מגע אלקטרומגנטי
כשהייתי בכיתה ז’ או ח’, היה לי ויכוח עם תומר, השותף שלי לשולחן על מה זה בכלל מגע פיזי. הוא טען שכשאנחנו נוגעים בשולחן, האטומים והמולקולות ביד שלנו מתנגשים עם האטומים והמולקולות שבשולחן. אני טענתי שלא רק שהשולחן והיד שלנו לא חלקים כמו שאנחנו חושבים אלא שגם המגע הפיזי הוא לא ממש מגע פיזי. שום חומר לא בא במגע עם שום חומר אחר אלא שיש כוח מגנטי או חשמלי, כמו המגנטים על המקרר או הבלון ששפשפנו בשיער שלנו רק הפוך, שבעצם מתנגש והעצמים עצמם לא באמת נוגעים. לפני כמה שנים קיבלתי אישור לתאוריה שלי. אני לא זוכר מה קראתי, שמעתי או צפיתי אבל קטע מהספר שאני שומע עכשיו הזכיר את זה עוד פעם. הגוף שלנו מייצר שדה אלקטרומגנטי (מאוד חלש יחסית) וגם שולחן מעץ מייצר שדה אלקטרומגנטי (מאוד חלש יחסית) אבל הם מספיק חזקים בשביל למנוע מאטומים לגעת באטומים וממולקולות לגעת במולקולות. אני חושב שזה ממש מגניב.
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
ריח נעים מאתמול
זה משהו שגיליתי לפני כמה שבועות אבל רק עכשיו נזכרתי להזכיר את זה. אני עובד בחדר האוכל במכונת כלים. כתוצאה מכך, אני מתעסק הרבה עם זבל אורגני – דגים, אורז, קוסקוס, גזרים, פטריות, תירס, בטטה וברוקולי מבושלים, כרובית, המבורגרים וחלקים שונים ומשונים של עוף, תפוחי אדמה ופירה, שעועית, חסה, קציצות ונקניקיות והמון המון שמן ותבלינים שונים. עכשיו תארו את כל המרכיבים האלו ביחד ביום למחרת אחרי שהם שכבו כמה שעות טובות בחום, מתבשלים במיצים של עצמם. הרעיון גורם לבחילה? רק מעצם המחשבה בא לכם להקיא? אז אתם כנראה שפויים בדעתכם אבל מה שמעניין הוא שאם מריחים את ערימת הקומפוסט הזאתי אז לרגע, רק לרגע, זה מריח טוב. לא משהו שבא לאכול שוב אבל לא הריח המבחיל שהייתם מצפים. מוזר, לא?
Posted in Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
אבולוציה – בלימה וחיפוי בהתפתחות אנושית
אני שומע עכשיו את הספר “The Ancestor’s Tale”. ספר מרתק מאוד של ריצ’רד דוקינס המתאר מסע אל תוך העבר בחיפוש אחר מקור החיים כפי שאנחנו מכירים אותם. הוא בנוי כמסע צליינות בכרונולוגיה אחורית דרך 40 נקודות הצטלבות לאורך האבולוציה כשבכל נקודה מצטרפים אל האדם צליינים נוספים שהתפצלו מאותו אב-קדמון עליו מדובר באותה נקודה ועכשיו, במסע אחורנית, חוברים הם לחבורה הגדולה הצועדת אל מעמקי ההיסטוריה. בכל נקודה יש גם סיפור שמספרים יצורים שונים על מה מבדיל אותם, מה מייחד אותם, איך הם התפתחו ומה בדיוק קרה להם. משימפנזות ובונובו, דרך מכרסמים ובעלי-כיס, כרישים ודגים מקפצים ועד חיות יותר משונות כמו ה-Starnose Mole או ה-Duckbill Platypus. וזה מגניב ביותר.
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 3 comments.
Cool or Uncool
When you write a story, it’s ok to have something uncool in it. You can have something uncool that is in the story, point out that it’s uncool and then deal with it. That’ll be cool.
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 4 comments.
לחם חוק
אני לא חי לפי החוקים. אני חי לפי המוסר החברתי והאישי שלי. ברוב הפעמים הוא גם עולה בקנה אחד עם החוקים.
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 1 comment.
חיים או לא חיים
אותי שאלו כבר מספר פעמים מתי אני משיג לעצמי חיים. אני בטוח שיש גם כמה ממכריי שנשאלו את אותה שאלה. אני בטוח גם שהכוונה ברוב השאלות היא יותר לכיוון מתי אתה מצטרף לעולם הנורמלי? כתשובה לשאלה כזאת הייתי רוצה להגיד, “אבל אני לא רוצה להיות נורמלי” אבל בואו ננתח את השאלה הזאת. בצורה הכי בסיסית, בן-אדם שאין לו חיים הוא בן-אדם שרק עובד, רק מבצע מלאכה מסויימת ולא מפנה זמן לאנשים או לתחביבים, להוויה חברתית או תקשורת אישית. כמו שנאמר… “Have you ever noticed that the people who are always trying to tell you, “There’s a time for work and a time for play,” never find the time for play?” לאנשים כאלו אין חיים. אז לפי ההנחה הזאת, כל מי שמפנה זמן לדבר עם אנשים אחרים, לצאת לבלות או לפתח תחביבים – מעבר לעבודה שלו – יש לו חיים, לא משנה כמה משונה עבודתו וכמה מוזרים חבריו, בילויו ותחביביו. הסיבה שאני מעלה את זה היא כי נזכרתי בשיחה שהייתה לי עם ידיד לפלוגה בצבא. שוחחנו על מה נעשה בסוף שבוע. אמרתי לו שאני כנראה אצא לראות סרט עם חברים או אצפה בתוכניות שפיספסתי וכנראה גם אפנה קצת זמן להורים שלו רואים אותי שבועיים לפרקים. הוא אמר שהוא יילך לחפש זיון. באותה נקודה אמרתי לו: “אז בינינו… אתה הוא זה שאין לו חיים.”
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
שונא לדבר בטלפון
עוד תכונה מעניינת שיש לי. אני שונא לדבר בטלפון. באמת שונא לדבר בטלפון. טלפון זה הצורה האחרונה בה הייתי מעדיף לתקשר עם מישהו. אני מעדיף, כמובן, פנים אל פנים אבל זה לרוב לא מתאפשר. לכן, אני מעדיף או מסרים מידיים או הודעות דואל. משום מה, טלפון גורם לי להרגיש לא נוח. הוא נותן את הלחץ של דיבור בזמן אמת אבל בלי החמימות של לראות את מי שאתה מדבר איתו ולהבחין בשפת גופו. אז אם כבר אני לא נמצא עם שותף לשיחה בטווח ראייה, אז תנו לי כבר את הזמן לחשוב בדיוק על מה שאני אומר.
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 5 comments.
לחשוב כמו מכונית
היום הייתה לי עוד תקרית עם הבן-אדם שאני הכי שונא בעבודה. אני לא אלעיט אתכם בפרטים רק בעניין שעלתה בראשי המחשבה: “המנוע עובד אבל אין אף אחד מאחורי ההגה”. זה משפט שמאוד יתאים לו. זאת אומרת, לא ביקשתי ממנו לחשוב, חלילה וחס, ביקשתי ממנו רק לעקוב אחרי הוראות ואפילו את זה הוא לא מסוגל לעשות. אז אחרי כל הבדיחות על “חסרים לו כמה צ’יפסים ממנה שלמה”, “האור דולק אבל אין אף אחד בבית”, “הגלגל מסתובב אבל האוגר כבר מת” וכל אלה, נשארתי עם המשפט המקורי. ואז חשבתי, אם אני משתמש באותה מטאפורה, איך הייתי מגדיר את עצמי? נראה לי שאני שלבי קוברה 2004 מאובזרת לחלוטין עם מדבקות מאחורה בסגנון “I hope the road to hell has a passing lane” או “My other car’s a Star Fury” או “It’s unnatural to go this fast” ויכולת מעבר בין-מימדית. ומאחורי ההגה יושב יצור מוזר מדי מכדי לתאר בעל נטיות בלתי צפויות לקחת את הדרך ממנה האנשים שחותכים דרך העצים מפחדים. אז איזו מכונית אתם?
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 6 comments.
נהנים משירים
פעם אחת נסעתי אני, אחי וידיד שלו לראות סרט. אני נהגתי ונסענו לחיפה. בדרך שמענו Seether (אם אני עדיין זוכר את זה כמו שצריך). זה היה ה-DVDA של Disclaimer והוא היה חדש באותו הזמן. אבל אני כבר הספקתי לשמוע אותו. זאת אומרת, שמעתי אותו, טחנתי אותו, אחסנתי וצרבתי אותו. ואז שחר פתאום מעיר על כך שאני יודע כל מילה בכל שיר באלבום. ואני חושב לעצמי: כן, נכון. ככה נהנים משיר, לא?
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 5 comments.
לחוץ חכם ולחוץ טיפש
הרבה אנשים הם עצלנים. לפחות לפי ההשקפות שלי. מתעצלים לעשות את העוד-קצת-מאמץ, מתעצלים לחשוב ומתעצלים לעשות מה שצריך או מה שייטב להם. כשלמדתי את השיעור ששמו בכותרת, הוא לא הועיל לי הרבה אבל המסר חדר עמוק. זה היה בצמ”פ. יום שישי בבוקר, כולם הרוגים ממסדר מפקד שנמשך אל תוך ליל אמש ומתים רק לעלות לאוטובוס ולסוע הביתה. אבל לפני שנוסעים הביתה, במיוחד בשריון, במיוחד בחטיבה שבע ועוד יותר במיוחד בגדוד 82 והכי במיוחד בצמ”פ שלו, חייבים להיות מדוגמים. מדוגמים זה מהמדים והנעליים ועד תיקים מסודרים ונשק נקי. ולמפקדים לא אכפת, למ”מ המורעל במיוחד לא אכפת, לחכות עוד שעה ועוד שעתיים עד שהכל יהיה שפיץ. אני כבר עמדתי עם הנשק נקי, מוכן, בדוק ונצור, רק מחכה שכולם יסיימו, מדי פעם עוזר למי שראיתי שמתקשה. ואז בא אחד החיילים (כבר שכחתי מי זה היה) והראה למ”מ את הנשק שלו. לא עברה חצי דקה עד שהמ”מ החזיר לו את הנשק עם הערות והוראת “שנה”. היה זה יובי שבא אחריו והראה למ”מ את הנשק. לקח לו דקה ארוכה אבל הוא החזיר ליובי את הנשק עם ח”ח של כבוד. ואז הוא הסביר על ‘לחוץ חכם ולחוץ טיפש’. כולם לחוצים להגיע הביתה, זה ברור. לא משנה מתי יוצאים ביום שישי, לא משנה מה עושים בשבת, ביום ראשון מתייצבים לאיסוף בעשר בבוקר. אז ברור שכל צמ”פניק ממהר לעלות על האוטובוס. אז החייל הראשון לחוץ ומחפף על הנשק, בתקווה לחסוך זמן ושהמפקד לא ישים לב. לחוץ טיפש כי המפקד ישים לב ורק ישלח אותו לנקות כמו שצריך. יובי הוא לחוץ חכם. הוא עובר על הנשק כמו שצריך. ממהר, Continue Reading →
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.