. תגידו מה שתרצו על חלשים וחזקים, בחירות ואפשרויות, אבל אני חושב שחוץ מבמקרים מסוימים מאוד, התאבדות היא פשוט פחדנות וותרנות. ואני מדבר על בן-אדם שלקח את עצמו בידיים והוציא מעצמו את המקסימום. אני הכרתי מישהו שהיה גאה בתוצאות שלו וכשאמרתי שאני מקנא הוא אמר שהוא בשמחה יעזור.

אז כנראה שלא אוכל להסתכל על המקום ולשפוט בעצמי, כנראה שלא אוכל לראות את התמונות של הסצנה ולקרוא את הדו”ח המשטרתי ולמרות שאני מבין אך לא מסכים עם ההורים שלו שרוצים להניח לנושא ורק לזכור אותו איך שהיה, אני בוחר להאמין שהוא נהרג בתאונה מצערת ולא התאבד.

אני גם בוחר להאמין שהשנה הזאת תהיה יותר טובה. כי אחרי דבר כזה, איך היא יכולה להשתבש יותר?

ובשביל לסייים את הנושא, אני אעלה את ה-Motivator האחרון שעשיתי. קצת אכזבתי את אסף עם האחרון ואני מודה בזה. בתקווה שזה יהיה מצחיק יותר.

I got the call on saturday night. The deed was done on friday night. Some say it’s not but it caught me completely unprepared. ‘Assaf? Assaf Glass? You’re not, by any chance talking about some other Assaf who isn’t one of the goofiest, helpful, smiling people I’ve ever met? It must be. The Assaf I know would never kill himself.’
That was the response I should have had. The one I really had was one that could be shortened to a simple ‘OMG WTF You’re kidding me’.

I lost an Assaf already. Losing a friend a second time isn’t easier. It’s harder. I knew this one better. He was a smart guy. Smart guys don’t kill themselves. They know better, right? They know it’s the chicken’s way out. They know the grief they would cause their loved ones. He must have known, were something like this to happen, that his father would cry through the funeral with out stopping and that his mother would refuse to let him go and blame herself. An intelligent, caring guy like that would never do that to his family and friends, right?

It doesn’t make sense. I don’t believe he killed himself.

It just pisses me off. I buried a friend today. I was thinking about how things would look when he and all the other kids from ‘Psagot’ would go to the IAI or Rafael or Elbit and I would go look for a job. And now I have to delete him from my personal list, pull the contact down from Gmail, erase the user from my blog. Should I? Do I want the reminder? We’ve already canceled the Gaming Night for this week. I think I’ll keep the reminder. It’s the only picture I have.

And it pisses me off even more when some penguin squirms his way into the event and tries to collect charity from us. But I’ll skip that rant now.

And his mom asks what have they done wrong and I try to tell her that they did nothing wrong. They did everything right. Hell, I’ve managed to get on his nerves some times but he was patient. I never saw him do a wrong to anyone. He was always tolerant towards my oddities and I’m glad to had the chance to call him friend.

He was the one who got me hooked on XKCD although I never got into Cyanide and Happiness.
I’ll never forget that 8 hour Assembly marathon, nor the game you dragged me into, nor all the times you forced me to walk with you or made me feel neglecting when I said I didn’t want to eat out. I’ll remember the lunches, the late night Algebra cooperations and the time we parted at 6am because after almost 12 hours of gaming I wanted sleep and not breakfast. I’ll remember and never forget.

Goodbye Gamer, Goodbye Friend, Goodbye Floni, Goodbye Drunken Peanut. Will miss you.

I know you liked it… so this one’s for you.

1) איכות הסביבה השבוע: למה צריך המבורגר-קנגרו? או, ‘איך פרות, כבשים ואיילים מחממים לנו את כדור הארץ?’ מבט רציני.
מנתח פלסטי משתמש בשומן אנושי להפעיל את המכוניות שלו ולא בשביל להכין ניטרוגליצרין. בכל מקרה, פקידי התברואה לא מתרגשים.

2) מדע רציני: איזור הראייה במוח שלנו מגיב חזק יותר לדברים רבי ערך. המוח שלנו “מתרגש” יותר כשאנחנו מסתכלים על טבעת יהלום מאשר על סתם זבל, יותר מפרארי מאשר ממכונית הנאנו. כנראה שאנחנו מתייחסים יותר טוב לדברים שידועים כמשתלמים.
קסמולוגיה כנראה יהיה ענף חדש במדע כשמדעני המוח, קוסמים ואשליינים ישתפו פעולה בהבנת המוח.

3) סיכומי סוף שנה: החדשות הגדולות בנאנוטכנולוגיה – כולל בד שהודף מים, קרינה לאנרגיה, פוטוסינתזה מלאכותית, שבב מחשב מגרפין ועוד.
מכניקת הקוואנטים של השנה -  כולל ארבע דרכים לתאוריה מאוחדת, שאלת האנטי-חומר, קיום או אי-קיום הזמן, אין שום דבר חוץ מחלקיקים וירטואליים, איך ה-LHC יפתח את הדרך למסע בזמן ועוד.
10 מאמרים על אבולוציה. אין עצים שינו את העולם, הקרב על העש, אבולוציית הפלג’לון, מיתוסים וטעויות, וירוסים גיבורי האבולוציה ועוד.
הגילויים הקיצוניים של השנה. העצמים העגולים ביותר, הלייזר המהיר ביותר, המשפחה העתיקה ביותר, החור הכבד ביותר ועוד.
השנה בטיסות חלל. צרות לנאסא, כל השאר דיי בסדר.
השנה בכלי נשק. לייזר על מטוסים, על לוויינים, על כל דבר שהוא, אור מהמם, רובוטים שרודפים אחרי אנשים וגם פצצות שעושות את זה.
השנה ברובוטיקה. רובוט עם מוח של עכבר, רובוט שמרכיב את עצמו מחדש, רובוט שמחכה פני אנוש, חרקים קיברנטיים ורובוטים שרים.
המשך קריאה »

נשמע מוזר מכדי להיות אמיתי אבל כן, הסופר הקנדי שכתב את סדרת Rifters (עוד לא יצא לי) ו-Blindsight (נהדר, רוצו לקרוא) נעצר על ידי משמר הגבול של ארצות הברית ביציאה מהארץ. לטענתם, הוא התחצף לשוטרים והכה אחד מהם. לטענתו (ולטענת עוד כמה אנשים שהיו שם) הוא שאל אותם מה הבעיה והם ריססו אותו בתרסיס פלפל.
ועכשיו, הוא צפוי למשפט ואולי אפילו לקנס או זמן כלא. הכל נשמע נורא הזוי. כתבו על זה בעיתון אבל כדאי לקרוא את מה שהוא אומר על זה בעצמו.