פירנצה – גשם, רע לי אבל גלידה וסלפירנצה

קמנו ליום גשום. מעין אמרה שמטפטף קלות. אני קיוויתי לא להינמס. הלכנו, דבר ראשון, אל הכנסייה הגדולה מול תחנת הרכבת, להשיג מפה ממרכז התיירים. הפיאצה מול הכנסייה גם מאוד יפה.

הסתובבנו לנו בפירנצה, אומרים “היי. ביי.” לטונה של כנסיות וארמונות (כי פירנצה מפוצצת בהם), עד שהגענו לחנות נייר שמעין רצתה לראות. מאוד מגניב מבחוץ אבל לא קנינו דבר.

wpid-20141001_102610.jpg

הגלידה הראשונה, מיני רבות, בפירנצה, הייתה בסנטה טריניטה והייתה נהדרת.

wpid-20141001_113050.jpg

מעין לקחה מסקרפונה עם נוטלה ופנה קוטה. אני לקחתי מסקרפונה, עוגת גבינה ושום-שום שחור. כל הגלידות היו נהדרות חוץ מהעוגת גבינה שהייתה נחמדה אבל לא הרבה יותר מזה והשום שום השחור שהוא קשה לאכילה אבל חייבים לנסות אותו לפחות.

במורד הנהר המשכנו אל הגשר הישן. לא יודע למה ציפיתי אבל לא לאוסף חנויות תכשיטים פלצניות.

wpid-20141001_120623.jpg

בכל זאת, הגשר יפה ואני תוהה מי גר בבתים האלו.

wpid-20141001_201539_lls.jpg

קצת אחרי הגשר מצאנו שוק לא מי יודע מה מרשים ואסם.

wpid-20141001_121805.jpg

כן. הדבר הזה הוא בניין אחסון/עיבוד חיטה ומשהו כזה. או בקיצור, אסם. עם ארבע פסלים בכל קיר, קשתות מעוטרות וכו’. אחרי זה הגענו לארמון הישן.

wpid-20141001_122157.jpg

היי ביי נפטון. היי ביי עותק של פסל דוד. היי ביי עוד כמה פסלים. נחנו קצת והמשכנו הלאה.

לאן? גלידה, כמובן. למה לא? למה לא, באמת? כי זאת שם החנות. Perché No.

wpid-20141001_132846.jpg

מעין לקחה חלב עם שום-שום ודבש. אני לקחתי ספוג שוקולד וספוג קצפת. כל הגלידות היו בסדר עד בסדר+ אם כי הייתי אומר שהשוקולד הייתה אפילו לא רעה.

חיפשנו עוד גלידרייה שהייתה אמורה להיות שם אבל לא מצאנו אותה. המשכנו לטייל במטרה לחזור לנוח קצת ולחפש מה לעשות אחר כך עד שהסכמנו על גני מיכלאנג’לו. נאמר שחייבים ללכת לשם לראות את השקיעה. מיהרנו החוצה כי היה צריך לבוא אוטובוס קרוב עוד כמה דקות. עלינו עליו וטוב שלא פספסנו כי מהר מאוד אחרי שהגענו, זה קרה.

wpid-20141001_184310.jpg

ואז מעין המציאה את הסלפירנצה.

wpid-20141001_185726.jpg

אנחנו לא כל כך בקטע של צילום עצמי אבל אנחנו עושים את זה בשביל הכיף הפרטי שלנו. ואולי קצת באירוניה. לא שאנחנו היפסטרים או משהו.

היה כיף מאוד שם על הגבעה. רק אנחנו, פירנצה ועוד כמה מאות תיירים. ולכן היה עוד יותר כיף בדרך חזרה למטה. רק אנחנו והמגדל של מעין…

wpid-20141001_191241.jpg

ותראו! ארמון!

wpid-20141001_192006.jpg

אבל לפני שחזרנו לישון, הייתה לנו עוד תחנה אחת חשובה מאוד. כן, ניחשתם נכונה: גלידה!

wpid-20141001_194231.jpg

מעין לקחה את המורטו של דה-נרי ושוקולד לבן. אני לקחתי את המורטו, הקרמלו של דה-נרי וקרם עוגיות. השוקולד הלבן היה טוב, הקרם עוגיות היה גם טעים אבל המורטו והקרמלו היו קרמים דחוסים ורציניים שנדבקים ללשון ולחיך ולא עוזבים והיו כל כך טעימים שקצת חשבתי על ללכת לקחת עוד. באותו הרגע, דה-נרי לקחה מקום ראשון בין הגלידריות.

הלכנו חזרה לדירה. שוב ירד המון גשמים של גשם וניסיתי לתפוס את זה בצילום. לא יודע כמה הצלחתי.

wpid-20141001_201250.jpg

ואחרי התארגנות קצרה, הלכנו למסעדה של ארתורו בדל’אורטו, בהמלצת המארח שלנו.

wpid-20141001_210928.jpg

לא היינו ממש רעבים אז הזמנו רק מנה פסטה לכל אחד (הפסטה באיטליה קטנה, כי היא רק מנת פתיחה) וקצת תפוחי אדמה. היה דווקא מאוד טעים רק הצטערתי שלא לקחתי ביסטקה, עכשיו כשאנחנו בפירנצה וכל זה. אבל היו לנו עוד יומיים, אז זה בסדר.


Posted in Life, Maayan by with comments disabled.

מודנה – גלידה, בלסמיקו ולמברוסקו

התכנון היה לקום מוקדם, לתפוס ארוחת בוקר, לסוע לשדה התעופה, לאסוף אוטו בשמונה ולצאת לדרך. אבל, תכל’ס, הסיור שלנו במוזיאון הגלידה הוא רק בעשר וזה בערך 20 דקות נסיעה. אז התעוררנו מאוחר, זזנו לאט וברוגע, אספנו אוטו יותר לקראת תשע והגענו למוזיאון עשר דקות לפני הזמן והכל טוב.

wpid-20140930_095053.jpg

זה האוטו דרך אגב. כך, שעקרונית נהגנו בשועל אש

המוזיאון נמצא במרכז הפיקוד ובית הספר שלך קארפיג’יאני, החברה שסביר מאוד שתראו את השם שלה על מכונת גלידה אם פשוט תסתכלו.

2014-09-30 11.03.32 Yes, Icecream is a Thing You Can Learn

Yes, Icecream is a Thing You Can Learn

רצינו לעשות את הסיור המקיף – Gelatology – אבל הכל היה תפוס. כשהגענו, גילינו שגם ה-Master Class, שיותר מגניב, מלא לגמרי. אמרו לנו שהסיור הקטן יותר, Discovering Gelato, אפשרי אבל הוא ב-14:30 ואנחנו רצינו להיות ביקב ב-15:00. אז הסתפקנו בסיור הבסיסי.

wpid-20140930_101154.jpg

המידע מעניין אבל המוזיאון עצמו דיי קטן ומסכן. הוא עוד צעיר, בן שנתיים, אז יש לו לאן לגדול. יש המון תמונות שאני לא מתכוון לשים אבל…

wpid-20140930_102950.jpg

הנה מכונת גלידה עתיקה שעובדת לפי אותו עיקרון כמו כדור הגלידה שלנו רק יותר טוב.

wpid-20140930_105347.jpg

ואלו המכונות שסביר שתראו בחנויות גלידה פשוטות. ואחרי שסיימנו את הסיור, לפחות קיבלנו גלידה.

wpid-20140930_112408_richtonehdr.jpg

מעין לקחה שוקולד חלב ותות. אני לקחתי שוקולד מריר ולימון. החווייה הכללית הייתה בסדר כזה. הטעמים הרגישו בעיקר בעלי פוטנציאל אבל לא לגמרי מלוטשים.

לפחות ראינו פורשה ישנה במגרש חנייה.

wpid-20140930_113539.jpg

זאת ה-944 אם מישהו תוהה. והפסיקו לייצר אותן ב-1991.

נסענו ליעד הבא. עוד ווילה שמכינה בלסמיקו, הפעם כזאת שמור המליצה עליה.

wpid-20140930_124912.jpg

לקחנו דרכים עקיפות כדי להגיע לסאן דונינו וכנראה שלא היינו צריכים. הגענו לשם ב-12:20. ובעל הבית אמר שהוא לוקח הפסקה ב-12:30, שיש לו פגישה והוא פותח שוב ב-14:30. אבל שוב, אנחנו, יקב, שלוש. אז ביקשנו יפה והוא אמר שהוא יעשה לנו סיור מקוצר ומהיר.

wpid-20140930_122720.jpg

את ההסבר כבר הכרנו אבל אז קיבלנו לטעום מהבלסמיקו שלו. הוא היה מאוד טעים. ואז ניסינו את זה.

wpid-20140930_123901.jpg

כן. זה מה שאתם חושבים שזה. הגלידה וניל הייתה לא משהו אבל בלסמיקו על גלידה זה נהדר.

נוסעים לווילה די קורלו.

wpid-20140930_152836.jpg

מקום שלא נראה כזה יוצא דופן באזור הכפר האיטלקי. אבל מאחורה יש המון גפנים.

wpid-20140930_145224.jpg

ובפנים הם מכינים למברוסקו.

wpid-20140930_144926.jpg

בצורה לחלוטין לא מפתיעה, ללמברוסקו הזה יש טעם שלחלוטין לא דומה למה שמוכרים בארץ. הוא ממש טעים. טעמנו את ה-11.5% הרציני, החזק, עם בשר. הוספנו לזה פארמז’נו כי… ככה. ואז טעמנו את ה-9.5% הקליל והמתוק יותר והוא היה מגניב. ואז הוא נתן לנו את הגראפה, ה-45% שהיה דווקא לא רע אבל ממש חזק אז שתיתי מעט… ואז הרבה מים… ואז נחתי קצת כי צריך לנהוג.

חזרנו חזרה לבולוניה, פרקנו את האוטו, החזרנו מפתחות, נדחפנו לאוטובוס חזרה אל העיר ועלינו על רכבת סופר מהירה לפירנצה.

2014-10-03 17.39.25

היא נסעה 300 ומשהו קמ”ש אבל המון מנהרות אז לא השגתי צילום. יש לי של הנסיעה לרומא אבל זה אחר כך.

בפירנצה הלכנו קצת אל הדירה של ג’אקומו, ליטפנו את החתול שלו וקרסנו לישון.

wpid-20140930_193039_lls.jpg

פירנצה ונהר בלילה


Posted in Life, Maayan by with comments disabled.

מודנה – גבינה ובלסמיקו

תכננו לקחת רכב לחלק הזה של הטיול אבל חברות ההשכרה עשו לנו כל כך הרבה בעיות שכבר לא טרחנו. קמנו מאוד מוקדם בבוקר, עלינו על הרכבת למודנה ולקחנו מונית אל המגבנה שקבענו איתה.

wpid-20140929_075121.jpg

זה היה נהג מונית נחמד, מגניב ומקצועי שאמר לנו מחיר, הפעיל מונה ועמד בהבטחה שלו. לא תמצאו הרבה כאלו בארץ.

wpid-20140929_080204.jpg

וזאת מגבנת סציונה, המקום הנחמד שקיבל אותנו לסיור. כי, כמו שאמרו לנו, לא כל המגבנות אוהבות שמפריעים לגבנים לעבוד.

אז התהליך של פארמז’נו ריז’אנו…

שופכים בין אלף לאלף מאה ליטר חלב למיכל מתכת גדול בעל צורה ייחודית. מערבבים היטב.

והחלב צריך לבוא ממחלבות שבהן הפרות מקבלות טיפול מאוד יפה. והחלבנים עצמם הם אלו שבעלי התאגיד של הגבינה.

כשהחלב מעורבב מספיק הגבן הראשי יודע זאת כי הכלי שלו עומד במיכל בלי עזרה.

הוא מערבב את זה ידנית ומפרק את זה עד שזה מקבל מרקם דמוי קוטג’ נוזלי. ואז נותנים לזה לעמוד, להתחמם ולשקוע.

wpid-20140929_093510.jpg

כשכל החומר הטוב שקע, צריך לשלוף אותו מתחתית המיכל. בשביל זה צריך שני גבנים חזקים כי מדובר בגוש של כחמישים קילו.

wpid-20140929_093636.jpg

וגם צף בנוזלים הוא עדיין מאוד מסיבי. מכיוון שאנחנו יודעים מה הטעם של פארמז’נו מוכן, עניין אותנו מה הטעם שלה בשלב הזה. המדריכה אמרה שיש לזה טעם של מסטיק בטעם חלב.

wpid-20140929_094325.jpg

היינו חייבים לבדוק בעצמנו. המדריכה דוברת אמת אבל זה נחמד. אולי אכלנו יותר מדי מזה.

אז, הגבנים החזקים דוחפים את הגוש השמנמן אל חובק פלסטיק כדי שיתחיל לקבל צורה.

wpid-20140929_084606.jpg

אחרי זה הוא מועבר לחובק מתכת ומושאר ליום-יומיים בחדר הזה.

wpid-20140929_085241.jpg

כל גוש נעטף בחובק פלסטיק מיוחד שמטביע עליו את השם, התאריך ועוד כמה פרטים חשובים.

wpid-20140929_090719.jpg

ואז הוא נדחף לתוך אמבט מי מלח לכעשרים יום. מי המלח גורמים להיווצרות הקליפה הקשה שאוטמת את הטעמים בפנים.

wpid-20140929_090844.jpg

לבסוף מעבירים את הגושים לחדר ההתיישנות הזה שם הם נשארים בין שנה לשלוש.

wpid-20140929_091911.jpg

יותר זמן, יותר טוב, יותר איכותי, פחות תכולת לקטוז ואולי הסיבה למה אני אוהב את זה כל כך ולמה אין לי בעיה לאכול המון גבינה כזאת. אמרו לנו בחנות שזו אפילו גבינה מומלצת לרגישים ללקטוז. כל עוד לוקחים כזאת בת שנתיים לפחות. אז קנינו שני פלחים של 30 חודש.

wpid-20140929_100518.jpg

זה היה ממש טעים.

ניסינו לתפוס טרמפ עם קבוצת האמריקנים שהייתה איתנו אבל הם לא נסעו לכיוון. למזלנו, המדריכה הסכימה לקחת אותנו חזרה למודנה והשאירה אותנו רק 20 דקות הליכה מהיעד. איחרנו קצת אבל הגענו לטעימות וקיבלנו את ההסבר אחר כך.

wpid-20140929_115001.jpg

אלו הם שמונה סוגים שונים(!) לחלוטין(!!!) של חומץ בלסמי. כן, לכל אחד יש טעם שונה, מרקם שונה והוא עדיין בלסמיקו.

wpid-20140929_114930.jpg

הטריק יחסית פשוט: קוטפים את הענבים בספטמבר (למברוסקו או סוג אחר שיש רק במודנה – מה שגם יכול להסביר למה בלסמיקו כל כך טעים). מועכים אותם עד שמקבלים רק מיץ. את המיץ מבשלים באיטיות לכמה שעות.

בינתיים ניגשים לסדרת חמש החביות שלכם ומוציאים קצת מהחבית הכי קטנה. את זה שולחים לביקורת. מכיוון שהוצאתם חומר מהחבית והיא פתוחה ולכן החומר גם מתאדה, יש מחסור בחבית הראשונה. ממלאים את המחסור מהחבית השנייה. את המחסור הזה ממלאים מהשלישית וכן הלאה. את המחסור בחמישית ממלאים מהבציר החדש.

אז זה מה שיש בבלסמיקו אמיתי, מיץ ענבים מבושל ומיושן.

כשמוציאים אותו הוא עובר ביקורת מיוחדת ומקבל ניקוד ואם הוא לא טוב מספיק, הוא חוזר לחבית. שזה גם מגניב, כי הוא יכול רק להשתפר. והוא בטעמים שונים תלוי כמה זמן הוא מתיישן ובאילו חביות. יצא לנו לטעום בציר מיוחד שג’יורג’יו, בעל הבית, ואשתו בצרו והכינו במיוחד לכבוד הולדת הבת שלהם ופתחו רק כשהייתה בת 25.

זה מגניב. וגם מאוד טעים. אז קנינו אחד כזה איכותי.

wpid-20140929_141057.jpg

הלכנו חזרה אל העיר. ראינו כנסייה, ראינו שוק, קנינו מצרכים, עשינו פיקניק קטן באמצע הרחוב. עם תותים.

ואז, כמובן, גלידה.

wpid-20140929_144825.jpg

מעין לקחה מנגו. אני לקחתי “אמריקני בסיציליה” (מין שילוב חמאת בוטנים וריבת מנדרינה) ואננס טבול במסקרפונה.

המנגו היה לא רע. האמריקני היה מעניין מאוד והאננס מסקרפונה היה מגניב.

נחנו קצת ולקחנו את הרכבת הלא-נורא-מאוחרת חזרה לבולוניה. ומה אנחנו רואים ביציאה מהרכבת? עוד שוק פתאומי באמצע הרחוב.

wpid-20140929_172713.jpg

אז קנינו פוקאצ’ה לפי מטר בתור ארוחת ערב.

wpid-20140929_174201.jpg

היה לא רע. גם גליל השוקולד שלקחנו לקינוח.

wpid-20140929_183756.jpg

בתוך העיר, מיהרנו להספיק שני דברים שניסינו יום קודם ולא הצלחנו. ירדנו למרתף של רושה דובאה וראינו את החורבות הרומאיות שם.

והלכנו לחנות השוקולד רוקאטי.

שם קנינו “מעט” דברים טעימים.

סיכום היום: פארמז’נו ריז’אנו זה טעים ובלסמיקו זה טעים. אם אתם מסכימים, לכו לסיורים האלו. אם לא, משהו לא בסדר עם החיים הקולינאריים שלכם ומישהו צריך לתקן את זה.

ועכשיו אני מסיים ואנחנו נכנסים לרומא לפגוש חברים.


Posted in Life, Maayan by with comments disabled.

בולוניה – ופסטיבל תפודי הרחוב

את הלילה הראשון שלנו בבולוניה בילינו בתוך פנדה שחורה, במגרש החנייה של בניין דירות כחצי קילומטר מחוץ לאזור ההדרה של בולוניה. כי לא ידענו שכן מותר להיכנס עם אוטו כל עוד יוצאים בשש בבוקר. אז רק בסביבות שמונה יצאנו משם ברגל, אחרי שהאכלנו את המונה.

היינו צריכים ללכת כשני קילומטר עד למרכז העיר, לחוצים כמו שני אנשים שלא עשו סידורי לפני השינה או אחרי השינה, עד שהגענו לבית קפה באותו הרחוב בו יכולנו קצת להשתחרר, לנוח ולטעון טלפונים. הצלחנו, סוף סוף, ליצור קשר עם המארח שלנו, להיכנס לדירה ולנוח בערך חצי יום.

קמנו קצת אחרי הצהריים, התארגנו, התאווררנו ויצאנו אל העיר. וזה הדבר הראשון שרואים וסוג של מאפיין של בולוניה.

wpid-20140928_150557.jpg

הם מאוד גבוהים אבל קשה לנווט לפי הם בגלל הרחובות הצרים והבניינים הגבוהים. המשכנו לטייל, עוקבים אחרי האנשים והמנגינות.

wpid-20140928_150822.jpg

מצאנו את הכנסייה הראשונה והגדולה של בולוניה. היי. ביי.

wpid-20140928_152547.jpg

מצאנו את הקירות הלוחשים.

wpid-20140928_152746.jpg

זה ממש מגניב. יש הצטלבות מסדרונות עתיקים בבניין מול הכנסייה ואם לוחשים אל פינה אחת, אפשר לשמוע בפינה הנגדית. כמו שאחד הילדים שם אמר, “זה כמו טלפון!”

צעד משם יש את המזרקה של נפטון.

wpid-20140928_154502.jpg

אז לקחנו תפוד על מקל והתיישבנו לתכנן את שאר הטיול כדי להרגיש קצת יותר טוב עם עצמנו. וכשסיימנו, חזרנו שוב אל הבניין עם הקירות ואז הבנו שאנחנו באמצע פסטיבל תפודי הרחוב של בולוניה.

wpid-20140928_171142.jpg

אז מעין לקחה ניוקי ואני לקחתי פירה עם בשר לארוחת צהריים.

wpid-20140928_171130.jpg

הסתובבנו בבולוניה, מחפשים את הדברים היפים וחנות גלידה מסוימת. לא מצאנו אותה, מצאנו חנות אחרת.

wpid-20140928_180958.jpg

חנות קטנה ברחוב צדדי בשם “פרטו” ויש להם כמה מהטעמים הכי טעימים שיצא לנו לפגוש כל הטיול. גם עכשיו, אני קצת מתחרט שלא טעמנו יותר.

wpid-20140928_180903.jpg

כי לקחנו את גלידת הדבש שלהם ושוקולד אקסטרה נואר. ושניהם היו פשוט… וואו. אין דרך אחרת לתאר את זה. אם אתם בבולוניה, אתם חייבים לנסות.

ניסינו למצוא עוד חנות שוקולד שהייתה סגורה ולכן נחזור אליה אחר כך ואז הלכנו חזרה אל האוטו להחזיר לשדה התעופה.

wpid-20140928_193544_lls.jpg

זה האוטו שלקחנו לנסיעה המאולתרת שלנו. הפנדה חמודה אם כי קצת רגישה. אבל היא דיי קטנה ועדיין דיי מרווחת. בלי תלונות. אבל הייתי מעדיף את אחת מאלו.

למי שלא מזהה, אלו ה-Jalpa וה-Aventador בתצוגה של למבורגיני בשדה התעופה של בולוניה. אולי לא יכולתי ללכת למוזיאון שלהם אבל לפחות ראיתי את אלו מקרוב.

לקחנו את האוטובוס חזרה לבולוניה והלכנו חזרה לדירה. בדרך עברנו ליד התעלה הנסתרת של בולוניה.

wpid-20140928_211201_lls.jpg

מתברר שגם בבולוניה זורמים מים בתוך העיר. לא מדובר בעיר צפה כמו ונציה אבל עדיין מאוד יפה וצילום חשוך זה לא עושה לה צדק.

המשכנו ברחוב אל מסעדה מומלצת בשם “Cafe di Rossi” שנראית יחסית פשוטה. מפורסמת בגלל התפריט הזול שלה (שפיספסנו) אבל בחוץ יש כמה וכמה אנשים שמחכים. לא ידענו שצריך להזמין מקום אבל המלצר הניח שכן. ביקשנו יפה ונמצא לנו מקום.

wpid-20140928_223009.jpg

מעין אכילה סלט עוף ואני אכלתי טורטליני עם בולונז (בולוניה, אחרי הכל) ושניהם היו ממש טעימים. מובן למה המקום הזה מבוקש.

אמרנו תודה רבה ושלא נשכח ביקורת וחזרנו לדירה. לא לפני שאמרנו “היי. ביי.” לעוד כנסייה בדרך.

wpid-20140928_225230.jpg


Posted in Life, Maayan by with comments disabled.

ונציה – והאיים השכנים

קמתי בבוקר מוקדם כמנהגי. וכי הייתי רעב. הכנתי לעצמי כמה פרוסות של הפיצה של אתמול עד שמעין הצטרפה אליי לטוסט ולמאפה מעניין.

wpid-20140927_084147.jpg

אני אכלתי את מאפה הקרם הענק מקדימה ומעין לקחה את הסופגנייה עם החור והסוכר. אחרי תקופת התארגנות קצרה, החזרנו לאלסנדרו את המפתחות ויצאנו לונציה. הוא היה כל כך נחמד שהוא אפילו הביא לנו שקית של הפסטה המועדפת עליו שהיא נדירה יחסית. אני בהחלט לא ראיתי כזאת. אז את זה עוד צריך לנסות.

האוטובוס היה עמוס ואני לא ממש נחתי בבוקר. אז נמנמתי קצת במהלך נסיעה. עד שקפיצה של האוטובוס הפילה עליי את מי שעמד לידי. וכך יום שבת, ה-27 בספטמבר, נודע בתור היום בו גבר איטלקי התיישב עליי. אני חושב שהוא אפילו אמר “מי סקוזי”. וזאת הייתה חווית ה-Eurotrip המתבקשת.

הלכנו אל תחנת הרכבת המרכזית של ונציה במטרה לאכסן תיקים גדולים לאותו היום אבל נראה שכל העולם ואשתו ובת הדודה שלו הגיעו לתחנת הרכבת באותו הזמן והתור לשמירת חפצים היה באורך של גלות וקצת. אז החלטנו לוותר ולקחת איתנו את התיקים. סך הכל לא תוכננה הרבה הליכה אלא בעיקר שייט בסירוטובוס אל האיים הקרובים.

wpid-20140927_123623_richtonehdr.jpg

לקחנו את הסירוטובוס הקרוב אל הקצה הצפוני של העיר ומשם את הסירוטובוס הגדול אל האיים. התחלנו עם טורצ’לו, הרחוק והקטן יותר. השייט היה כחצי שעה ומלא באנשים שרצו להגיע אל אי התחרה (בסוף אנחנו ויתרנו) אבל הצלחנו להגיע לטורצ’לו בשלום. מדובר באי קטן באורך של פחות מקילומטר בו יש אחד גשר שטן.

wpid-20140927_132833.jpg

משהו שקשור לכך שהוא נראה רופף וכנראה שהשטן מחזיק אותו (או שהשטן שיפץ אותו ב-2006, אני לא בטוח. אל תבקשו ממני להסביר) ויש באי גם חמש מסעדות – אחת מהן אולם אירועים – ואחת כנסייה + מוזיאון היסטוריית טורצ’לו. היי. ביי.

wpid-20140927_133317.jpg

בנקודה הזאת כבר נהיה מאוד חם אז אני נודבתי לסחוב את התיקים הגדולים.

wpid-20140927_134310_richtonehdr.jpg

הלכנו חזרה אל התחנה של הסירוטובוס ולדרך חזרה. ויתרנו על אי התחרה אבל כן עברנו במורנו, אי הזכוכית, כי היה אמור להיות שם נפח זכוכית מאוד מרשים. ואתם יכולים להבין לפי איך שנוסח המשפט האחרון שלא מצאנו אותו. אבל ראינו הרבה דברים יפים.

והאי גם פשוט יפה בפני עצמו. אבל, במסורת הטיול הזה, כשהגענו למקום שבו הוא היה אמור להיות, לא מצאנו כלום. בעסה. אני רציתי לראות סכינים מזכוכית. אז התיישבנו לנוח קצת, יום חם עם כל התיקים אחרי הכל, ואז לקחנו סירוטובוס חזרה לונציה.

התכנון הבא היה לאכול ב”אה-אוקה” (האווז, בלעז) מסעדה שיפה ויערה המליצו עליה. כשסיפרנו על זה לאלסנדרו הוא היה מופתע שפיצה של רשת מסעדות תהיה כל כך נחשבת. גם אני תהיתי אבל הלכנו. טיילנו קצת כי עוד היה מוקדם ומצאנו מקום נחמד לנוח בו. אפילו ראינו פקק גונדולות.

wpid-20140927_172915.jpg

ואה-אוקה? דיי מגניבה. המקום חביב, אווירה פסודו-אמריקנית משעשעת, נוח, בעל הבית מגניב ושר תוך כדי שהוא עובד. והפיצה? ובכן, התחלנו עם צלחת מתאבנים. הפירה המטוגן היה נחמד מאוד. פחות אהבתי את הגבינה המטוגנת. הזיתים עם בשר מטוגנים היו טעימים גם. הצ’יפס היה… צ’יפס. ופרוסות החזיר היו לא רעות אבל לא מסוגל לאכול הרבה מהן. הבירה האדומה המקומית הייתה טובה אך חזקה מאיתנו.

הזמנו פיצה אחת: בצל, חזיר ושעועית עם ביצה באמצע. ו… זה היה ממש טעים. מעין השתדלה להימנע מהחזיר והביצה כי זה פחות לטעמה אבל אני ממש נהניתי. האיטלקים מכינים פיצה מבצק דק, רוטב עגבניות נהדר, גבינה משובחת וקצת שמן זית והכל ביחד יוצא ממש טעים.

ובשירותים מצאתי את קומנדר קין. אבל זה משהו אחר.

משם התחילו הצרות. כי לא חישבנו זמנים. הגענו לתחנת הרכבת כחמש דקות אחרי שיצאה הרכבת האחרונה של הערב. הבאה הייתה רק בחצות. אז ניסינו לגרום לרכבת אחרת לצאת לפני, ללא הצלחה, אז ניסינו למצוא השכרת רכב מונציה אבל הכל היה סגור. כשאמרנו שנו, טוב, כבר ניקח את הרכבת של חצות, כל המקומות הפשוטים כבר נלקחו. אז, כמו אידיוטים, במקום פשוט לקנות כרטיס יקר יותר, הסתובבנו בלי ראש כחצי שעה ואז לקחנו אוטובוס לשדה התעופה של ונציה בשביל להשכיר אוטו ולהגיע לבולוניה לפני חצות. אחרי הרבה תלאות שכללו חיפוש מגרש מכוניות בצד הלא נכון של שדה התעופה, יצאנו לדרך בתוך פנדה שחורה. היה נורא מאוחר אבל עשינו את המאמץ, עם טלפונים כמעט מתים, והמארח שלנו אמר שהוא יפגוש אותנו אפילו מאוחר בלילה. היינו צריכים לנוח הרבה בדרך, שרנו שירים בלי לזכור את המילים כדי להישאר ערים אבל בסוף הצלחנו להגיע. לא הצלחנו ליצור קשר עם לואיג’י ולא ממש מצאנו חנייה עד שבסוף התמקמנו מול בניין מגורים וישנו באוטו.

וכשסיימתי לכתוב את זה, אנחנו יוצאים ליום הראשון בפירנצה.


Posted in Life, Maayan by with comments disabled.

?ונציה – אנחנו מהירים או שהיא עיר מאוד קטנה

הגענו לונציה בערב של יום חמישי. היינו עייפים אחרי ורונה אז אכלנו מקדונלד’ס כי הוא שם. לא נרשם הבדל משמעותי. אלסנדרו, מי שהשכיר לנו את הדירה בונציה, אסף אותנו משדה התעופה וטוב שכך כי בספק אם היינו שורדים את ההליכה. הדירה הייתה יפה ואיכותית וכולה בשבילנו. אבל רק הלכנו להתרחץ ולישון.

בבוקר יצאנו לונציה ומעין העירה שבונציה אפילו השמיים יפים יותר.

wpid-20140926_075449.jpg

לקחנו אוטובוס אל תוך ונציה המרכזית והתחלנו ללכת. לא הלכנו הרבה כי כבר קנינו כרטיס משולב על הבוקר. אז מהר עלינו על הסירוטובוס (כבוד על ההמצאה למעין). להלן הסירוטובוס העוזב.

wpid-20140926_092639_richtonehdr.jpg

התחלנו הכי רחוק, המוזיאון הימי של ונציה. מקום יחסית גדול ועמוס בדגמים, תבליטים וחלקי ספינות אמיתיים.

משם הלכנו חזרה לאורך הקצה הדרומי של האי, מנסים להתחמק מהתיירים ואלו שמציקים לתיירים. ניסינו את המוזיאון של ויואלדי אבל הוא היה בשיפוצים אז ויתרנו. מהר מאוד הגענו אל גשר האנחות. היי. ביי.

wpid-20140926_105720_richtonehdr.jpg

משם המשכנו אל החצר המלכותית ומגדל השעון. היי. ביי.

wpid-20140926_110101.jpg

ניסינו למצוא מקום לארוחת בוקר אבל מה שרצינו היה סגור. לקחנו כמה מאפים והמשכנו. חנות שלושת הסוחרים הייתה גדולה מספיק לסוחר וחצי, אולי, וגם הייתה לא מרשימה בעליל. בסוף מצאנו מקום נחמד לארוחה שלא תכננו עליו.

wpid-20140926_115810.jpg

המשכנו לטייל. מטיילים מטיילים. ממש כיף כוף של טיול. כי ונציה היא עיר שכיף גם אם רק מטיילים בה. אבל אז מעין אומרת לי שרגע… זה פה? כן. לא. כן. זה פה. ואנחנו נכנסים לחנות ספרים. זאת אומרת, חנות המכילה ספרים. היא הכילה גם תקליטים, תמונות, אשליות, אמבטיות וכמה גונדולות אבל בעיקר ספרים. והייתה בה דלת ישירות אל התעלה. מה זה ישירות? ארבע מדרגות, מתוכן שתיים כבר בתוך המים, וכשעברה סירה, המים השפריצו אל רצפת החנות.

wpid-20140926_124523.jpg

ומצאתי בה את זה.

wpid-20140926_124627.jpg

לא לקחנו כי אין סיכוי שנשתמש בזה. אבל זה מגניב. ואז הלכנו לאכול גלידה.

wpid-20140926_130713.jpg

מעין לקחה גלידת נוטלה ושוקולד ואני לקחתי גלידת אמרנה (סוג של דובדבנים) ומוס שוקולד. מהנוטלה נרשמה חוויה טובה אבל, נו, זה נוטלה. השוקולד היה… פסדר. האמרנה היה מגניב ואיזון טוב מאוד למוס שוקולד שלא היה גלידה. הוא היה פשוט מוס שוקולד. וכל מה שהוא היה צריך להיות זה קפוא, קצת יותר קרמי ואולי קצת שיכור והוא היה מושלם. זה היה מבוטיק הגלידה. מאוד מומלץ.

אז הלכנו לנו למצוא מקום לאכול גלידה. ונציה צפופה ורק בפיאצות יש באמת מקום לשבת. בסוף התפשרנו על גשר. אז אנחנו יושבים ואוכלים – פעם ראשונה שלקחנו בגביע – ומעין לא כל כך אוהבת אותו אז היא זרקה חתיכה קטנה על היון שהיה שם. מהר מאוד זה קרה.

להלן, מעין, מאכילת היונים בונציה

להלן, מעין, מאכילת היונים בונציה

ליד גם הייתה חנות מתוקים ולקחנו ממנה כמה. והמשכנו לטייל. למה כיף לטייל בונציה. כי לפעמים הולכים ברחוב, לא יותר מדי מסתכלים על הכיוון ומגיעים אל דבר כזה.

wpid-20140926_140711.jpg

שזה פשוט מגניב. אבל היו לנו עוד דברים לעשות. כמו להגיע אל שוק הריאלטו. הריאלטו הוא שוק גדול ומגוון בונציה, ממש על גדות התעלה הגדולה.

wpid-20140926_141311_richtonehdr.jpg

אם תצליחו, תראו מעין גם בתמונה הזאת. ובשוק מצאנו חולצה מגניבה ויקרה מדי, למעין נקרע התיק אבל כן מצאנו את אחד הנופים המגניבים ביותר בונציה.

wpid-20140926_142935.jpg

המשכנו לטייל. ראינו כמה פיאצות והגענו אל הגלידה הבאה, אלסקה. אני לקחתי גלידת חמאת בוטנים וג’ינג’ר. חמאת הבוטנים הייתה בסדר+ והג’ינג’ר הייתה מעניינת אבל לא משהו שהייתי אוכל לעתים קרובות. דעתה של מעין דיי כתובה לה על הפרצוף.

2014-09-26 17.27.12

החלטנו לחזור לדירה מוקדם באותו היום ועצרנו בדרך לקנות מגש של מאפים טעימים. התארגנו, התרעננו והלכנו לאכול במסעדת “קיקיריקי” (זה מה שתרנגול אומר באיטלקית) שאלסנדרו המליץ עליה. התחלנו עם קפרזה שהייתה לא רעה בכלל. מעין הזמינה פיצה עגבניות ורוקט שהייתה נחמדה אבל לא מדהימה ואני הזמנתי פיצת סלמי פיקנטי, פלפלים וזיתים שהייתה סבבה לגמרי. זה גם היה קרוב וברחוב אז היה מאוד נחמד ולקחנו שאריות איתנו.

ועכשיו הערב הראשון שלנו בפירנצה בגלל כל בעיות האינטרנט והשמירה של הרשומה שהיו לי. בתקווה, היום השני של ונציה ייקח לי פחות זמן.


Posted in Life, Maayan by with comments disabled.

ורונה – ביום אחד

מכיוון שהרשומה הזאת כבר נמחקה לי כמה פעמים, אני עכשיו כותב אותה מוקדם בבוקר לפני שאנחנו עוזבים את ונציה. אז לעניין…

אני רואה את ורונה כסוג של דוגמה מייצגת של איך אנחנו עושים את הטיול הזה. בשיטת ה”היי ביי”. אנחנו לא צריכים להתעכב יותר מדי ובשבילנו, סיורים מודרכים הם סוג של כלא כי אנחנו מעדיפים, אם כבר, לקרוא את ההסברים מהר ולהמשיך הלאה. ואחרי שראינו, במיוחד עם צילמנו, משהו שאין לנו כוונה להיכנס אליו (כי אחרי הדואמו, אין טעם להיכנס לכל כנסייה), אנחנו פשוט ממשיכים.

אז הגענו לורונה בבוקר. שמנו תיקים בשמירת חפצים והלכנו לתפוס אוטובוס. היה קשה להתאפס על איזה אוטובוס כי גוגל לא הסכים עם הנהגים אבל גם המציאות לא הסכימה איתו אז הלכנו על מה שאמרו לנו. לא בטוח שזאת הייתה ההחלטה הנכונה כי האוטובוס שם אותנו מוקדם מדי וקצת הצידה מאיפה שרצינו להיות. אז ירדנו בצד החיצוני של הנהר והלכנו לאורכו לכיוון הגשר.

wpid-20140925_103044.jpg

התחנה הראשונה הייתה בית קפה בשם טוסקה קפה ורונה. הוא בפונטה נואבו 8 (צד ימין של מרכז העיר ליד הנהר והגשר) וכדאי לכם להגיע לשם. הקפה נחמד והאוכל לא רע אבל בעל הבית הוא איש העולם הגדול. כשהגענו ושאלנו אם מדברים אנגלית, הוא ענה לנו באנגלית הכי טובה ששמענו עד אותו הרגע באיטליה. הוא סידר לנו את האוכל בזריזות ובאדיבות והתיישבנו לאכול. ואז הגיעו זוג יפניות ובלי לפספס הוא פנה אליהן ב”אוהיו גוזאיימס”. זה היה מגניב. אז מעין לימדה אותו “בוקר טוב”. לצערי, אין לי תמונה של בית הקפה אז הנה מעין נהנית מפאניני.

wpid-20140925_105059.jpg

משם הלכנו לבית של רומיאו. היי. ביי.

wpid-20140925_111056.jpg

ראינו קברים של משפחה חשובה בורונה. היי. ביי.

wpid-20140925_111426.jpg

המשכנו אל כיכר האדונים שם הטלפון של קרס וקצת רבנו על זה אבל בעיקר… היי. ביי.

wpid-20140925_112708.jpg

עלינו למגדל הגבוה בסמטה. היה אחלה נוף. אבל בעיקר…

היי. ביי.

ירדנו חזרה אל השוק. מהקשת של שער הכניסה תלויה עצם של לוויתן. קצת מטריד ולא ממש מרשים אז לא צילמתי אבל הנה הגברת של ורונה. היי. ביי.

wpid-20140925_123942.jpg

הסתובבנו קצת בשוק – מאוד תיירותי – ואכלנו כוס פירות – לא מדהים – אבל עכשיו מגיע הקטע החשוב. אם אתם שם אז לכו לקצה השוק עד שאתם רואים את זה.

wpid-20140925_120210.jpg

קחו שמאלה אל רחוב בורסארי. אחרי בלוק או שניים תראו משמאלכם משהו שנראה כמו חנות מזכרות אבל יש שם לוח עם פתקים עם שמות של קפה. זה קפה בורסארי, לשעבר קפה טובינו, וכדאי לכם להיכנס. הקפה עולה בערך פי שתיים-שלושה מקפה רגיל אבל הוא כנראה הקפה הכי טוב שטעמתם בחיים שלכם.

מעין שתתה אספרסו שוקולד לבן עם קצפת ושבבי שוקולד לבן. אני שתיתי אספרסו שוקולד מריר עם קצפת, עוד קצפת (נגמר הקרם קפה, מה לעשות?) ושבבי שוקולד מריר. לגמרי שווה לבוא לורונה ולשבור את צום הקפה בשביל זה.

wpid-20140925_121830.jpg

ובמסורת הנטייה שלי לא לצלם את הדברים הבאמת חשובים, התמונה היחידה שיש לנו משם מעין צילמה

משם המשכנו אל הבית של יוליה שהחצר שלה (שהפנורמה שלה נדפקה; בעסה) הייתה מלאה בתיירים – המרפסת גם ביפנים מתלהבים – שרק חיכו לרגע בו יוכלו להתחכך עם הפסל ולתפוס לו את השד.

תמונה זו צולמה בשבריר שנייה בין תייר מוזר אחד לשני.

.תמונה זו צולמה בשבריר שנייה בין תייר מוזר אחד לשני

אז יוליה. היי. ב-רגע…

wpid-20140925_130351.jpg

מנהרת הכניסה לחצר של יוליה מעוטרת בכיתובים ופלסטרים מעוטרים שאנשים השאירו שם בסוג של מחווה מוזרה – כי יוליה לא הייתה קיימת באמת והכל מלכודת תיירים – ועדיין דיי רומנטית אז הוספתי גם את שלנו.

wpid-20140925_125532.jpg

משם המשכנו לשער בין אלפיים שנה. מגניב. אבל לא כמו התקווה. :-)

.היי. ביי

.היי. ביי

הגענו לארינה. ויתרנו על הכניסה.

.היי. ביי

.היי. ביי

אמרו לחפש גלידה בפיאצה מול הארינה אבל לא מצאנו שום דבר אז הלכנו לחפש חנות עוגות שבסוף גילינו שנמצאת בכלל במקום אחר. אז חזרנו חזרה והלכנו לטירה.

משם המשכנו אל סאן זינו כי יש שם כנסייה גדולה אבל גם כי אמרו לנו שיש שם גם גלידה ממש טובה. אז מצאנו גלידה. שבבי שוקולד ונוטלה. טוב אבל דיי קשה לפספס עם נוטלה.

wpid-20140925_161659.jpg

אבל אז גילינו שזאת הגלידה הלא נכונה. אז המשכנו מסביב. מצאנו את הכניסה לכנסייה הגדולה ואת הגלידה האמיתית. הפעם שוקולד לבן וזאבאיונה. זה מין קרם ביצים כזה.

wpid-20140925_164255.jpg

סיימנו את הגלידה, הערנו כמה הערות על ילדים שלא כל כך יודעים לשחק בפריזבי ויצאנו לדרך חזרה. בחזרה חשבנו על לקחת אוטובוס אבל טוב שבחרנו ללכת כי פגשנו המון כלבים מגניבים.

ואז הגענו לכנסייה הגדולה של ורונה.

wpid-20140925_174416.jpg

.היי. ביי

המשכנו אל הגשר לצד הצפוני של ורונה ואל הארמון. ורק אז מעין נזכרה להגיד לי שהארמון נמצא כחצי קילומטר במעלה ההר שנצטרך לקחת שעה באוטובוס או, בצורה ישירה יותר, שעה הליכה. אז החלטנו שלא. שמספיק מאוחר ואין לנו כוח לטפס על הר. אז…

.היי. ביי

.היי. ביי

לקחנו אוטובוס חזרה. עלינו על הרכבת ואמרנו אריבדרצ’י לורונה. ברכבת נתקלנו בקבוצת בנות מגעילה מהרבה שבהן נתקלתי בארץ אבל אנחנו מנסים להישאר חיוביים.


Posted in Life, Maayan by with comments disabled.

מילאנו – דואמו, דואמו, אוכל ודואמו

13:30. פיאצה דלה סקאלה, מאחורי פסל מכוסה של לאונרדו דה-וינצ’י.

יצאנו מאוחר יחסית למה שתכננו אבל עדיין הגענו מוקדם. כמה דקות לפני הפתיחה כבר עמדנו מחוץ לדלתות של פק, חנות אוכל תלת קומתית מסיבית. בעיקר הסתכלנו על כל מיני מוצרים מעניינים ויקרים וקנינו לחם לפיקניק שלנו. לא קנינו את בקבוק היין של תשע ליטר.

wpid-20140924_095942.jpg

מצאנו סתם בית קפה וקנינו סתם קפוצ’ינו שהיה ממש טעים וממש זול. ואז הלכנו באזור הדואמו. מצאנו את כיכר הסוחרים, אכלנו כריך קטן ומאולתר, צילמנו את הכנסייה השנייה בגודלה בעולם מבחוץ (לא רצינו לשלם 2 אירו כדי לצלם מבפנים), ראינו קרדינל משומר ועלינו על הגג. הדואמו הייתה מאוד בשיפוצים אבל עדיין יפהפייה ומדהימה בעצימותה.

אחרי זה הלכנו לגלרייה ליד, איפה שמוכרים המבורגר בפחות מאירו ואת המותגים הכי יקרים בעולם. מחוץ לגלרייה וקצת ימינה יש מסעדת “אוכל איטלקי מהיר” שנקראת לואיני. הם מוכרים מין בורקס גדול ומלא בדברים טובים בשם פאנזרוטו. אכלנו כמה כאלו ואז לפיאצה.

אני ממש רציתי לראות את הפסל של דה-וינצ’י אבל הוא כרגע בשיפוצים. אז הסתפקתי בגלידה. גרום היא גלידרייה מפורסמת והיה תור בכניסה – אם כי לא ארוך כמו בכניסה ללואיני. לקחתי קרם של פעם וקרם של גרום. מעין לקחה וניל וקרמל מלוח. יצאנו עם חוסר הסכמה מוחלט בנושא.

wpid-20140924_132056.jpg

6:15. רגע לפני היציאה לרכבת.

אחרי מנוחה קלה בפיאצה, נכנסנו אל המוזיאון של תיאטרון דה סקאלה. הוא מלא בכלי נגינה, ציורים של אנשי תיאטרון, תחפושות ופסלים. נחמד אבל לא יותר מזה. התיאטרון עצמו, שרואים בהתחלה, מרהיב.

ויתרנו בסוף על חנות ספרים שחשבנו ללכת אליה. אבל כן הלכנו לחנות Cargo & High Tech שזה כנראה השם האיטלקי לחנות כלבו ענקית. כי היו שם שלוש קומות על פני מחסן גדול שלקח לנו כארבעים דקות לראות כשרצנו דרכו.

משם לקחנו רכבת עילית אל רחוב יותר צדדי ממרכז מילאנו לחפש חנות שנקראת “מעבדת קקאו”. אני בטוח שקל לנחש למה הלכנו לשם ומה חיפשנו. יצאנו משם עם רק חמש פיסות שוקולד מאוד איכותי.

חזרנו לדירה לנוח קצת אחרי יום שהיה יחסית קצר וקל כשמשווים אותו רק לכמה ימים הקודמים. ואחרי שעתיים יצאנו לארוחת ערב. מעין מצאה מסעדה קטנה ונחמדה בשם “יפה וטוב”. וכשאני אומר קטנה אז היה בפנים מקום לכ-14 איש בקושי. הזמנו פיצה ופסטה יחסית פשוטות והן היו פשוט יוצאות דופן מכל אחת שאכלנו קודם. הטירמיסו גם היה מגניב.

הנסיעה לשם וחזרה כללה שתי רכבות וחמש תחנות לכל כיוון אבל זה היה שווה את זה. ובדרך חזרה עצרנו לראות את הדואמו בלילה שהייתה פחות מרשימה ממה שציפיתי אבל גם שווה את זה.

ובזמן שלקח לי לכתוב את זה, אנחנו כבר על הרכבת לורונה, נפרדים לשלום ממילאנו ומתכוננים לשעתיים נסיעה ליעד הבא.


Posted in Life, Maayan by with comments disabled.

מילאנו – שווקים ופיקניק

18:00. נחים בדירה אחרי רוב היום.

אתמול הגענו ברכבת למילאנו. אחרי כמה החלפות מצאנו את הדירה בה נהיה במילאנו. זה מין דופלקס מינימלי שגרם לי לחשוב שבעלת הבית ממש צריכה השלמת הכנסה אם היא נותנת לנו את המיטה הגדולה והטובה בדירה כזאת.

התארגנו קצת ויצאנו לחפש קצת זבל למלא את הבטן לפני השינה. תכננו קצת את מחר והלכנו לישון.

התכנון היה לקום מוקדם אבל השכמה לחמש התאחרה לשש ובסוף יצאנו רק אחרי שבע. רצינו לבקר בשני שווקים והמרחק ביניהם, ובינינו לראשון היה דיי גדול. חשבנו על כמה התעללנו ברגליים שלנו אתמול ועל זה שלמילאנו יש מערכת מטרו לא רעה ועשינו כרטיס משולב דו יומי.

הסתובבנו בשוק הראשון, קצת ללא מטרה, לא מחפשים משהו מיוחד. ואז אני מצאתי שזיף. שזיף שגרם לי לשחזר בראשי את הסצינה המפורסמת מקרוקודיל דנדי הראשון. ואז מעין מצאה בננות שעוררו בה את התחושה ההפוכה. אז התחלנו לחפש מרכיבים לפיקניק. קנינו יין מקומי תוסס ומתקתק. קנינו גבינת עיזים יפה. מצאנו דוכן דבש מעניין וקנינו דבש שוקולד. כן, מתברר שיש דבר כזה. קנינו ירקות ולחם (מתישהו גם עברנו לשוק השני) ונקניק. הלכנו קצת הרבה אל שער הניצחון והפארק שמאחוריו שם התמקמנו לפיקניק.

אכלנו, נהנינו ואז הסתובבנו קצת בטירה ויצאנו לחפש את הגלידריה הראשונה המומלצת של מילאנו. מפעל הגלידה של מילאנו נמצא קצת רחוק וקצת בצד אבל הגלידת שוקולד אקסטרה מריר וגלידת הבית שלהם היו נהדרות. בהחלט מומלץ.

wpid-20140923_151928.jpg

משם חזרנו לנוח קצת כי עדיין היה לנו תיק מלא דברי פיקניק כבדים ורצינו לנוח.

5:50. אני כותב בזמן שכולם ישנים.

נחנו כשעתיים שעשו רק טוב לגב ולרגליים שלנו. ישבנו שנינו לכתוב את מה שעשינו, שזה היה מאוד נחמד, והתארגנו לצאת. מטרו אחד לכאן ומטרו אחד לשם ומצאנו את עצמנו שוב באזור השוק בן ביקרנו בבוקר, הפעם בחיפוש אחר המסעדה שרצינו.

מתברר שלאיטלקים יש מאכל מגניב שנקרא פיאדה (פ דגושה ונא לקרוא במבטא איטלקי). זה מין כריך טורטיה מלא בכל טוב אז אכלנו כזה עם נקניק וגבינה, עגבניות, עלים ירוקים וקישואים. זה מרגיש כמו אוכל זבל מהיר אבל זה עשוי במקום מחומרים טובים וטריים והעגבניות נהדרות והדבר הזה עולה בערך 22 שקל והוא ממלא. איך לא הביאו את זה לארץ עדיין? אחרי זה גם אכלנו פיאדה נוטלה לקינוח וצפינו באנשים הנחמדים והמגניבים האלו מכינים בשמחה ואדיבות את האוכל הטעים ועדיין דיי בריא הזה.

משם יצאנו לטייל לכיוון התעלות ו”אזור חיי הלילה” שהיה בשיפוצים ברובו אבל מצאנו את הכנסייה הגדולה שם, שנראתה יפהפייה בלילה, ואת העמודים שלידם ועליהם יש, כנראה, התכנסות תמידית של צעירים חוגגים. אבל אחרי הטיול שנינו כבר היינו גמורים ובקושי הספקנו לחזור למיטה לפני שנרדמנו.

נ.ב. משהו אחד שעדיין מציק לי הוא שכל הזמן אני מרגיש מיובש. אנחנו שותים ואחוז הלחות דווקא יחסית גבוה אבל איך שהוא אני נורא צמא והשפתיים שלי מתייבשות.


Posted in Life, Maayan by with comments disabled.

קומו על הים

22/09/2014, 12:00. קמנו מוקדם, בערך בשש. אכלנו ארוחת בוקר קלה בדירה. מצאתי שם חטיף ופל איטלקי מגניב. יצאנו לדרך בחיפוש אחר חנות סלולרית אחרי שלא היה לנו זמן בשדה התעופה. חנות הראשונה שמצאנו הייתה סגורה. כי הם פותחים רק בתשע וחצי. אז הלכנו לטייל. ראינו פיאצות, בסיליקה, דואמו והסתובבנו ברחובות הצרים של קומו העתיקה מוקפת החומות. אכלנו מאפים קטנים וגדולים ואז ניסינו למצוא את החנות שוב אבל מארבע החנויות שכתובות באתר שלהם, שלוש מהן לא קיימות או, לפחות, בלתי נראות. אז חזרנו לחנות הראשונה. ואז גילינו שהיא סגורה ביום שני בבוקר. לא הייתה לנו ברירה אלא ללכת ולחזור בערב. יצאנו לדרך לכיוון הרכבל והמגדלור ועכשיו אנחנו יושבים על שפת האגם, בוהים בתיירים ברווזים ומטוסי ים.

(more…)


Posted in Life, Maayan by with comments disabled.