The Less Interesting Times

1) זוכי האיג-נובל השנה: שטיפת קוקה קולה כאמצעי למניעת הריון, גלולה מזויפת יקרה יותר טובה יותר במניעת כאבים מאשר גלולה מזויפה זולה יותר, רקדניות אקזוטיות במחזור מקבלות יותר טיפים, השפעת להקת ארמדילו על אזורי חפירה ארכיאולוגים ועקרון הכבוד ליצורים חיים ובמיוחד לצמחים.

2) עם ההתפתחות של טיסה אזרחית לחלל, זה היה צפוי. וירג’ין גאלאקטיק קיבלה הצעה של מיליון דולר (כשטיסה עולה 200 אלף לבן-אדם לשעתיים) לצלם סרט פורנו בחלל. אבל הם דחו את ההצעה.

3) צעצועים מעניינים השבוע: The Ultrasound Wine Ager. רק שימו את בקבוק היין בתוך המכשיר ל-30 דקות והוא ירגיש כמו בן 8.
בדיקת איידס קלה כמו בדיקת הריון. באוניברסיטת לידס הם בונים מכשיר שיגלה מחלות מסוימות בבדיקה של 15 דקות או פחות.
מפתחות מגבילים לרכב. לא רוצים שהילדים השתוללו אבל הם לא יפסיקו לנג’ס עד שיקבלו מפתחות לאוטו? אז תנו להם את המפתחות שלא מאפשרות להם לנתק את ה-Cruise Control, לא נותנים להם לסוע מהר יותר מ-80 ולא נותנים להגביר את המוזיקה עד הסוף. את המאסטר תשמרו לעצמכם.
Blogging Houseplants. כן, הצמחים הם אלה שמעדכנים. זה מוזר כמו שזה נשמע.
טלוויזיה! הולגרפית! תלת-ממד! בלי משקפיים! אה… בקרוב אצלכם?
הלוחש לפרות. גדרות וירטואליות לפרות, בוקרים מובילים פרות בישיבה בסלון, רדיו לפרות וניווט פרות ב-GPS.
מצלמת הרכב השקוף. בשביל כל הפעמים שבהם רציתם לראות דרך הדלת מה קורה בחוץ ולא יכולתם.
Beautification Engine. תוכנות שיפוץ תדמית מוכרות מהמד”ב. אז עכשיו באמת.
Gecko Sticky Stuff. מדענים אומרים, “ייצרנו חומר שהוא פי 10 יותר דביק מרגל של שממית”.
טלוויזיה בעובי סנטימטר. וגם צורכת פחות אנרגיה מנורה.
המשך קריאה »

Doom 3: (אימה, ימ”ר) או יותר נכון, Doom כמו שהוא צריך להיות. אז המחשב שלי לא מרשים מספיק בשביל להפיק ממנו את הכל אבל בכל מקרה נהניתי. זה משחק אימה טוב והסיפור שלו, אם כי לא מדהים, מחזיק. id משתמשים בכל טריק אפשרי בספר (אחד מהמעצבנים בהם הוא דלת שנפתחת מאחוריך ממנה יוצא שד ואחרי שמחסלים אותו והולכים לברר מה יש במקום שנפתח, נפתחת עוד דלת) מקולות מחרידים, חריקות, הבזקי אור, לחץ זמן, לחץ אוויר, להבות במראות, צרחות ועד המפלצת הסטנדרטית שמזנקת עליך ברגע שפותחים את הדלת. זה נהיה צפוי, זה מתחיל להעיק, זה מתחיל לעצבן אבל זה fucking אפקטיבי. לא פחדתי כל כך תוך כדי משחק מאז Dark Forces (עוד משחק שכדאי לעשות מחדש או המשך נורמלי). אם אימה היא כוס התה אז Doom 3 הוא השמונה כפיות סוכר.
Spore: (עולם חופשי, Sim-like) כשנינטנדו יצאו עם ה-Wii, הם הגדירו מחדש את אופן השליטה בקונסולת משחקים. אחרי ששיחקתי בה פעם אחת, התגובה שלי הייתה “וואיי מגניב! בואו נעשה את זה עוד פעם!”
Spore מנסה להגדיר משחקיות שנה בעיקר על ידי האופי הפתוח שלו. וזה בהחלט יפה שאפשר להתקדם איך שרוצים, מתי שרוצים ולאן שרוצים. ה-Creature/Vehicle Creator פורץ את הדרך לאמנים ולכל מי שזה כוס התה שלו. אבל הוא לא ממש מאפשר ללכת על הקטע של ה-Roleplay. יש בו המון מה לעשות אבל הרוב דיי משעמם ולסיום אני נאלץ להשוות אותו ל-Privateer. אהבתי את המשחק, מגניב, חביב, משעשע, שווה עוד סיבוב או שניים בעתיד הרחוק אבל כל הקטע של העולם הפתוח ותחקור איפה שבא לך ותעשה מה שאתה רוצה מתיישן מאוד מהר ונהיה משעמם. בגלל החוסר בגיוון ממשי. ולא, אין לי כוח לעבור על כמה אלפי מערכות שמש כדי לחפש את ה-Storybook Planets. גם ב-Privateer, עם סיום הסיפור המרכזי, ניתנה האפשרות להמשיך לטוס ולעשות משימות אבל זה גם נהיה משעמם מאוד מהר. לסיכום, התגובה שלי לוויל רייט היא: “בנית בסיס יפה, עכשיו תרחיב.”
המשך קריאה »

בשבוע שעבר, ביום האחרון של העבודה שלי (שהיה יום שלישי בגלל יום כיפור), ממש לקראת סוף היום, ניגשתי לחשבון הדואל שלי לבדוק מה חדש ושם הייתה הודעה שתויגה כ’טכניון’. פתחתי אותה וגיליתי מכתב רשמי המפרט את הסיבות למה ואת הדרכים איך המדינה תקעה זובור לאוניברסיטה ולמה, נכון לעכשיו, לא תהיה שנת לימודים תשס”ט.

אני לא יודע איך זה משפיע על האוניברסיטאות האחרות אבל אם עד עכשיו דאגתי על איך אני מתחיל את השנה החדשה, עכשיו אני צריך לדאוג למה אני עושה אם אין שנה חדשה.
אני עוד צריך להעביר את הרכב שלי טיפול ורישוי חדש, שלחתי היום את ‘לונה’ לתיקון כי היא שבקה חיים, עוד לא קיבלתי תשובה לגבי הלוואת סטודנטים ועכשיו אני כנראה גם צריך למצוא מקום לגור בחיפה, אם לא במעונות, בזמן שאין שנת לימודים. לפחות שאהיה קרוב לעבודה. אם בכלל תהיה עבודה בלי שנת לימודים.

כן, יותר קל לחשוב משבוע לשבוע, מיום ליום. אני אלך לכתוב הרצאות עכשיו.

נזכרתי בזה כשראיתי NCIS אתמול. בדרך כלל, כשמוצאים גופה, והולכים לראיין מכרים וחברים של הבן-אדם לשעבר, אז שואלים אותם את השאלה הבאה: “היו לה אויבים שאתה מכיר?”

ואני חושב על זה, לסוכן ביון יש “אויבים”. למתנקשים ולשכירי חרב יש “אויבים”. אולי אפילו לאיש עסקים מאוד מצליח יש “אויבים”. אילו אויבים יש לבן-אדם הפשוט ברחוב?

מי אתם מכירים שכל כך לא אוהב אתכם שהוא יכול להחשב אויב?

לי יש אנשים שאני לא סובל, יש אנשים שאני משתדל להתרחק מהם, אבל אני לא חושב שאני מכיר מישהו שאני יכול לסווג אותו כאויב.

דבר ראשון, שיניתי את ההגדרה העצמית שלי שוב. עכשיו אני מגדיר את עצמי כאתאיסט נחוש וליברטריאני. אז ככזה, יש לי גם מה להגיד לגבי יום כיפור, מסורת מוזרה ומלאה בשיחות. אני אוותר על כל הקונוטציות של הסליחות וכל הזוועות האלו ואדבר רק על נושא הצום.

אז נתחיל מהשאלה הפשוטה: למה? למה למישהו לוותר על אוכל ושתייה לחלוטין למשך 24 שעות? ובלי אשליות עצמיות כי לא, זה לא מנקה את הגוף יותר טוב מאשר מה שהוא כבר עושה לבד עם הלא אחת אלא שתי כליות שלו. מה שעושים בצום הזה זה למנוע מהגוף את האנרגיה שהוא זקוק לה בשביל לעבוד בגלל איזה שהוא מנהג פאגאני משונה.
זה כמו להגיד שפעם בשנה, נריץ את המכונית ליום אחד בלי לתדלק אותה, “כדי לנקות אותה”. אבל כדי להיות נחמדים, לא ניסע איתה רחוק יותר מאשר לסופר. זה פשוט לא עובד. מכונות, וזה כולל את הגוף האנושי, זקוקות למקור אנרגיה בשביל לעבוד ובלעדיו הם לא יעבדו.
למזלנו, לגוף שלנו יש עתודות אבל הן למקרה חירום והן גם תלויות במבנה הגוף ובאחוז השומן. לאדם רחב, מילא. אני, אם אצום, לא אעבור את זה כל כך טוב, כנראה. אף פעם לא ניסיתי ואני לא מתכוון לנסות. למען האמת, מאז שהוזמנתי לארוחת יום הכיפור, אני חושב שזאת צריכה להיות המסורת.
כי ברגע שאומרים לי לעשות משהו ואני לא מסוגל אפילו להבין את הסיבות למה או חושב שהן טיפשיות אז אני נוטה לעשות דווקא. Just out of spite.

אז בהנחה ופלוני החליט להתעלל בעצמו ולמנוע מעצמו את הדלק שמחזיק אותו בחיים (כן, אני יודע שאפשר לשרוד בלי מזון ובלי שתייה אבל רק לחודש-חודשיים ומספר ימים, בהתאמה, וזה בכלל לא אידיאלי), למה להתלונן ולהתחכם?
אם יש איזו שהן סיבות New Age מפגרות שאני לא מכיר אני אשמח לדעת למה אבל אני מניח שעושים את זה מתוך המקור הדתי והסיבות הדתיות שהן “להתענות”, להעניש את עצמך על שטויות שאולי עשית ועל דברים שאתה מצטער.
זה כמו השבת שבה לא אמורים לעבוד אבל אנשים מוצאים כל מיני התחכמויות כדי כן לעסוק במלאכה. הצום אמור להיות ‘לא לאכול ולא לשתות’ אז פשוט תעשו את זה ואל תנסו להתחכם יותר מדי, לצמצם את הטווחים ואת האפקט.
זה לא כמו טיפוס לאוורסט. לאוורסט מטפסים כי רוצים להגיע לפסגה או כי רוצים לראות את הנוף. הקור, החוסר באוויר וכל שאר הסכנות הן תופעות לוואי שצריך להתמודד איתן. אם אנשים היו מטפסים לאוורסט כמו שדתיים מסוימים מקיימים מצוות אז הם היו מגיעים למישור אחד מתחת לפסגה ואומרים, “זה מספיק טוב”.
המטרה של הצום היא לא להגיע לצד השני אלא העינוי עצמו, לא? אז תעברו את השבוע כרגיל וביום כיפור תצומו. מה זה הקטע הזה אם לדחוף כמה שיותר אוכל לפני שיוצאים אותם שלושה כוכבים ואז לקוות שזה יספיק עד שהם יצאו שוב?

כל העסק הזה פשוט מטופש.

בית הנבחרים של ארצות הברית העביר את החוק המוזר הזה לפני כמה ימים ומאז – וגם מלפני – רק עושים הערכות. נעזוב כרגע את כל הבדיחות ואת כל ההעלבות שהטיחו בנושא הזה – ויש מספיק, רק תבדקו ב-YouTube – ונתרכז בעלות עצמה.

יש שהשוו את הכמות הזאת ל-3000 דולרים לכל בן אדם בארצות הברית.
זה אומר שמשפחה ממוצעת תצטרך להוציא 12,000 דולר בשביל לשלם את זה.
זה בערך שליש עד חצי ממשכורת שנתית שלהם.
יש שהשוו את זה למשאית מלאה בפשטידות תפוחים לכל בן אדם.
אני אוהב להסתכל על זה בצורה מדעית.

ה-Large Hadron Collider של CERN, מה שנקרא הניסוי המדעי הגדול ביותר בהיסטוריה, הדבר הזה שאנשים מפחדים – שלא לצורך – שישמיד את כדור הארץ, עלה, לפי ההערכות, כ-8.6 מיליארד דולר. להשוואה, זה 1.26% מכמה שהחוק הזה עולה.

ה-International Space Station, הדבר הזה שמרחף עשרות קילומטרים מעלינו במהירות של בערך 90,000 קמ”ש, מה שכונה הדבר המורכב ביותר שאי פעם נבנה על ידי בני אדם, הפרויקט היחידי היקר ביותר בהיסטוריה, עלה, שוב לפי ההערכות, בין 100 ל-135 מיליארד דולר. להשוואה, בין שביעית לחמישית מכמה שהחוק הזה עולה.

אז השאלה היחידה שנותרה לי לשאול היא: האם האמריקנים חכמים יותר מזה?

ואף אחד לא טרח להגיד לי. אז הגעתי לעבודה בדיוק מוחלט ב-9:00 בבוקר רק כדי לקבל את ההודעה שעכשיו 8:00.
זה באמת נשמע מוזר כשהתקשרתי ליאיר ברבע לשמונה, שחשב על לנסוע בשמונה, והוא נשמע כאילו כרגע הערתי אותו.

אני מרגיש כאילו חילקו ארטיקים חינם לכולם ואני לא הייתי.

אבל אני עדיין מרגיש יותר רע על הפעם ההיא שהיה לי כרטיס לסדנת כתיבה עם ניל גיימן ושכחתי ממנו.

1) צעצועים מעניינים השבוע: לא! שריטה! כבר יצא לכם להגיב ככה למראה הרכב שלכם? לא עוד! צבע שמתרפא מעצמו.
כנראה מלכודת הרוח היעילה בעולם. והיא מספיק קטנה כדי לחבר לקיר. היא מפיקה 13 ליטר ליום ועכשיו רוצים שהיא תהיה סולארית. וואו!
Bomb-Proof Thermometer. במעבדת הפיזיקה הלאומית של בריטניה הם מתכננים מדחומים שאפשר לדחוף לפיצוצים.

2) נא לרקוד, להלל ולשמוח. ג’ק טומפסון כבר לא יציק לכם לעולם. הוא לפחות כבר לא עורך דין.

3) כל כך Capricorn One מצידם. אחרי שהסינים שיגרו זיקוקים וירטואלים באולימפיאדה, הם הספיקו לשגר משימת חלל וירטואלית ואת הכתבה המתארת אותה… כשהטיל האמיתי עדיין על כן השיגור.
מאז הם כנראה כבר הספיקו לעשות את זה באמת.

4) האדם הראשון שחצה את התעלה האנגלית עם כנף סילון. אני כבר יכול להריח שיא גינס.
המשך קריאה »

- כל אחד ואחד מהסיפורים בהחלט ראוי למקומו כמועמד לפרס גפן.
- כל המקריאים נהדרים.
- עדי בהחלט שחקנית יוצאת דופן.
- ניר מצוין בתור הגאון המטורף.
- יואב גונב את ההצגה בתור דרביח וליטל בתור סילסה.
- ענבר כנראה הייתה היחידה שמסוגלת להתמודד עם הקראה ארוכה ורצופה והיא באמת נשמעת מקריאת סיפורים מקצועית.
- כשקרן מקריאה את גונזזו, זה נשמע כאילו כל רגע היא עוד שנייה מתפקעת מצחוק.
- אני עדיין לחוץ, לא ממש יודע לשחק ומדבר נורא מהר (היאפיםימותועלזהנהיהמיליונרים. מה?)
- גונזזו כנראה הכיל הכי הרבה טווח כי הוא קומי ונתן לאנשים להתפרץ. כל שאר הסיפורים מאוד אפלים.
- אני עדיין חושב שאת מעגל היו צריכים להקריא אחרת אבל אני מודה שזה ניסוי מעניין לעשות אותו רק עם מקריאות. נראה מה שאר הקהל יחשוב.
- האיכות של ההקלטה לא מדהימה ולא משתווה לספרים המקצועיים שאני שומע אבל זה בהחלט יותר טוב ממה שציפיתי. יצא טוב מאוד בשביל ניסיון ראשון. למרות שעדיין אפשר לשמוע מדי פעם את העריכות ולפעמים לא שומעים אותן מספיק.
- ואני עדיין חושב שהיה יותר נחמד אם הייתה שם קצת מוזיקה (אולי אפקטים זה קצת מוגזם) אבל זה כנראה יעשה כשיהיה יותר זמן להתעסק.

וכמו שנאמר: “עוד הפ-עם! עוד הפ-עם!”

ולמען האמת, עכשיו, כשאני סוף סוף משקיע קצת זמן מדי פעם בלכתוב את הסיפור של להב אז אני חושב יותר על להקליט אותו. אבל אולי כדאי להתחיל מסיפורים קצרים יותר (כי הוא מתקרב ל-6,000 מילים ויש לי עוד שתיים-שלושה סצנות).