יום חמישי – Mind the Gap
2016-05-20 היום גם היה יום של חידוש מצברים. אז קמנו, אכלנו, ואז חזרנו לישון עוד קצת. יצאנו מהחדר רק באזור 12:00 וכיוונו ישירות אל ה-Gap of Dunloe. זאת הייתה המטרה הראשונה והעיקרית שלנו להיום. רק לאחר מכן, תתברר שזאת הייתה המטרה היחידה. כי לקח לנו קצת זמן למצוא את הכניסה (השילוט לא הכי דייקן) וכשמצאנו אותה גילינו שאי אפשר לעשות את השביל הזה באוטו כמו שרצינו. כי, כפי שאפשר לראות מהתמונות, הדרך בתוך העמק הזה היא מאוד צרה ומפותלת ולפעמים גם לא הכי טובה. אז, עקרונית, אפשר לעשות את זה עם אוטו, אם מגיעים מהצד השני ומספיק מוקדם אבל עדיין יסתכלו עליך בעין לא יפה כי המקומיים ממש לא אוהבים שעושים את זה. כשאנחנו עברנו שם, אז עברו אותנו כמה מכוניות. וזה אכן היה מעצבן על דרך שבקושי מספיקה לסוס וחצי. בכל מקרה, זה מקום מדהים ביופיו ומאוד מיוחד. מדובר בעמק צר וארוך, מלא אגמים ושדות ומבני סלע מעניינים, מוקף בהרים גבוהים משני צידיו וזה גורם לכך שכשמגיעים לפתח הצר של העמק, לקראת הסוף, הרוח נושבת כמו על פסגת הר גבוה. הבעיה הייתה היא שעשינו את כל זה על גבי כרכרה נמשכת על ידי סוס. אין לי שום דבר להגיד כנגד מר בראון. הוא היה מאוד נלהב ומוכשר כשזה מגיע למשיכת כרכרות. אבל הטלטולים של התנועה של תא נסיעה שציר אחד שלו הוא גלגלים על הרצפה וציר שני הוא סוס דוהר ממש לא עשו לי טוב. הייתי חייב לצאת במהלך הסיור, מתי שהיה אפשר, כדי ללכת ולהרגיע את הבטן. ואז הגיעה הנסיעה חזרה שהייתה מהירה יותר והרגישה כמו עשרים רכבות Continue Reading →
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.
יום רביעי – הטבעת של קרי, עוד שוקולד, ומעין מרגישה יותר טוב
2016-05-19 אחרי שנשארנו יום נוסף ב-Dingle כי מעין לא הרגישה טוב, הפעם קמנו מוקדם בבוקר, התארגנו, אכלנו, ויצאנו לדרך. אחרי שעברנו בסופר העירוני כדי לחפש את תוצרת המזקקה של Dingle. כי חייבים לקנות את התוצרת המקומית, לא? מצאתי אוסף של בקבוקי ג’ין קטנים, כל אחד מותאם לעונה עם פרחי העונה שנקטפו בסיוע הדרואידית המקומית. מגניב. אז יצאנו לדרך במטרה לצאת מחצי האי Dingle ולראות כמה מתוך ה-Ring of Kerry אפשר לעשות ביום אחד. התשובה: הכל. טכנית, כל הסיבוב לוקח בערך 4 שעות של נסיעה ישירה. לקח לנו קצת יותר מ-5 שעות כי גם עצרנו לנוח בדרך. המקום מאוד יפה ומאוד מעודד צילום פנורמי אבל חוץ מזה היו רק שני מוקדים שבאמת גרמו לנו לעצור. שניהם נמצאים בהרחבה הקטנה של הטיול שנקראת Ring of Skellig. אחד זה הסיור עם הסירות באיים הקטנים. אבל היה מזג אוויר גרוע מדי בשביל סירות. וגם אם לא היה, מתברר שאם אני רוצה לעלות על האי עם המנזר העתיק (זה שצילמו עליו את הסצינה האחרונה של The Force Awakens) אז הייתי צריך להזמין את המקום שלי לפני חודש. המקום השני היה Skellig Chocolate. כי אחרי שמצאנו יצרן שוקולד במקום נידח אחד באירלנד אז למה לא למצוא יצרן שוקולד שני במקום נידח אחר באירלנד. והפעם, כשאני אומר נידח, אני מתכוון שזה באמצע ה-Ring of Skellig שנמצאת באמצע ה-Ring of Kerry וזה ממש על החוף הכי רחוק של חצי האי הזה. אבל הם לא מעבדים את פולי הקקאו בעצמם אז Hazel Mountain מקבלים נקודות אקסטרה על זה. ואחרי כל זה, סיימנו את הטבעת ביום והגענו אל Killarney קצת Continue Reading →
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.
יום שלישי – מזקקה וסיבוב בחצי אי אבל מעין חולה
2016-05-18 מעין הייתה חולה על הבוקר. יותר נכון, מעין קמה באמצע הלילה כדי להקיא. אני מאשים את המסעדה שהלכנו אליה אתמול, זאת שהאיש בב’ המליץ עליה והגישה למעין סלט עם גבינה כחולה. זה שלא אכלתי. אבל מכיוון שגם אני הרגשתי קצת לא בסדר בבטן היום, אני חושב שאולי כל האוכל שם היה “לא מי יודע מה” למרות כל הערשת המלוקקת שהייתה להם (תפריט אחד של שלוש מנות עלה לנו יותר מאשר ראשונה, שתי מנות ושני הקינוחים שאכלנו ב-Quay West!). אז מעין הרגישה מספיק לא טוב שהיא אמרה לי ללכת לאכול ארוחת בוקר לבד ואפילו ויתרה על להצטרף כשאמרתי לה שהיא יכולה גם לקבל לחם מטוגן או פנקייקים. ולכן, כשמעין בילתה במיטה במשחק הכיפי של “בואו ננסה לא לזוז יותר מדי”, אני הלכתי למזקקה המקומית כי הגיע כבר הזמן לטעום את התוצרת המקומית האמיתית. המזקקה נמצאת בקצה המערבי של העיר, מיד אחרי גשר היציאה מהמרכז שלה. מדובר בעסק יחסית קטן (הם אמרו, אם אני זוכר נכון, כ-3000 בקבוקים בשנה) וגם יחסית חדש (הוקמו ב-2012, וויסקי ראשון מוכן ב-2015 ושיווק כנראה מאוחר יותר השנה). הסבירו לנו שם על התהליך של הכנת החומרים שלהם: הם, תכל’ס, מכינים בירה (כי זה מה שאפשר לגדל באירלנד, דגנים) ואז מזקקים את זה לאתנול שהוא כ-65% ואת זה הם מעבירים תהליכים שונים, בהתאם, כדי לקבל וויסקי, וודקה וג’ין. למען האמת, עיקר החווייה מבחינתי היה להקשיב ליצרן הוויסקי האירי הנחמד, מדבר באנגלית עם מניירות איריות מגניבות על איך מכינים וויסקי, ההיסטוריה של זיקוק, למה טעם זה עניין אישי לחלוטין ואיך כל האנשים שטוענים שזה או זה זה וויסקי Continue Reading →
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.
יום שני – הרבה נסיעה, דולפין וסוף סוף מוזיקה
2016-05-17 קמנו בבוקר והלכנו לאכול. הב’ וב’ שהיינו בו ב-Adare היה גדול ומלא אנשים אז דיברנו עם כמה אמריקניות במהלך ארוחת הבוקר. זה גם אחד הדברים הכיפיים בלטייל בחו”ל: לפגוש אנשים אחרים. ואולי קאת’י, כמו ריק וונסה מאתמול, הייתה אישה “קסומה”, זה לא הפריע לנו לחלוק חוויות, לרדת על פוליטיקאים ולאהוב כלבים. יצאנו מ-Adare לכיוון כללי Dingle. הפעם החלטנו לא להשתמש בניווט אלא פשוט לעקוב אחר השלטים. שמתי את אחד מקבצי המוזיקה האירית שהורדתי ופשוט נסענו. עצרנו בעיירה קטנה לקנות בגט וירקות כי היינו צריכים כבר לסיים גוש גבינה אחד ועשינו פיקניק קטן בתוך האוטו בירידה לאן שהוא. הגענו ל-Dingle לקראת הצהריים המאוחרים. מעין קרסה על המיטה מיד בזמן שאני הלכתי למשרד התיירים לראות מה יש. מצאתי שיש עוד כמה סיורי דולפין כמו גם מופע מוזיקה אירית מקומית. אז לקחתי את כל המידע הזה חזרה אל מעין. הצלחתי לשכנע אותה לבוא לראות דולפין עכשיו אז ירדנו למזח (ממש לא רחוק מהב’ שלנו), מצאנו סירה ועלינו עליה. פאנגי הוא דולפין פראי שהגיע אל המפרץ של Dingle לפני כ-30 שנה ולא עזב. הוא אוכל דגים קיימים, משחק עם הסירות ומתרחק מדולפינים אחרים שאולי מגיעים. ואולי בסוף שילמנו קצת יותר ממה שהיינו יכולים אבל בחרנו בסירה הנכונה כי הוא כמעט כל הזמן נצמד אלינו. אבל הוא כבר דיי מבוגר אז אם אתם רוצים לראות אותו, כדאי להזדרז. אחרי זה הלכנו לאכול את הגלידה של מרפי. עכשיו, מעין ואני עשינו סיור גלידות באיטליה. אנחנו מאוד אניני גלידה. ואולי הגלידה של מרפי לא הכי טובה שטעמנו, אבל היא בין הטובות. ואז היה לנו בדיוק מספיק Continue Reading →
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.
יום ראשון – יום הנשף!
2016-05-16 אחרי הרבה לישון וארוחת בוקר קלה, יצאנו מ-Ennis. אתמול כבר הזמנו מקום להיום בלילה להיות בנשף של Bunratty אז היינו צריכים למצוא משהו לעשות באזור ומקום לישון לא רחוק. אז היום, תכל’ס, ראינו כפר אירי עתיק משוחזר, אכלנו במסעדה בת כמעט 400 שנים ואז היינו בנשף בטירה מהמאה ה-12. לא הרבה, אבל המון תמונות. הכפר האירי מכיל כמה שאריות מעניינות שחלקם כבר זכרנו מ-Bo du Boinne. אבל היה שם אמן/היסטוריון שהסביר לנו כמה דברים ואז הראה לנו את הספר המגניב שלו. הייתה לו שם גם טבלת צלילים ואותיות שהוא אסף אז השלמנו לו כמה חסרים בעברית. היה נחמד. אז ראינו את הספינה העתיקה שהפליגה מאירלנד לניופאונדלנד בטענה שהיו אירים שגילו את אמריקה במאה השביעית לספירה. אז אין הוכחות חד משמעיות אבל זה טכנית אפשרי. משם נסענו לאזור של Bunratty והסתכלנו. הכפר הישן לא ממש עניין אותנו אז חפרנו במזכרות, קנינו כמה וספר ואז הלכנו לאכול צהריים קטנה ב-Durty Nelly, הפאב-מסעדה שליד הטירה. הם אוספים תגים של משטרה מכל העולם (היה להם כזה של מג”ב) וזה מגניב כי זאת מסעדה ששירתה את שומרי הטירה. משם נסענו דרומה בחיפוש אחר מקום לישון. מצאנו בית גדול ומגניב בכפר שנקרא Adare אבל לא הלכנו לאחוזה/מגרש גולף אלא הלכנו לישון קצת כהכנה לערב. בערב נסענו חזרה לטירה לנשף. היה כל כך כיף. זה משהו שחשוב לעשות בטיול לאירלנד. לדעתי, בכל טיול לאירלנד. זה נשף, היה Mead, היה אוכל טעים ובידור נהדר. ובסוף עצרנו לדבר עם אבא ובת שבאו לחופשת שורשים באירלנד לעוד שעה בערך.
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.
יום שבת – היתרונות של סתם לעצור בצד הדרך
2016-05-15 התחלנו את היום בלטפל בצמיג ההרוס מאתמול. לא נגרם נזק של ממש ולא שילמנו יותר מדי. בכל מקרה, הובטח החזר כשנחזיר את האוטו. דבר כזה צריך להיות מכוסה על ידי ההסכם. המשכנו דרומה לכיוון טירה קטנה שרציתי לראות. מעין החליטה להישאר באוטו אז אני הלכתי לעשות סיור מהיר. הטירה יחסית קטנה ופשוטה ולא חשבתי ש-6 יורו שווה את הלהיכנס ולהסתכל. יש ב-Dunghmore נשפים בערב אבל לא באמצע היום. שמעתי שם גם זוג בנות ישראליות אז סתמתי את הפה והמשכתי במלוא המהירות לכיוון השני. המטרה הבאה שלנו היתה מערת Ailwee שנשמעה לי נחמדה אז, למה לא? אבל בדרך מעין ראתה שלט שאמר Hazel Mountain Chocolatier. אז לקחנו סטייה של שני קילומטרים מהדרך כדי לראות מה זה. זה מפעל שוקולד של משפחה שנמצאת שם כבר המון זמן. הם מייבאים פולים מכל המקומות המעניינים בעולם ומכינים את כל השאר במקום. Bean to bar, הם קוראים לזה. קנינו כמה דוגמאות כי זה נראה מעניין וכי שוקולד(!) ושתינו את השוקו האקוודורי המדהים שלהם. אחרי זה הצלחנו להגיע למערה. החלטנו לוותר על הצפרות הפעם. בעיקר כי היום הזה הרגיש לי קצת לחוץ. וכבר היינו צריכים להרוג חצי שעה לחכות לסיור הבא. המערה הייתה מגניבה אבל מערות זה מגניב. לא מצאנו דובים (או טיגריסים) וגם לא ראינו את העטלפים הקטנים שאמרו שיש פה. אבל בהחלט היה נחמד לטייל ביחד בחושך כמעט מוחלט ובקור קבוע של 10 מעלות. משם כיוונו אל Doolin ואל הצוקים. אבל אנחנו לא יכולים פשוט להגיע. בדרך מעין ראתה שוק אז עצרנו, וקנינו המון חרדל וריבת תפוזים ווויסקי, וגוש שוקולד ואכלנו נקניקיה גרמנית Continue Reading →
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.
יום שישי – משחק, נצים, פארק ופנצ’ר
2016-05-14 ביום שישי, בדרך כלל, יש לי משחק על הבוקר. אני יודע שאנחנו בחופש אבל משחק בצ’אט אפשר לעשות מכמעט כל מקום, כמו שעשיתי בלונדון, במיוחד אם בשבילי הוא מתחיל ב-7:30. אז התחלתי, הסצינה הראשונה הייתה בעיקר שלי, אכלנו ארוחת בוקר, התארגנו ויצאנו תוך כדי. המשכתי לעקוב בנסיעה עד שהבנתי שהסצינה כבר לא באמת דורשת אותי כי היא עסקה בדמויות אחרות, ואז עזבתי. אז לא קרה הרבה במפגש אבל השגנו קצת מידע ואני בסדר עם זה, במיוחד כשאנחנו בחו”ל. בדרך לבית הספר לבזיירות, עצרנו בכפר ליד הטירה בשביל ארוחת בוקר ולהסתכל על יצירה מקומית. הגענו לבית הספר קצת אחרי 11:30 (אני הגעתי, כי הייתי צריך לחנות רחוק) ואז התחלנו. הנצים יפהפיים והיה ממש כיף להוציא אותם לטיול, לראות אותם עפים וצדים ונוחתים לנו על היד. הם בעיקר ניסו לצוד, שהיה מגניב אבל לא קיבלנו יותר מגיחה אל תוך מעבה היער. בתמונה, אני מחזיק את סאורה (קיץ באירית) ומעין מחזיקה את אינקה (שם חיבה: Stinky). התחנה הבאה שלנו היתה אחוזת Kylemore, מקום יפהפה שמעין כבר ביקרה בו בחטף בעבר. כדאי ללכת לקרוא עליו. הסיפור של ההקמה של האזור והשחזור שלו מאוד מעניינים. התחלנו עם טיול בגנים המלוטשים, המשכנו עם הליכה אל הטירה עצמה, סיור קצר בפנים ואז המיני-קתדרלה והמוזוליאום של הזוג שגר פה. ביקרנו גם באבן המשאלות הגדולה (עוד אמונה טפלה שהתחילה בזמן לא ידוע). ובדרך חזרה, הלכנו לאורך חוף האגם והקפצנו אבנים על המים. נקודת הציון הבאה שלנו היתה פאנגור באן, בלטרפראק, מסעדה שיערה זכרה שהיא טובה. מלפני 12 שנים, הפעם הקודמת שהן היו פה. אבל המסעדה נסגרה ב-2008 וכל Continue Reading →
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.
יום חמישי – הטירה הראשונה שלנו
2016-05-13 לא היינו כל כך טובים עם כל הקטע הזה של לקום היום. יותר נכון, קמנו בבוקר, הלכנו לאכול ארוחת הבוקר, התקלחנו ואז נשכבנו במיטה לנמנום רענון קצר שלקח שעה. אז כשהיינו מוכנים לצאת, כבר היה 13:00. אז אמרנו שאם אין לנו הרבה זמן, נעשה את טירת אשפורד, שהייתה סוג של בליטה בסיבוב שרצינו לעשות, ונחזור להסתובב בגולוואיי. אבל כשהסתובבנו באשפורד, מצאנו שלט שאומר, “לכאן בשביל בית הספר לבזיירות”. אז הלכנו לבדוק מה זה. זה מתחם שבו מאמנים בזים ונצים לצוד עם בני אדם. והם עושים סיורים מודרכים שבהם מקבלים להעיף נץ. אבל כשהגענו לשם ושאלנו, לא היה להם מקום פנוי באותו יום והכי מוקדם שהיה להם היה למחרת בבוקר. אבל זה נשמע כל כך מגניב שאמרנו להם, כן, תרשמו אותנו למחר בוקר. אנחנו נבוא במיוחד. משם יצאנו חזרה, נכנסנו לגולוואיי לחפש כמה מקומות שרצינו בתוך העיר. Dungeons and Doughnuts היא חנות משחקים ומאפים בהשראת. אבל הגענו לשם מאוחר מדי מכדי להנות מסופגניות “כי סוגרים ב-18:00” משום מה. אבל מצאנו משחק שנקרא Ninja Dice וניסינו לשחק (הוא מוזר ואקראי ולא ממש מובן). והיו שם הרבה יותר מדי שחקני Magic בשביל שאני ארגיש בנוח. חשבנו ללכת לבדוק איזה שהוא פאב עם מוזיקה אירית חיה שנשמע נחמד אבל בעוד חנויות נסגרות בשש (מקסימום שבע), סצינת הפאבים לא מתעוררת עד בערך תשע. ולא היה לנו כוח להישאר. אז הלכנו קצת במדרחוב ליד הנהר ואז חזרנו חזרה לב’ שלנו. גם לא היה לנו ממש כוח לחפש משהו מעניין לארוחת הערב אז רק הזמנו פיצה ממקום מקומי וראינו עוד כמה פרקים.
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.
יום רביעי – הדרכים (האיריות, הצרות, הצפופות, שמשום מה מותר בהן שמונים)
2016-05-12 יצאנו מדוניגל על הבוקר במטרה בעיקר לעבור בעיר חוף קטנה ובסוף להגיע לגולוואיי. אז כמובן שעשר דקות אחרי שיצאנו מהעיר, מעין אומרת לי: “יש פה Crafts Village! בוא נעצור ונראה מה זה.” אז עצרנו. וראינו מה זה. זה באמת אוסף של חנויות קטנות וחדרי עבודה לציירים, צורפים, סורגים ורוקמים. בעצם, רק כשש כאלו וזהו. אז ראינו דברים נחמדים ושתינו קפה בארומה. לא. לא בארומה הזה. 😉 וכשהמשכנו את הסיור בכפר, מצאנו אמנית אחת שמכינה צמר בעצמה ואז עושה ממנו כל מיני דברים מגניבים. ביניהם גם תמונות וציורים מצמר וריקמה. והייתה שם גם תמונה אחת של highland cow. אז זאת באה איתנו. 😁 אסור היה לצלם בסטודיו והתמונה כבר ארוזה היטב, אז אין תמונה שלה. אבל תהיה כשנתלה אותה… בדירה החדשה, בעוד שנה בערך. משם המשכנו בדרכים, שלפעמים היו דרכים אבל לרוב לא, לכיוון מאלאמור. הדרכים האלו מזכירות לי את הציטוט מ-Last Chance to See: “[Richard Lewis] drives his Landrover … with what can only be described as pizzazz along Mauritian roads that were built with something less than pizzazz in mind. The roads are often narrow and windy, and where they are tarmacked, the tarmac tends to finish with an abrupt six-inch drop at the edge.” אז הדרכים באירלנד נחמדות יותר רק בכך שהם לא מפתיעות אותך בנפילה (הנפילה ברורה מראש), מזהירות אותך מנהגים אחרים (כשכתוב על דרך כפרית חמודה שמותר לנהוג בה 80 קמ”ש, אתה נזהר), ורוב הנהגים נחמדים מספיק בשביל לא לנסות לדחוף אותך מהכביש. אז נסענו בדרכים כאלו ונהננו מהנוף ומהרים אקראיים שפשוט יצאו מאמצע שום מקום Continue Reading →
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.
יום שלישי – סידורי אבנים פחות אקראיים
2016-05-11 כשיצאנו מ-Caw Cottage, לאחר ארוחת בוקר נהדרת, ועוד שיחה ארוכה עם ג’ים ודי, נסענו לכיוון דרום מערב. הם המליצו לנו לעבור במבצר אן גראיינן. קשה לשמוע דבר כזה במבטא אירי ועוד יותר קשה לאיית את זה כמו שצריך. אז נסענו לכיוון הכללי וקראנו שלטים ושאלנו אנשים וטיפסנו בדרכים הרריות שנראו דיי אקראיות והרגישו כמו לנהוג על הגלבוע כשאתה לא באמת יודע מה אתה עושה. אבל בסוף מצאנו פסגה שטוחה עם מגרש חנייה ועיגול אבנים עליה, או כמו שהמקומיים מעדיפים לקרוא לזה, An Grainan Ring Fort. משם נסענו למעגל האבנים של בלטאני. זה עוד שארית מעידן האבן של אירלנד. ושוב, בגלל שאין שרידים של תיעוד מאותו הזמן, אפשר רק לנחש מה זה אומר. אני אומר שהם כנראה סגדו לשמש. זה יסביר את המצבות המדויקות לכיוון השמש שבדרך כלל נמצאות על גבעות. מעין עדיין טוענת שהם חששו מזומבים. ואז נסענו עוד הרבה. אבל בעיקר חווינו נוף וכבשים ופרות וסוסים והרבה מאוד כבשים. ואיך שהוא, מצאנו את עצמנו בתוך עמק מוקף הרים שגם היה יבש וצהוב. לא הצלחתי לצלם אותו אבל כן צילמתי משהו כדי שיאמינו לי שראינו דבר כזה באירלנד. והמשכנו להסתובב ולנוע בעיקר דרומה. אבל היה ערב יום הזיכרון. וגם בחו”ל חשוב לי להיות נוכח בטקס. אז ביקשתי שיתקשרו אליי כדי שאוכל לשמוע. ואחרי זה הלכנו לאכול בפאב מקומי והשלמנו ‘משחקי הכס’.
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.