למה משחקי מחשב לא מתרגמים טוב לסרטים
אני חושב שאני נוטה להסכים עם הכתבה הזאת: הדברים שהופכים משחקים למשחקים טובים הם לא הדברים שהופכים סרטים לסרטים טובים. כן, יכול להיות שמה שהופך משחק למוצלח במיוחד הוא טכנולוגיה חדשה, זווית ראיה חדשה או אפילו רעיון אחד קטן ובסיסי שנעשה בצורה גאונית, דבר שלא כל כך קל לתרגם למסך הגדול יותר. אבל, אישית, אני חושב שגם ברוב המקרים האלו זה יכול לעבוד. וכן, זה מצער שלא הרבה אולפני פיתוח מחזיקים כותבים מוכשרים במשרה מלאה אבל הסיפורים של המשחקים הטובים באמת הם סיפורים טובים – אני יודע שזה begging the question. לא אכפת לי – וסיפורים טובים אפשר לתרגם ממשחקי מחשב לסרטים למרות שלרוב יצטרכו לקצץ אותם במעבר. אני לא חושב שהבעיה העיקרית היא בסיפור. הבעיה היא בתרגום החוויה. ועם זה אני חייב לחזור לנסיך הפרסי. בסדר, עזבו את העובדה שאפילו במשחק הראשון (שלא לדבר על כל הטרילוגיה) יש סיפור נהדר שהיה יכול להיות סרט נהדר ודפקו אותו. עזבו את זה. החוויה העיקרית בנסיך הפרסי הייתה המכניקה האקרובטית המגניבה שלו ביחד עם היכולת להחזיר את הזמן לאחור עם משהו נדפק. ופה בדיוק הרסו את החוויה. כל כך הרסו את החוויה שאני חושב שהסרטים התאילנדים מסגנון Ong-Bak, Tom-Yum-Goong ו-Chocolate מתרגמים את החוויה של הנסיך הפרסי יותר מאשר הסרט הנסיך הפרסי בעצמו. אם רק היו מחליפים את רוב קטעי הרומנטיקה בגרוש, הניסיונות הלא מוצלחים לתעלומה והנסיונות הפחות מוצלחים להומור בעוד קטעי פעולה ואקרובטיקה (ואולי גם היו לוקחים מישהו אחר בשביל זה במקום ג’ייק גילנהאל) אז אולי הוא לא היה סרט שאפשר להעמיד לאוסקר אבל לפחות סרט פעולה טוב וכיפי יותר. אני מקווה Continue Reading →
Posted in Art, Gaming, Less Interesting News, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 4 comments.