איך צופן דה-וינצ’י לא עובד
לא קראתי את הספר המורחב שמסביר את הכל אבל הנה מה “How Stuff Works” אומרים.
צופן דה-וינצ’י יצא ב-2003 והפך לרב-מכר עולמי, נעשה לפיו סרט והוא תורגם לכמעט כל שפה ידועה לאדם. הבעיה איתו היא לא בסיפור (שלוקה במספר מקומות) אלא בכך שהוא מציג את עצמו כמבוסס על עובדות והוא מציין זאת בבירור ונוקב בהם.
לא הרבה אנשים יודעים את זה אבל הספר לוקח את רוב אם לא כל הרעיונות שלו מספר אחר שנקרא “Holy Blood, Holy Grail” (מומלץ ביותר) שבכלל לא יצא במטרה להגיד משהו על ישו או על הנצרות. הספר עוסק בנושאים אחרים והחוקרים שכתבו אותו אמרו שהם רק עקבו אחרי העדויות שנגלו לפניהם. רק בשליש האחרון של הספר מוצגת שרשרת העדויות והגרירות הלוגיות ההגיוניות (שום הוכחות חותכות וחד-משמעיות) שהביאה למסקנות שצופן דה-וינצ’י בסוף מציג כעובדות.
אבל אפשר להתחיל מלפרק את הטכנולוגיה שלו…
1) בתחילת הספר, אחד הבלשים של ה-DCPJ שותל נקודת GPS על רוברט לנגדון. מכשיר קטן וכמעט בלתי ניתן לגילוי הנותן מיקום מדוייק בטווח של פחות ממטר… בתוך בניין.
מכשירי GPS היום מסוגלים לתת דיוק של 2-3 מטר, הם גדולים יותר מסוללה של שעון ואין להם קליטה אפילו בתוך צמחייה סבוכה או באזור של בניינים גבוהים שלא לדבר על מתחת לגג.
כשהם מוצאים את הנקודה, סופי דוחפת אותה לתוך סבון וזורקת אותה אל הקרוסל אל תוך משאית.
רק בעיה שבלובר יש סבון נוזלי (כמו בהרבה בניינים ציבוריים אחרים) ובשירותים בצד הזה של המוזיאון אין חלונות בכלל.
2) הסצינה בחדר של המונה ליסה גם כן מגוכחת ממספר סיבות: הציור “Virgin of the Rocks” (שנקרא משום מה “Madonna of the Rocks” בספר) בכלל לא נמצא שם. וכנראה שהוא גם לא היה שם לפני ששיפצו את הגלריה ההיא.
גם אם הציור כן היה שם, הוא בגובה של שני מטר. גבוה מדי בשביל צרפתייה קטנה (שנוהגת בסמארט) להסתכל מעבר לו. המסגרת שלו גם עשויה מעץ מעוטר וכבדה מדי בשביל בן-אדם יחיד להרים.
גם אם נניח שכיבו את מערכת האבטחה בגלריה אחרי הרצח, למה זה לא הפריע לאף אחד שסופי הורידה את הציור מהקיר? ומה קרה לשומרים שאמורים לצפות במצלמות האבטחה 24 שעות ביממה?
3) הבריחה מהלובר מתבצעת בגלל שגם סופי וגם רוברט בטוחים שההוכחות מצביעות אליו ואין מספיק בשביל לזכות אותו. חבל רק שאף אחד לא חשב לערוך בדיקת משקעי ירי על לנגדון. הרי סוניור נרצח בירי אקדח. כנראה שהם לא ראו מספיק תוכניות משטרה.
4) במהלך כל הספר, רודף אחרי הגיבורים לבקן בשם סילאס. לבקנות היא מצב גופני בו הגוף לא מייצר מספיק מלנין. זה גורם ללוקים בו לעור חיוור, שיער לבן, ועיניים בהירות. מה שהם לא מספרים הוא שלמעט מאוד לבקנים יש באמת עיניים ורודות. לרובם יש עיניים כחולות בהירות. המצב גם גורם לכך שעצב הראייה של הלבקנים לקוי ולא מתפתח כמו באנשים בריאים לחלוטין. למרות שחלק קטן מהן עיוור, מאוד לא סביר שלבקן יראה מספיק טוב בשביל לנהוג שלא לדבר על לירות באקדח. לבקן שמסוגל לעשות מה שסילאס עושה כנראה יהיה קשה מאוד למצוא בכמה מיליונים. של לבקנים.
5) בסיפור יש גם מספר טעויות גיאוגרפיות שמראות שלא רק שדן בראון לא טרח לבקר במקום, הוא לא טרח לפתוח Google Earth.
בנסיעה מהריץ בפריס ללובר, לנגדון וסוכן של ה-DCPJ עוברים את בית האופרה. בשביל לעבור ליד בית האופרה, הם היו צריכים לסוע בכיוון השני.
כמו כן, הנסיעה לבנק היא בלגן גיאוגרפי אחד גדול כשבראון מערבב רחובות משלושה מקומות שונים בעיר.
6) את מגילות ים המלח לא מצאו בשנות ה-50 אלא ב-1947.
7) הפירמידה בכניסה ללובר מכילה 793 לוחות זכוכית ולא 666.
8) ללובר אין רק אוצר אחד. למען האמת, יש להם 60 ב-8 מחלקות שונות. למונה ליזה יש אוצר משלה.
9) לא רק שלהארוורד אין פרופסור לסימליות, סימליות היא לא תחום אקדמי אמיתי.
10) עוד מקרה משעשע הוא עם היחידות. הצרפתים השתמשו בשיטה המטרית כבר 200 שנה.
בספר, סופי אומר שה-GPS מדויק ל-2-3 רגל. אחר כך היא אומרת שהמכונית שלה יעילה בכ-100 קילומטר לליטר. ומיד לאחר מכן היא אומרת שהשגרירות במרחק 2 מייל.
היום יש מעט מכוניות שמסוגלות להתקרב ל-100 קילומטר לליטר והן חשמליות בצורה כזאת או אחרת. מכוניות סמארט עושות כ-60 מייל לגלון, בערך 21 קילומטר לליטר (שזה יפה). 21 קילומטר לליטר מומר לכ-100 מייל לגלון.
11) בקשר למונה ליזה…
למרות שיש מספר טענות לטובת השוואת הציור עם פורטרט עצמי של ליאונרדו, רוב החוקרים מסכימים שהוא ציור של אישתו של פרנצסקו דל ג’יוקונדו, ליסה ג’ררדיני. ולמרות שאפשר לערבב את “אמון” ואת “איסיס” ואיך שהוא לקבל “מונה ליסה”, יותר סביר שהוא נקרא כך בגלל שמונה זה “גברתי” באיטלקית ולאישה קראו ליסה. חוץ מזה, הציור נקרא “לא ג’וקונדה” בצרפתית ו”לה ג’יוקונדו” באיטלקית.
12) והנה עוד מספר טענות היסטוריות לא נכונות…
אלקסנדר פופ לא כתב את הספדו של ניוטון. אבל הוא כתב לו שיר.
הבשורה לפי פיליפ כנראה נכתבה ביוונית ולא באראמית. בכל מקרה, הגרסה היחידה שנשארה היא בקופטית.
(וזה אחד הדברים החשובים:) אחוות ציון היא לא אגודה סודית אמיתית אלא מזימה מ-1956 בידי אדם העונה לשם פייר פלאנטארד. הוא ניסה לרמות את דרכו אל המלוכה.
למרות שהאמונה הרווחת היא שיום שישי ה-13 נובע מהיום בו עצרו ועינו את הטמפלרים בצרפת, זאת לא האמונה היחידה והעובדות עדיין נמצאות בידי המושבעים בנושא הזה.
אין שום הוכחות חותכות המגבות שום טענה אנטי-נוצרית כלפי ישו. הכל השערות, הנחות ועדויות לא שלמות. אחרי הכל, האירועים בהם מדובר התרחשו לפני 2000 שנה.
למרות זאת, גם אין הרבה הוכחות שמגבות את הטענות מנגד.
Posted in No Category by Eran with 1 comment.
סקירה יפה :)