יום שבת – היתרונות של סתם לעצור בצד הדרך
2016-05-15
התחלנו את היום בלטפל בצמיג ההרוס מאתמול. לא נגרם נזק של ממש ולא שילמנו יותר מדי. בכל מקרה, הובטח החזר כשנחזיר את האוטו. דבר כזה צריך להיות מכוסה על ידי ההסכם.
המשכנו דרומה לכיוון טירה קטנה שרציתי לראות. מעין החליטה להישאר באוטו אז אני הלכתי לעשות סיור מהיר. הטירה יחסית קטנה ופשוטה ולא חשבתי ש-6 יורו שווה את הלהיכנס ולהסתכל. יש ב-Dunghmore נשפים בערב אבל לא באמצע היום. שמעתי שם גם זוג בנות ישראליות אז סתמתי את הפה והמשכתי במלוא המהירות לכיוון השני.
המטרה הבאה שלנו היתה מערת Ailwee שנשמעה לי נחמדה אז, למה לא? אבל בדרך מעין ראתה שלט שאמר Hazel Mountain Chocolatier. אז לקחנו סטייה של שני קילומטרים מהדרך כדי לראות מה זה. זה מפעל שוקולד של משפחה שנמצאת שם כבר המון זמן. הם מייבאים פולים מכל המקומות המעניינים בעולם ומכינים את כל השאר במקום. Bean to bar, הם קוראים לזה. קנינו כמה דוגמאות כי זה נראה מעניין וכי שוקולד(!) ושתינו את השוקו האקוודורי המדהים שלהם.
אחרי זה הצלחנו להגיע למערה. החלטנו לוותר על הצפרות הפעם. בעיקר כי היום הזה הרגיש לי קצת לחוץ. וכבר היינו צריכים להרוג חצי שעה לחכות לסיור הבא. המערה הייתה מגניבה אבל מערות זה מגניב. לא מצאנו דובים (או טיגריסים) וגם לא ראינו את העטלפים הקטנים שאמרו שיש פה. אבל בהחלט היה נחמד לטייל ביחד בחושך כמעט מוחלט ובקור קבוע של 10 מעלות.
משם כיוונו אל Doolin ואל הצוקים. אבל אנחנו לא יכולים פשוט להגיע. בדרך מעין ראתה שוק אז עצרנו, וקנינו המון חרדל וריבת תפוזים ווויסקי, וגוש שוקולד ואכלנו נקניקיה גרמנית ודיברנו עם חוואי זקן על הטרקטור שלו. היה כיף!
המשכנו ל-Doolin. רצינו לבדוק שם בית קפה ופאב אבל מה שבאמת עשינו זה לפשוט על חנויות היצירה והמזכרות, להבין שלא בא לנו לבלות יום שלם רק בשיט לאיים, קנינו קצת פאדג’, כי ככה, ואז יצאנו לכיוון הצוקים.
צוקי מוהר הם חובה לכל תייר חדש באירלנד ולכל מי שאהב את הנסיכה הקסומה. הם צוקים עצומים (אבל הכי גבוהים הם Slieve League בצפון עליהם דילגנו כי הם קצת הרבה הליכה) ויפהפיים והמקום עצמו מגניב. ואם באים לקראת השקיעה, כך אמרו לנו, אפשר לראות את התוכנים מתאספים. אל תנסו לכוון להגיע לפי כמות התיירים. תמיד יהיו תיירים וזה לא כזה נורא.
משם כבר חיפשנו מקום לישון בעיירה הגדולה הבאה. לא היה קשה למצוא ושנינו פשוט נכנסנו למיטה ולא יצאנו משם עד ארוחת הבוקר. היו לנו כמה ימים ארוכים אבל אנחנו מגיעים לאזור היותר דחוס.
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.