My Personal Daemon
Yes, I know. Listened to the book, half-way through the second one. Too bad there’s a lot of bullshit on the site until you get to the interesting part. Click the Chimp and see if you agree with my assessment.
Posted in No Category by Eran with 1 comment.
יום הזיכרון ויום העצמאות
יום הזיכרון :( יום הזיכרון הוא תמיד יום חשוב בשבילי. אולי זה בגלל סבא ודוד שלי ואולי לא. אולי זה בגלל מה שהמשפחה שלי עשתה, כל הסיפורים ששמעתי, כך שגם אם הם לא היו נופלים הייתי מרגיש ככה. אני לא יודע. הרבה דברים ביום הזיכרון השנה גרמו לי לחשוב. המחשבה הראשונה הייתה, כמובן, למה אנשים טובים צריכים למות במלחמות מטופשות? זה מציק לי בדרך כלל עוד מיום השואה. כל כך הרבה מתים. אני לא אומר שהמטרות שהם נלחמו בשבילן ריקות מתוכן, אני טוען שלא צריך להרוג אף אחד. העניין של הלוחמה הפיזית הוא מה שמפריע לי. המחשבה השנייה הייתה, לפחות המלחמה האחרונה לא הוסיפה עוד שמות לרשימה שלנו, לרשימה של הנופלים בקיבוץ. ואחרי שחשבתי על זה, חשבתי, הרשימה הזאת לא השתנתה מאז שאני זוכר אותה. אני יודע שאנשים ממשיכים למות במלחמות חדשות, הרשימה של בית הספר שלי קיבלה תוספת מאוחרת, בערך שנה לפני שסיימתי את הלימודים, אבל בקיבוץ שלי, המספר לא משתנה. אולי זה קצת אנוכי. ביום שני היה לי הרבה דברים להשלים בעבודה. היינו צריכים להתכונן לארוחת הערב הגדולה. אמרתי למנהלת שאני לא נשאר יותר מרבע לאחת-עשרה כי יש לי פגישה עם סבא שלי. לפי מה שאני שמעתי עליו הוא היה בן-אדם גדול, מישהו שראה את התמונה הגדולה, הוא בטח היה סולח לי אם איחרתי קצת אבל זה לא אומר שצריך. אם הטקס ערב קודם לא עושה את זה, בית הקברות בדרך כלל שובר אותי. לא בכיתי מכאב… מאז בית הספר היסודי, אני חושב. הפעם האחרונה שבכיתי הייתה בארה”ב, אחרי האירוע המצער, כשהבנתי שאיכזבתי אנשים שאהבתי וכשהבנתי שאנשים שסמכתי Continue Reading →
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
בהלת העצמאות
אמרו את זה לפני אבל אני עדיין מרגיש את הצורך לציין את זה. הישראלים הם פטריוטים רק כשזה מתאים להם. או אולי זה רק כשאומרים להם להיות פטריוטים. עכשיו מתקרב יום העצמאות ואנשים מקשטים את בתיהם בדגלי ישראל לרוב אבל אף אחד לא יודע מתי צריך להוריד אותם. הם בדרך כלל נשארים שם עד שהם משחירים, מתייבשים ונופלים. אחרי ביקור בארה”ב אני חושב לעצמי, למה להוריד אותם בכלל? כמעט בכל מקום שהלכתי בו בארצות הברית, בעיקר בעיירות הקטנות, אנשים כנראה מאוד גאים באמריקניות שלהם. על כמעט כל בית רואים דגל ארצות הברית או ואריאציה שלו. אצל מי הבעיה פה? אח שלי טוען שהיהודים הם עם שמתנצל כבר 2000 שנה אם לא יותר. אנחנו מתנצלים כל כך הרבה שאולי זאת כבר תכונה גנטית. אנחנו מרגישים את הצורך להתנצל כל הזמן על הקיום שלנו ועל הקיום של המדינה שלנו. ושבזמן האחרון אנחנו מפצים על זה בגועליות. אני לא יודע. אולי זה רק בגלל ששוב, אנשים חושבים רק כשאומרים להם וגם זה לא תמיד.
Posted in Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
לעוף בכוחות עצמי
אז זהו, נגמר. סיימתי את הקורס שלי אתמול. קפיצה שמינית עברה בהצלחה. ואין לי יותר מה להגיד בקשר לזה. סוף סוף קפצתי מהמטוס לבד ועכשיו אני יכול לקפוץ לבד מתי שאני רוצה. זה רק יהיה מאוד יקר.
Posted in No Category by Eran with 5 comments.
אתמול יום הולדת
עבר ללא סערה מיוחדת, חוץ מלליב שהתלוננה על כך שלא סיפרתי לה.
Posted in No Category by Eran with 5 comments.
דארווין, דארוויניזם ומחשבות אחרות
אז סיימתי לשמוע את ‘מוצא המינים’ ועוד סט הרצאות בנושא מ-Modern Scholar וזה העלה לי כמה מחשבות בראש. נתחיל ממה זה בכלל ברירה טבעית. להרבה אנשים יש בעיה עם נושאים ‘מדעיים’ כאלו כי הם חושבים שהם נורא נורא מוסבכים וצריך תואר ראשון רק כדי לקרוא את מילון המונחים. אז כמו שאפשר להסביר כבידה, תרמודינמיקה והמרת מסה לאנרגיה בפשטות, אפשר גם ברירה טבעית.
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 7 comments.
וזה פשוט מגניב מדי… זיגוראת.קון!
החיילים בעירק מקימים כנס! יש לי פה כמה PDFים לשלוח להם…
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
אתמול יצאתי מטקס יום השואה
נראה לי שזאת הפעם הראשונה שיצאתי מטקס זיכרון לפני שהוא נגמר. זה לא שאין לי כבוד. אני האחרון מהדור שלי שיהיה אפשר להגיד עליו שאין לו כבוד לימי הזיכרון. ישבתי בטקס עד הסוף, נטמעתי בכל קטע (חוץ מהריקוד שלפי דעתי היה לא במקום) – הנזכור עדיין מעביר בי צמרמורת כל פעם מחדש. הבעיה שלי הייתה עם ‘אלי’. כן, השיר הפשוט והישן הזה ששמעתי כל כך הרבה פעמים שאני זוכר אותו, את הקליפ שלו ואת מופע הבובות שלו ואף פעם לא אצליח להיפטר מהזיכרון הזה לא משנה מה אנסה. למה יצאתי? אזכור דמויות בדיוניות מסוימות צורם לי בהקשרים יום-יומיים. בהקשר של יום השואה, במיוחד יום השואה, זה פשוט מעליב. ואת זה לא יכולתי לסבול. חשבתי מראש לעזוב, קיוויתי שאוכל לסבול את זה אבל לא. בטח שלא אחרי הכתבה שקראתי אתמול (ראו הודעה מאתמול).
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 5 comments.