The Less Interesting Times

1) There is no normal conversation in the Technion. Everywhere you go you always hear things like: “Because if X is greater…”, “But t and alpha are the same”, “This column converges but this one doesn’t”…
All of us certainly need to go out more.

2) My concept of programming so far: Building a program is just like building anything else. If you are proficient with your tools, if you know what you’re aiming for, then it is just getting the process out of the way and plugging holes, it’s just like using Lego bricks. The Lego brick celebrated it’s 50th anniversary two days ago, by the way, so happy birthday to it.

אחזור ביום חמישי…

1) עיניים ביוניות? עדיין לא. אבל יש לנו עדשות מגע ביוניות.

2) ברוכים הבאים לאי של ד”ר מורו: הבריטים מתחילים לעשות ניסויים בעוברים חצי-אנושיים חצי חייתיים.

3) וההודעה האחרונה מנאסא: “אנחנו רוצים משחק מרובה משתתפים מקוון!”

4) אצן בשם אוסקר נפסל מלהשתתף באוליפיאדה בבייג’ינג. הסיבה: “הוא קטוע בשתי הרגליים.”

5) אז… Whatistheaverageairspeedvelocityofanuladenswallow?
המשך קריאה »

אני שומע עכשיו את The End of Faith של סם האריס. וזה גורם לי לשקול מחדש הרבה דברים שאולי נראו ברורים בעבר.
אחד מהם הוא התודעה האנושית, המחשבה. התודעה אינה המוח ואינה קיימת במוח במובן הפיזי של המילה. התודעה היא תוצר זמני ומשתנה של מצב הנוירונים במוח שלנו. גלים הם תוצר זמני ומשתנה של מצב מולקולות המים בים ופקק תנועה הוא תוצר זמני ומשתנה של מצב המכוניות בכביש. אפשר, אם כך, לקבץ את התופעות האלו תחת מקשה אחת – הפרעה. כל אחת מהן יכולה להיחשב כהפרעה בתווך בו היא מתקיימת.
המחשבה הנוכחית היום היא שהתודעה… פשוט קורה בכל מוח בעל נפח מספיק גדול. נפח מספיק גדול שבו ההפרעה יכולה להיות תופעה מתמשכת? הרי אפשר ליצור סערה בכוס מים. היא לא תשרוד הרבה זמן. ולפי מחקרים אחרים שקראתי, יש מדענים שטוענים שהיתרון המנטלי של המין האנושי היה קשור לדיאטה שלנו באותם זמנים מוקדמים בהם ההבדל בין בני האדם לקופים הגדולים היו בעיקר פיזיולוגיים ולא במיוחד גדולים.
האם באמת יכול להיות שהתודעה שלנו, אחד הדברים שמייחד אותנו משאר ממלכת החי, היא רק תוצאת לוואי של ההתפתחות שלנו ולא חלק מהתהליך? נראה לי יותר ויותר שכן.
המשך קריאה »

אז השבוע התחיל סמסטר חורף “החדש”. זה, כמובן, לא מפריע לנו להמשיך עם סמסטר חורף “הישן” לעוד שבועיים שעוד צריכים להיות בו. אבל זה מציג מצב דיי ייחודי (לפחות מבחינתי) ואפשרות מעניינת.
קיימת עכשיו האפשרות לחזור על כמעט כל הקורסים מחדש. ללמוד קורס פעמיים, גם אם לא את כולו, נותן סיכוי הרבה יותר גבוה להצליח בבחינה.
אבל בנוסף לכך קיימת האפשרות לפצל. נובע משני סמסטרים של חורף שאני יכול לפצל את חמשת הקורסים שאני לוקח לשני תקופות, אם כי קצת חופפות. אחד מהקורסים אני חייב להיבחן עכשיו אבל על השאר לא. ומכאן נובעת הדילמה.
מאיזה צד אני יוצא יותר מורווח? מהצד בו אני חוזר על כמה שאני יכול פעמיים או מהצד שבו אני מוריד מעצמי את עומס הלימודים בחצי?
חוץ מזה ישנה גם עוד אפשרות: כתוצאה מפיצול הסמסטרים, ניתנת לכל סטודנט הבחירה בין מספר מועדי בחינות כשחלק מתקיימים בפברואר וחלק באפריל. לכן קיימת האפשרות לסיים את הקורס בסמסטר הזה ואז לבוא אליו שוב פעם אבל ללא רישום, לחזור על כל החומר ואז, אם לא ניגשת למבחן הראשון או שלא אהבת את הציון שלו, לגשת לבחינה בסוף סמסטר חורף החדש.

אפשרויות רבות כעומס הלימודים.
כרגע אני חושב על להיבחן במדמ”ח (כי אני חייב) ובאלגברה ולעשות את מערכות ספרתיות, פיזיקה (כי אני חייב) וחדוו”א מחדש באופן מלא ואולי גם להקשיב לכל ההרצאות של אלגברה ואולי לגשת שוב פעם.

The door to the small apartment burst open. Jack threw the crimson haired man inside and shut it quickly behind him.
“What the hell were you thinking?” He asked in the loudest whisper he could muster. He knew the alien was letting him do this. With more than thrice his own speed and strength, Velorum could rip his head apart and be out the door before he himself hit the floor. The alien wanted to be reprimanded. He half sat, half fell on the moldy sofa and stared out the shuttered window into the dark city scene.
“You are supposed to be keeping a low profile. Care to explain what happened in the alley?”
“I’m pissed off!” המשך קריאה »

לא קראתי את הספר המורחב שמסביר את הכל אבל הנה מה “How Stuff Works” אומרים.

צופן דה-וינצ’י יצא ב-2003 והפך לרב-מכר עולמי, נעשה לפיו סרט והוא תורגם לכמעט כל שפה ידועה לאדם. הבעיה איתו היא לא בסיפור (שלוקה במספר מקומות) אלא בכך שהוא מציג את עצמו כמבוסס על עובדות והוא מציין זאת בבירור ונוקב בהם.
לא הרבה אנשים יודעים את זה אבל הספר לוקח את רוב אם לא כל הרעיונות שלו מספר אחר שנקרא “Holy Blood, Holy Grail” (מומלץ ביותר) שבכלל לא יצא במטרה להגיד משהו על ישו או על הנצרות. הספר עוסק בנושאים אחרים והחוקרים שכתבו אותו אמרו שהם רק עקבו אחרי העדויות שנגלו לפניהם. רק בשליש האחרון של הספר מוצגת שרשרת העדויות והגרירות הלוגיות ההגיוניות (שום הוכחות חותכות וחד-משמעיות) שהביאה למסקנות שצופן דה-וינצ’י בסוף מציג כעובדות.
המשך קריאה »

1) עזבו את Guitar Hero. עכשיו הגיע הזמן ל-Air Guitar Hero.

2) מה עשו למען איכות הסביבה השבוע? צמחים שעירים מחזירים את אור השמש! ממציא רובה המים (מהנדס גרעין בהכשרתו) המציא מנוע חום ללא חלקים נעים שפועל ב-60% יעילות! חברת טאטה ההודית שיחררה את הנאנו, המכונית ב-2500 דולר שעושה 23 קילומטר לליטר (בינתיים אין מידע על ביצועים)! כבר כתבתי בעבר על המכונית המונעת באוויר דחוס. אז עכשיו אותה חברת טאטה ההודית תממן את הייצור של אותו מכונית ואולי נראה כאלו בכבישי אירופה בקיץ הזה!
המשך קריאה »

ואלו הנתונים לפי Weather.com…
הטמפרטורה: 10 מעלות (מרגיש כמו 7).
רוח: ממזרח-דרום-מזרח, 21 קמ”ש.
לחות: 26%.
לחץ: 1.01466 אטמוספירות.
ראות: 10 קילומטר.
צפי ללילה: 5.5 מעלות.

או בקיצור: “It’s freaking freezing, Mr Biggelsworth!”

אתמול היה Draw Bat-Girl Day וכנראה שאף אחד לא שם לב.

הארי פוטר ומסדר עוף החול: סרט חביב. טיפה לחוץ. רוב השחקנים באמת מפגינים יותר כישרון וגם נראה שהילדים למדו דבר או שניים. כל זה לא מזיז בכלל לעובדה שהספר החמישי הוא הארוך ביותר מבין כל הסדרה (אם אני לא טועה) והם ניסו לדחוף אותו בשעתיים. זה פשוט לא עובד.
פפריקה: כן, זה סרט על טכנולוגיה שמאפשר למטפלים לחדור לחלומות של המטופלים שלהם. והמתקן הזה נגנב ונפרץ. נראה לך שזה לא יהיה מוזר? זה גם מהיוצר של Perfect Blue. אז כן, Perfect Blue היה יותר רציף ויותר מובן אבל גם הסרט הזה מגניב בטירוף וגורם לצופה להיות תקוע בלולאת WTF? אין סופית.
D-Wars: אוי, זה מטופש. אני גם דיי בטוח שכולם ידעו שזה מטופש כשעוד עשו את זה. אני מסכים: דרקונים בעיר, נחשים שמטפסים על בניינים ולטאות עם משגרי טילים זה מאוד מגניב אבל כל העסק עצמו דבילי ביותר. מומלץ שימוש באידיוטומט לפני הצפייה, עדיף עד שהוא אומר Out of Order.
ג’ונתן סטריינג’ ומר נורל: אז לוקח קצת זמן עד שהדברים מסתדרים אבל הסיפורים משתלבים בסוף לסיפור אחד גדול ומאוד יפה. כשמבינים איך הכל עובד ביחד אז זה ספר טוב. הקסם שם לא נורא מפחיד (חוץ מאולי העין הענקית בחלון) אבל הוא בהחלט מאוד מעניין ונותן לי כמה רעיונות לשימוש בקסם הרמטי ושאמאני. בהחלט כדאי, במיוחד עם אוהבים את סגנון הדיבור והכתיבה של המאה ה-19 (שאני מאוד אוהב).
Superstorm: סדרה בריטית יפה על צוות שנאסף בשביל להילחם בכוח הטבע החזק ביותר שיש – הוריקנים, ועל כל מה שעובר עליהם. פחות או יותר כמו Supervolcano רק עם יותר לפני, יותר התלבטויות, יותר סיפור אישי ופחות שרידה של הטרגדיה עצמה. זאת מיני סדרה קצרה וחביבה ועשויה במקצועיות בריטית. יש מעט מאוד דברים בריטים שאני לא אוהב.
הממלכה: הוא משעשע ומעניין ובסוף מרגיש כאילו הם מיהרו לסיים אותו. את כל ה-20 דקות האחרונות היה אפשר למתוח על עוד 45 או 50 במקום. אבל חוץ מזה הוא סרט טוב ויעיל על מצב מאוד מסוים.
Resident Evil: Extinction: למען האמת, לסרט הזה אין שום זכות קיום חוץ מאשר סרט פעולה מגניב. הוא מקיים את מה שמצפים ממנו אבל בהרבה מקרים, אולי אפילו יותר מדי, יש פעולות מטופשות, מאולצות או אפילו Deus Ex Machina. צריך לגמור את האידיוטומט כמו ב-D-Wars ואז לעבור לשני.
Primal Fear – Seven Seals: מין סוג של מטאל. Speed או Power או משהו כזה. יש טובים ויש רעים. זה סגנון מאוד מסוים ובטח לא יתאים לכולם. לכבדים בלבד. בערך חצי מהשירים הלכו ל-Unfiled.
Powerman 5000 – Destroy What You Enjoy: הם עושים סוג של רוק כבד מאוד ואולי גם קצת מתכתי. יש פה ושם רעש אבל הרוב טוב. זה גם תחום מאוד מסוים.
Powerman 5000 – Transform: ומה שיותר משעשע הוא שהאלבום הזה, שיצא לפני Destroy, הוא יותר טוב. יש בו יותר זרימה ויותר קצב, הרבה פחות רעש. אני אהבתי אותו יותר ויותר שירים ממנו הלכו ל-Unfiled. סך הכל 17.