יש אמרה בצבא (אני לא יודע אם אני המצאתי אותה או שהיא באה לפניי) שאומרת “שככל שאתה מוכשר ביותר מקצועות, ככה אפשר לסנג’ר אותך יותר”. מה שזה אומר זה שאי אפשר להגיד לך ללכת לתקן את הקשר בסופה אם אתה לא מוכשר כקשר או אלחוטן.
איך זה מגיע למבקרים? אני חושב שכאן זה הולך הפוך: “ככל שאתה מבין יותר, ככה אתה נהנה יותר”. על מה אני מזיין את השכל? אז ככה. יש יצירה שהיא כתובה בפיוטיות מאוד מאוד מורכבת. יש אנשים שיכולים להבין אותה ולהנות ממנה ויש כאלה שלא. כמובן, יכול להיות שהיא סתם אידיוטית אבל זה יכול לעבוד לשני הכיוונים.
ניקח סרט, את “חמקן” לדוגמה. סרט פעולה נטו של רוב כהן (הבמאי של “מהיר ועצבני”). סרט שנפל בקולנוע, היה פלופ לא נורמלי, נקטל על ידי המבקרים ואם אני לא טועה, גם לא החזיר אפילו חצי מההשקעה. חבל, סרט ענק. כמובן, הסיפור מוכר והדמויות דיי פלקטיות אבל הסרט זורם, יש בו כמה משפטים טובים, פעלולי מחשב יפים מאוד ופעולה פשוט מדהימה.
אני הבנתי אותו. אני הבנתי כמה הוא חלול וכמה הוא ‘רק שם בשביל המגניבות’ וכמה הוא פה רק בשביל להעביר שעתיים בכיף ולא ללמד אותנו תובנות על היקום והתודעה. כמובן, שנהנתי ממנו מאוד.
אני רואה המון מבקרים, ולא רק המקצועיים (מבחינת שזה המקצוע שלהם ולא מבחינת ‘מקצוענים’), שפשוט יורדים בכוח על סרט שאני נורא אהבתי. לא נורא, חבר’ה. אז לא הבנתם אותו. ניסיתם לעשות ממנו משהו שהוא לא.
לפעמים, בשביל להבין, צריך לרדת, לא לעלות.
מה אנשים אומרים