The Less Interesting Times

כשרק הגעתי לביסל”ש (בית הספר לשריון למי שלא מדבר צה”לית) אז אחד הדברים הראשונים ששלחו אותנו לעשות זה את ‘מבחן רפא”ל’. במבחן הזה שולחים את השריונר הצעיר ל’מאמן רפא”ל’ (שזה מדמה תותחנות שנבנה על ידי הרשות לפיתוח אמצעי לחימה וכמו כל ישראלי טוב, הבן האדם הראשון שהתעסק עם זה קרא לזה על שם החברה) שבו בודקים כמה טוב הוא בלקלוע למטרה עם הבק”ש (בקרת אש) של הטנק שבו הוא אמור להיות. כל זה בלי שהוא עבר שיעור אחד. אני מניח שזה נחוץ כי במקצועות לא באמת מלמדים איך לפגוע כמו שצריך, רק את הדברים הטכניים.

אני הייתי מספיק טוב ושלחו אותי להיות תותחן. זה נשמע מגניב עד שמתייחסים לעובדות שאני 1.86 מטר ותא התותחן הוא התא הכי קטן בטנק. אבל לפחות היו לי הרבה חברים באותו המצב. הייתי תותחן טוב. לאורך כל הצמ”פ הייתי בין ארבע התותחנים הטובים של הפלוגה (אני חושב שהיו רק שניים טובים יותר ממני) ובמבחן צוות המסכם, אחרי שלמדתי מהפעם הקודמת שעשינו את זה, הצלחנו להשחיל שלוש ‘מטרות’ (זאת אומרת, בול פגיעה בלי שום תיקונים) ב-50 שניות בערך כשהתקן הוא שתיים ב-40. אבל פה אני גם צריך לתת קרדיט לנהג שלי, שתמיד הגיע למקום הנכון בזריזות ובלי שום בעיות, ולטען שלי שרוב הזמן חיכה לי ולא להפך.

אבל את הקטע המשעשע, שמוכיח שאו שאני באמת תותחן מצוין או שיש לי המון מזל, הזכיר לי אסף לפני יומיים. זה היה בצמ”פ, היינו בשטח בתרגילי לילה. זה היה עוד בתקופה שהיו לי משקפיים אז עשיתי את זה עם ראייה פחות טובה ממה שיש לי עכשיו. אני חושב שזה רק היה בדיקה של המקלע המקביל. לא השתמשנו בארטישוק (אני לא זוכר אם זה היה כי הוא לא עזר או כי לא נתנו לי) ככה שגם לא הייתה לי ראיית לילה. והמפקד שלי אמר לי לפגוע בבזנ”ט עם המקלע המקביל. הסתכלתי דרך העינית ולא הייתי בטוח אם אני באמת רואה אותו. מדדתי טווח לעמדה שעליה הוא היה והמט”ל החזיר מספר קרוב לקילומטר. אמרתי למפקד שלי שאני לא ממש רואה את הבזנ”ט ואני חושב שזה יהיה רעיון רע לירות עליו. אמרתי את זה כמה פעמים. הוא כנראה ראה יותר טוב ואמר לי לירות בכל מקרה.

אז יריתי. בערך שנייה של מעוף ואז ראיתי את הנתזים ושמעתי את הנקישות על הבזנ”ט. היה קצת קשה לצנן את ההתלהבות שלי אחרי זה.

איך באמת מבטאים את הכנס הזה? אני בטוח שמאוד בזהירות.

טוב. אין היום משעזעי השבוע בגלל בעיות אינטרנט, דפדפן וזמן פנוי. לעובדה שיש לי שני מבחנים שבוע הבא אין שום קשר. אולי גם לא יהיה שבוע הבא.

שעשע אותי היום שקיבלתי תגובה ל”גיל היקום” ממישהו שהתלונן על כמה דברים שקצת היה קשה להבין. כנראה שחופש כבר שמו את הקישור לאתר שלי והמוזרים התחילו לזרום.

אבל בכל מקרה, היום היה בדיון ולילי הרגישה את הצורך הדחוף להודיע לי שהיא זכתה. אז כל הכבוד ללילי! כבוד ויקר!
איפה הסיפורים הזוכים מתפרסמים?

היום יצאתי שוב לסיבובי האור ירוק שלי. אז חוץ מזה שאני חושב שמישהי שכבר הייתי אצלה בבית עובדת בתור מזכירה בפקולטה למתמטיקה, הייתי היום אצל אחד שעובד ב-TCC (שזה מרכז המחשבים של הטכניון).

האם העולם קטן או שאם מסתובבים בחיפה מספיק זמן הסיכוי מאוד סביר ליפול על מישהו שקשור לטכניון?

היום היה יום המגבת, היום בו חוגגים את יצירתו ועצם קיומו של דאגלס אדאמס, הסופר הנהדר שהלך לעולמו בטרם עת.

זה האתר הרשמי. זה הציטוט הרשמי:
A towel, it says, is about the most massively useful thing an interstellar hitch hiker can have. Partly it has great practical value – you can wrap it around you for warmth as you bound across the cold moons of Jaglan Beta; you can lie on it on the brilliant marble-sanded beaches of Santraginus V, inhaling the heady sea vapours; you can sleep under it beneath the stars which shine so redly on the desert world of Kakrafoon; use it to sail a mini raft down the slow heavy river Moth; wet it for use in hand-to-hand-combat; wrap it round your head to ward off noxious fumes or to avoid the gaze of the Ravenous Bugblatter Beast of Traal (a mindboggingly stupid animal, it assumes that if you can’t see it, it can’t see you – daft as a bush, but very, very ravenous); you can wave your towel in emergencies as a distress signal, and of course dry yourself off with it if it still seems to be clean enough.

More importantly, a towel has immense psychological value. For some reason, if a strag (strag: non-hitch hiker) discovers that a hitch hiker has his towel with him, he will automatically assume that he is also in possession of a toothbrush, face flannel, soap, tin of biscuits, flask, compass, map, ball of string, gnat spray, wet weather gear, space suit etc., etc. Furthermore, the strag will then happily lend the hitch hiker any of these or a dozen other items that the hitch hiker might accidentally have “lost”. What the strag will think is that any man who can hitch the length and breadth of the galaxy, rough it, slum it, struggle against terrible odds, win through, and still knows where his towel is is clearly a man to be reckoned with.

ואני מקווה שנשאתם את מגבותיכם בגאון. אני ראיתי לפחות אחד חוץ ממני בטכניון ועוד כמה שהודו ששכחו. אפילו באחד המפגשים של אור ירוק התעניינו במה לכל הרוחות אני עושה עם מגבת עם ציורים מוזרים עליה.

השנה לא צילמתי אבל הנה הקישורים לשנים קודמות: 2007 ו-2006.

1) בני האדם עושים הרבה דברים מדהימים אבל מהחלל הכל דיי נראה אותו הדבר. חוץ מהחומה הסינית, אולי. בונים לעומת זאת, יוצרים דברים כמו סכר באורך 850 מטר שאפשר לראות ממסלול לווייני.

2) תראו איזו בחורה מדהימה: אליה סאבור, מניו יורק, מחזיקה חגורה שחורה בטאי-קוואן-דו, מנגנט קלרינט עם מקהלות מאז גיל 11, ובגיל 19 היא הפרופסורית המלמדת הצעירה ביותר בעולם עם דוקטורט במתמטיקה ופיזיקה.

3) מחקר שוודי חדש: מספר תאי השומן בגוף שלנו משתנה מעט מאוד אחרי ההתבגרות. משמע, שימו לב מה אתם מאכילים לילדים שלכם כי ילדים שמנים יגדלו להיות מבוגרים שמנים שקשה להם להרזות.
המשך קריאה »

In the Name of the King: אני חייב לציין שיפור מסוים בסרטיו של איך-קוראים-לו בול. אם BloodRayne היה זוועתי, House of the Dead היה נוראי, Alone in the Dark, היה משעמם ודבילי אז In the Name of the King הוא רק טיפשי וחסר תועלת. זה באמת לא היה נורא כמו שציפיתי. אולי בול לומד? בכל מקרה, יש דבר אחד שהוא עוד לא למד וזה לבחור תסריטים טובים.
Alien vs. Predator – Requiem: ראינו את הסרט הזה שני כי ציפינו שהוא יהיה טיפשי פחות. לא היה לנו הרבה מזל. הוא מפוזר, מבולגן, בנוי גרוע, משתמש בכל הקלישאות של השנים האחרונות ומנסה לבנות סימפטיה לדמויות על ידי סיפורי רק מונפצים. והסוף בכלל נוראי. מזל שהיה לי פסק זמן מריר. פסק זמן מריר זה טוב. המשך קריאה »

1) האם הגיע סוף העולם ומטליקה תשחרר אלבום לחלל האינטרנט? אולי אפילו בחינם?

2) בכינוס ההאקרים, DefCon, שבאוגוסט (שמופיע ברשימת האירועים של ה-MiBs משום מה) תערך תחרות וירוסים. המשתתפים יקבל תוכנת מגעילה (תרגום שלי ל-MalWare) ויצטרכו לשנות אותה ככה שתוכל לעבור את מסכי האנטיוירוס עם המטען המגעיל שלה. אני חושב שזה מגניב, עובדים על חורי אבטחה במקום בטוח. אבל יש מפתחי אנטי-וירוס שלא מסכימים.

3) הנה אמת מידה מעניינת: הוויקיפדיה. משמעותה 100 מיליון שעות מחשבה אנושית, חשבון גס של מה היה צריך בשביל להקים את אנציקלופדיית הרשת על כל מאפייניה ושפותיה. הטענה: בני אדם מזבזבים 2,000 וויקיפדיות מול הטלוויזיה כל שנה. זאת אומרת, אם לא היינו יושבים מול הטלוויזיה כל השנה היינו יכולים, ביחד להקים 2,000 אנציקלופדיות.

4) ראיתי הרצאה של דניאל דנט שבו הוא מנתח קצת את הדת מבחינה מדעית. זה גרם לי לחשוב שוב פעם על הדת כמנגנון טבעי. האם הדת יכולה להיות פשוט סוג של דמיון שיצא מכלל שליטה? אני חושב שכן.

5) איכות הסביבה השבוע: משנה הבאה (בתקווה) נייצר דלק לרכב המשפחה בחדר האחורי ליד הכביסה בעלות של דולר לגלון. ואולי גם נשתמש בו בשביל להפעיל את הרכבים החדשניים והמגניבים האלו. וכשאני קורא את הביקורת על הטסלה רודסטר החדשה… אני רוצה אחת!
המשך קריאה »

הצלחתי להוריד את הקצין שלי לשישה ימים ולשחרר אותי, כדי שאני אוכל להגיע למבחן. אני כבר מתחיל לפקפק בכמה זה יעזור לי. לא קרה הרבה. ניצלתי את הזמן לעבור על מבחנים, לפתור שאלות. זרקו בקת”בים על אחד הסיורים ואני נכנסתי לתוך הקו הירוק בשביל לתקן מכשיר קשר. חוץ מזה לא היה משהו מעניין במיוחד. גם זה לא היה מעניין במיוחד.

ועכשיו הגיעו הציונים של המבחן בחדוו”א 1ת. אם אני לא טועה, זה נחשב “עובר בקושי”. האם אני בכלל לא יודע איך להתכונן? איך זה שיש לי חברים שמוציאים 90 ו-100? חלקם גם בקורסים מתקדמים יותר. חלקם גם מוציאים יותר גרוע. אבל זה רק הסמסטר הראשון. זה לא אמור להיות נורא קשה, נכון? או שאולי אני כבר התרגלתי לכך שהכל הולך לי בקלות. חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי ואלגברה א’ זה כבר לא לוח הכפל. אני כבר לא ממש זוכר מה למדנו במתמטיקה בתיכון. אני רק יודע שלא אהבתי גיאומטריה.

אז מכאן אני צריך להתחיל ללמוד לעוד מבחן באלגברה וחדוו”א שמתקיימים באותו שבוע בתחילת יוני. זאת אומרת, לסיים את המבחן בספרתיות, שבאמת לא אמור להיות כל כך קשה, ואז לחרוש את החומר תוך כדי הסמסטר השני. ואני עוד רוצה גם לראות את ההרצאות של הסמסטר השני לפני הכיתה כדי שאני אוכל לכתוב את החומר.

להוסיף לזה עוד סיפור שאני רוצה לסיים לקראת בדיון שאני לא בטוח אם אני בכלל יכול להגיע אליו. וגם לא הגעתי לאף בדיון אחר. ועוד שלוש הרצאות שאני רוצה לכתוב ועוד שני סיפורים לשפץ ולתקן. וכמובן גם מפגשים של אור ירוק שאני צריך להעביר בתדירות מטרידה לפעמים.

לא בשביל לצמצם את המשמעות של הדברים ולא בשביל הבדיחה הקצרה אבל אני תמיד חושב שלא מספיק להוסיף עוד שעות ליממה. צריך מכשיר שעוצר את הזמן בשביל כל העולם חוץ ממני. ככה אני אוכל לישון שמונה שעות בין שלוש לשלוש ודקה בלילה או לדחוף את כל החומר שצריך לדעת בחמש דקות שלפני המבחן.

אחת המחלוקות היותר גדולות בין המדע והדת, אחד הנושאים שאם אליו מגיעים הוא נוטה לשתק את הדיון או להביא אותו לאלימות (למזלי לא ראיתי יותר מאשר מילולית), הוא גיל היקום. יש מביניכם שיחשבו שקליפת השום יותר חשובה לאדם הממוצע מאשר בן כמה המרחב שבו הוא חי אך גיל היקום מגלם מספר קושיות נוקשות וכואבות יותר.
המשך קריאה »

אתמול הלכתי לתקן את הטלפון, התקנתי אותו שוב פעם מאפס, קניתי לי אוכל לשבוע הבא, סיימתי לשמוע את פרנקנשטיין, לראות הרצאה על חקר הדת ובתקווה הצלתי את חייהם של שלושה אנשים.

אז למה אני מרגיש כאילו לא עשיתי כלום. אני חושב שזה בגלל שהאוטו שלי עדיין מלוכלך. כדאי שאלך לנקות אותו.