יומן המסע של ראת’אריאל – ימים 37-49
לגבירה לא הייתה משימה מידית בשבילנו אז היא שלחה אותנו לכל מיני שליחויות נפרדות, כל אחד לפי הכישורים שלו. אותי שלחו לסייר ביערות, להיפטר ממפלצות שמטרידות את האוכלוסייה המקומית ולהעביר משלוחים חשובים. להוציא עצבים על דוב פראי או זאב איום מדי כמה ימים נתן לי לפרוק את הדחפים שלי אבל הרגשתי כאילו אנחנו לא באמת עושים משהו אלא מדשדשים במקום או מחכים. אני שונאת לחכות. ביקשתי לדבר עם הגבירה. הסברתי לה את הצורך שלי, שעזבתי את כל מה שאני מכירה כדי לקיים הבטחה שהבטחתי לאנשים שרובם כבר לא קיימים ושאם אני לא עושה משהו כדי לקדם את הפלת הטופר או השמדת הלקח אז אני מרגישה שאני מאכזבת אותם. היא הסבירה לי שמה שאנחנו עושים כן עוזר. שהאציל שליווינו, למשל, הביא איתו מתקן מוזר מהארצות ההרוסות והשתמש בו כדי לפוצץ חדר מלא בקצינים של הטופר. זה קצת עזר לי להבין והיא הבטיחה שהיא תנסה למצוא לנו משהו משמעותי לעשות בקרוב. ואחרי כמעט שבועיים של טיפול ואחזקה, הגיעה משלחת קטנה למחנה שלנו להודיע לנו שיש לגבירה משהו בשבילנו לעשות. הם סיפרו לנו על כפר ליד הארצות ההרוסות שיחידה של הטופר רצחה ואז נעלמה שם. וכל יחידה נוספת שנשלחה לשם גם נעלמה. אז שאלו אם אנחנו מוכנים ללכת לבדוק את הנושא. מבחינתי, אם יש סיכוי למצוא משהו שלא אוהב את הטופר עד כדי כך, רק תגידו לי לאן.
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with comments disabled.
יומן המסע של ראת’אריאל – יום 35 ו-36
בילינו את רוב שני הימים הבאים בתוך החורש הבן ממדי של מרתה, בעיקר נותנים למרתה זמן לנסות למצוא אולי חפצים או איברים אחרים שלה שהלכו לאיבוד ולפרנץ להחלים ממה שעשה לעצמו. הוא התעורר באמצע הלילה הראשון בצרחה. אמרנו לו שמה שהוא עשה עבד ושיחזור לישון. לייזה הוסיפה שגם לא יעיז לעשות דבר כזה בעתיד בלי לפחות להגיד לה קודם. בבוקר, ניסיתי להעסיק את עצמי בזמן שפרנץ נח ומרתה חיפשה את הדברים שלה. אחרי סיור מהיר בחורש גיליתי שהוא דיי חוזר על עצמו. לקחתי את החכה שלה וניסיתי לדוג באגם הקטן אבל הדגים כמעט זינקו לי לידיים, מה שהפך את הפעילות לגם לא מרגיעה וגם משעממת. מרתה ניסתה ליצור קשר עם הגבירה כדי לעדכן אותה אבל משהו השתבש לה והיא לא הצליחה לייצב קשר. אני התחלתי להשתעמם כל כך שאפילו עשיתי כביסה, ידנית. לפחות המים היו נעימים. ביום למחרת, פרנץ נראה קצת פחות אפור וחיוור אבל עדיין לא ממש הצליח לעמוד לאורך זמן. מרתה, לעומת זאת, שוב עלתה באש בלילה. הפעם, אוטו היה מהיר ממני, תפס אותה וכיבה אותה. היא קיוותה שלעבור ממד יעזור לה, במקרה והאוזן לא, והתשובה לכך היא שלא. בבוקר, מרתה הצליחה לשלוח הודעה לגבירה ולעדכן אותה במה שהצלחנו לעשות. בתגובה, היא ביקשה שנלך לדורמשטאדט ללוות אציל. לא ידעתי איך להיות שירות משלוחים לרמי מעלה עוזר לנו להפיל את הטופר אבל הייתי כל כך משועממת שכל דבר לעשות היה חיובי. טילפרטנו לודיאקר ואז הלכנו בצללים עד דורמשטאדט. אני מבינה שזאת דרך יותר מהירה להגיע ממקום למקום אבל מישור הצללים מטריד אותי. זה מרגיש כאילו משהו מסוים שם לא Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with comments disabled.
יומן המסע של ראת’אריאל – יום 34
על הבוקר, מרתה ניסתה להסיר את הסימן מהגב שלה. וזה נראה כאילו זה עובד. הסימן כבר לא היה על גבה. עשינו את ההכנות שיכולנו לקראת מה שכנראה יהיה מלכודת ואז טילפרטנו אל החדר החשוך. כמו שמרתה תיארה לנו, החדר היה קטן ונראה כמו מעבדה רעועה ונטושה עם מגוון שאריות מפוזרות על הרצפה ועל השולחן במרכז הבמה. שמתי את אחד המוטות כך שיחסום את פתיחת הדלת היחידה ואולי יעצור קצת את מי שינסה להיכנס. אחר כך הגישו לי לום והלכתי לפתוח את תיבת הזכוכית עם האוזן המרקיבה. משום מה, לא הצלחתי להכניס את הלום למקום הנכון או למנף אותו כמו שצריך אז לאחר מספר ניסיונות, מרתה הגדילה אותי ואז הצלחתי פשוט לקרוע את התיבה מהמקום. זה גרם לחלק מהבמה להתפוצץ ולהפיץ ענן רעיל שכיסה את כל החדר. זה היה צפוי, מפתיע ומעצבן במידות שוות. אז הסתכלתי אל תוך החור שנפער באבן וראיתי בפנים משהו ג’לטיני שניסה להחטיף לי. אף פעם אהבתי ג’לי, גם כשזה היה הקינוח היחיד בסביבה. מכיוון שחשבתי על זה כל הזמן, התגובה הייתה מיידית. שלפתי את האקדח שהכנתי קודם ואז הזמן האט ותוך כדי השליפה ראיתי את היד שלי, כאילו שלא בשליטתי אבל כן, דורכת את הנשק, וכשהוא היה לפני, יורה בו. ענן עשן בקע מלוע האקדח והכדור פרץ קדימה, קטן מעט עם עזיבת הקנה, ואז עבר דרך הג’לי וכמעט יצא מהצד השני. ההדף זרק את היד שלי קצת לאחור והמשכתי את התנועה כך שתפסתי את האקדח עם הזנב בזמן שהתחלתי להלום בו. הוא נראה רק דרך חור קטן ברצפה אז לא יכולתי לעשות הרבה מאשר לשלוח את Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with comments disabled.
יומן המסע של ראת’אריאל – יום 33
בבוקר, מרתה ניסתה להטיל איזה שהוא קסם, כנראה בניסיון להוריד את הסימן מהגב שלה אבל משהו לא הצליח לה וזה נראה כאילו זה רק נהיה גרוע יותר. אחרי זה טילפרטנו חזרה אל המחנה הסודי. נאמר לנו לדבר עם האפסנאי של הגבירה. הוא נתן לפרנץ מטה, לי הוא נתן טבעת ושני מוטות מתכת עם תכונות מעניינות. מרתה קיבלה חבילה מלאה בכל טוב. מרתה הסבירה לנו כי מישהו מחזיק את האוזן שלה מהגוף הקודם. ואיבר גוף הוא קשר חזק אליה ומאפשר לאותו מישהו להשפיע עליה מרחוק. היא רוצה ללכת להביא אותה — נטייה מובנת, לדעתי — כדי לנתק את הקשר. אבל בגלל שהיא ראתה את האוזן בתוך חדר חשוך לחלוטין, היא צריכה לאסוף כמה מרכיבים בשביל לרקוח שיקויים על מנת שמי שאינו יכול יוכל לראות בחושך. אז מרתה, אחייניה ואני אספנו פטריות ועשבים ומרתה לקחה אותם להכין שיקויים. אני התיישבתי לקרוא עוד קצת. בערב, הגבירה והמכשפה חזרו עם מחליף לאיידן, אחד בשם אוטו קונץ. הוא היה בן אדם יחסית גדול בלבוש עור משונה ומשהו בו נראה לא הכי… רגיל. מרתה הסבירה את נושא האוזן לגבירה שבתורה הסבירה לנו שזה שמרתה נמצאת במחנה הסודי כשמישהו מסוגל לעקוב אחריה זה מצב ממש ממש רע ואנחנו מתבקשים לעזוב. טילפרטנו משם למקום אחר ואז חזרה לאתור. בשביל לחסוך לנו צרות, מרתה ופרנץ נכנסו לעיר לבד כדי למכור את השריון הקסום שמצאנו ואף אחד צריך. מכיוון שהיה בית קנית’ בפנים, ביקשתי שיביאו לי קצת תחמושת לאקדח. כשחזרו, מרתה ניסתה להסיר מעצמה את הקללה שוב וזה נראה כאילו משהו הצליח, אחרי שלושה ניסיונות, אבל הסימן עדיין היה על גבה. Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with comments disabled.
יומן המסע של ראת’אריאל – יום 32
בבוקר, אני עדיין ישבתי על השולחן עליו שיחקנו לילה קודם, במדיטציה אבל עדיין שמה לב. מרתה הלכה לדבר עם המכשפה, כנראה על הקללות שהוטלו עליה, איך להסיר אותן או איך למצוא את מי שהטיל אותן. פרנץ הלך לדבר עם הגראף אירקסיומר, כנראה על איך להחזיר את לייזה לקדמותה. איידן הלך לדבר עם הגבירה, כנראה כדי לספר לה שהוא רוצה הצבה חדשה ואולי גם על גורלו העתידי של קוג. כשהגראף התפנה קצת, שאלתי אותו אם הוא יודע משהו על אקדחים. הוא נתן לי כמה כיוונים טובים לאיך, אולי להצליח לתפעל אותם. מרתה הלכה לדבר עם הגבירה, אולי על מה המשימה הבאה שלנו, אולי על איך אפשר להתקדם, לשבש את התוכניות של הטופר או להגיע אל הלקח. ואז היא חזרה לקרוא לנו לשיחה. פרנץ רצה לדעת אם מרתה תהיה מוכנה להחיות אותו אם הוא ירצה לחזור אבל מרתה לא רצתה לדבר על זה באותו הרגע. כשדיברנו עם הגבירה קיבלנו את החדשות שמשהו שיבש למרתה את מנוחת הלילה וביחד עם זה גם את היכולת שלה להטיל לחשים. זה אומר שאנחנו צריכים לקחת יום מנוחה בדרך ליעד הבא שלנו. כל המחנה כבר כמעט התקפל לחלוטין עד שסיימנו וכולם התכוננו לעזוב. הגראף בא להגיד שלום והעביר לי ספר שאמור לעניין אותי. לא נראה שהוא רצה שהאחרים ידעו אז הכנסתי אותו מהר לתיק ואעיין בו מאוחר יותר. מרתה ואיידן ניסו להיפרד בצורה ידידותית למרות המחלקות שפילגו אותם. ואז כולם טילפרטו והשאירו את ארבעתנו לבד באמצע היער. פרנץ הכין משהו, מכיוון שמרתה לא הייתה יכולה, וזימן לנו כרכרה מיסטית שלקחה אותנו במורד הנהר. לאחר כמה שעות מצאנו Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with comments disabled.
יומן המסע של ראת’אריאל – יום 31, המשך
כששאר המחנה הלך כל אחד למיטתו, אנחנו נשארנו לשמור ולדבר. איידן אמר שהוא הולך להחיות את קוג. מרתה התנגדה לכך. הוא אמר שהוא הבטיח לקוג שאם דבר כזה יקרה אז הוא ינסה להחזיר אותו ומבחינתו, אם הוא לא יעשה את זה, הוא בוגד בחבר שלו, בעמית לקרב. מרתה ניסתה לשכנע אותו שזה לא רעיון טוב, שקוג לא צפוי ומסוכן ושאולי הנשמה שלו כבר מושחתת מדי מכדי להציל. הויכוח התגבר. שאלתי את פרנץ אם הוא חושב שהתנהגות כזאת היא רגילה בנסיבות האלו. גם במנזר וגם במלחמה, מעולם לא ראיתי התנהגות כזאת בין שותפים. פרנץ אמר שבחבורות מסוג זאת, דבר כזה יכול להיות אפשרי. הוא שאל אותי מה דעתי על הנושא ואמרתי לו כי אני חונכתי לקבל את המוות שלי כסיום הדרך, תהיה התוצאה אשר תהיה ושאם ינסו לקרוא לי בחזרה, זאת החלטה שלי. ולכן, אני חושבת שהחיאתו של קוג היא בינו לבין מי שמוכן לעשות את זה. אם יגיע הזמן שלי, אני אחליט באותו הזמן אם דרכי הסתיימה או שיש עוד משהו שצריך לעשות. לבסוף, איידן העדיף לעזוב את הקבוצה מאשר לבגוד בקוג. הוא לקח את המצע שלו לאזור של האצילים והלך לישון שם בזמן שפרנץ, מרתה ואני נשארנו. פרנץ התעסק עם ערכת היצירה שלו בזמן שאני התרכזתי במדיטציה.
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with comments disabled.
יומן המסע של ראת’אריאל – יום 31, המשך
הסראפטיס, כמו שפראנץ אמר לנו תוך שהוא מנסה להעביר לנו מה הוא יודע עליה כמה שיותר מהר, הלכה קודם כל אל מרתה. וכנראה שלא הפריע לה יותר מדי שמרתה ריחפה על המטאטא שלה 20 מטר באוויר. אני וקוג, השניים הכי קרובים לכרכרה על הקרקע, ניסינו ללכת להכניע את מטיל הלחשים. אם נצליח לנטרל אותו, אולי נוכל לנטרל גם את השדה. אבל זה לא הצליח. השדה ברחה מכלוב הקרח שפראנץ סגר עליה והופיעה בתוך הכרכרה. בסוף, אני ואיידן נאלצנו להילחם איתה מטווח קרוב בזמן שקוג, שאולי לא הבין את הרעיון להכניע, השתמש בחרב שלו על הכרכרה כמו שמשתמשים בכפית על צנצנת כמעט ריקה. לא נראה שאני הצלחתי לחדור את השריון שלה ואיידן נפגע קשות. אז אני השקיתי אותו בשיקוי הריפוי האחרון שנשאר לי וניסיתי לחלץ אותו מהמקום. אבל ברגע שהגענו למרחק בטוח, הוא התעקש לחזור לקרב. קוג נפגע ממטח אנרגיה ופראנץ ניסה גם לתפוס את תשומת הלב שלה. כשהצלחתי לחזור, עשיתי את הדבר היחידי שהצלחתי לחשוב עליו: הוצאתי שק סבך-רגל מהתיק וזרקתי עליה. החומרים הדביקים לפחות צריכים להקשות עליה להתקיף. אבל למרתה היה רעיון אחר, היא הקפיאה אותה לחלוטין, ארזה אותה בגוש של קרח. ואז, פתאום, הופיע משום מקום נחיל של עכבישים וברגע קל הרכיב דמות אדם שהפכה מאוסף עכבישים לאציל מקומי. הוא סיפר לנו שהוא האחיין של האציל שנהרג בכרכרה. אבל לפני שהיינו יכולים להתמודד איתו, היינו צריכים לסיים עם השדה. כי גוש הקרח מפשיר תוך דקה. אחרי דיון ארוך קצת יותר מדי, החלטנו לטלפרט אותה קילומטר למעלה. הנפילה בטוח תרסק ותהרוג את השדה ולמרתה אין בעיה לחזור כי יש Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with comments disabled.
יומן המסע של ראת’אריאל – יום 31, המשך
איידן ביקש שאחזור לעיר בזמן שהוא נשאר בחוץ, כנראה לעבור על הדברים שאשתו השאירה ולחשוב על האירועים האחרונים. הנהנתי. לא התכוונתי להישאר בחוץ כשכבר יש לי מיטה מוכנה בפונדק. אז צעדתי חזרה אל תוך העיר, חזרה אל הפונדק. סיפרתי לשאר תקציר של מה שקרה והתכוונתי ללכת מיד לישון אבל מרתה עצרה אותי. היא ביקשה הבהרה מחודשת. הסברתי לה מה קרה ושאין כרגע יותר מדי מה לעשות חוץ מללכת לישון ולאסוף את איידן מחר בדרך לחפש מקום לערוך את המארב. בבוקר, אחרי מה שכנראה היה לילה פורה, פרנץ וקוג הציעו לכולנו ‘קמעות מזל’ שנראו כמו משהו שקבוצת ילדים הייתה מכינה אחרי שחטפו מכה בראש. ויתרתי. אחרי ארוחת הבוקר, ברטהולד הודיע לנו כי הקרוון בדרך אז אני ומרתה הלכנו לאסוף את איידן ולמצוא מקום למארב בזמן שפרנץ הלך לקנות לנו כמה מסכות כדי להסתיר את זהותנו. מצאנו מקום בעיקול בדרך בתוך חורשה והשארנו שם את איידן כי אם אשתו מצאה אותו אז כנראה שמי שעירפד אותה יודע שהוא שם ולכן עדיף שלא יראה את פרצופו בעיר שוב. חזרנו אל העיר ופרנץ חילק מסכות לכולם. אספנו את עצמנו והציוד שלנו ורכבנו החוצה מהעיר בצורה קצת מסודרת. אבל אני מעדיפה לא לרכב על סוסים, מעט מדי חופש תנועה. אז החלפתי עם מרתה ובזמן שכולם ניסו לחשוב איך זזים מהר עם חזיר בצד, אני הרמתי את לייזה ופשוט התחלתי לזוז. כשהגענו אל אזור המארב, התחלנו להתמקם ועלו חששות שלמרות שאנחנו מסווים את עצמנו, אוסף הכשרונות המסוים שלנו עלול להיות חתימת זיהוי מספיק טובה בשביל לזהות אותנו. אבל לא היה לנו יותר מדי זמן לחשוש באמת Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with comments disabled.
יומן המסע של ראת’אריאל – יום 31
בלילה שלפני, פרנץ הציע שלמרות שאנחנו בפונדק שהוקצה לנו מראש, חלק מאיתנו צריכים להישאר ערים לשמור. הוא אמר שהוא בכל מקרה מתכוון להישאר ער, בעזרת לחש השמירה שלו, אז איידן הסכים להישאר וגם אני נעתרתי. התכוונתי לבלות את שאר הלילה במדיטציה ומחשבה אבל איידן שמע משהו באמצע הלילה. הוא אמר שזאת אשתו. זאת שאמורה להיות מתה. אני לא שמעתי אבל הוא התכוון כבר לצאת לבדוק וביקש שאצטרף אליו כי אני הזריזה מביניהם והוא… לא. לא ממש רציתי לצאת לסיבוב לילי ברחובות של עיר שאני לא מכירה בחיפוש אחר כל ערטילאי אבל העדפתי את זה על כך שאיידן ייצא לבד ואז יגרום לעצמו להיהרג על שטות. לפחות כך אני יכולה להציל אותו מהשטות אם צריך. בדרך נתקלנו בשני שומרים מעט חיוורים שאמרו לנו שהם ניסו לסלק אישה שפתחה אוהל באחת הכיכרות במקום להיכנס לאיזה שהוא פונדק. היא צרחה עליהם קצת אבל הם בסוף הצליחו לגרום לה לזוז. הם אמרו לנו שהיא הייתה בדרך אל השער הצפוני. אז רצנו אל השער הצפוני. השומרים שם לא היו מוכנים לפתוח לנו את השאר באמצע הלילה ככה סתם אז איידן הציע שנקפוץ מהחומה כדי לא להכריח אותם לחרוג מסמכותם. הוא קפץ ושרד את הנפילה לא רע. אני העדפתי להשתמש בטכניקת ‘הצעד השופע’ אז במקום לצעוד מעבר לשפת החומה, צעדתי מעבר לשפת המרחב והופעתי לידו בצורה שקיוויתי שתפחיד קצת את מפקדת המשמר. אחרי עוד כרבע שעה של הליכה וריצה במעלה הדרך, מצאנו מחנה לילה קטן על סף החורשה. האישה ששם באה אלינו מוכנה להילחם אבל איידן הרגיע אותה ולאט לאט, לפי איך שדיברו אחד אל השני, Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with comments disabled.
יומן המסע של ראת’אריאל – יום 29, המשך ויום 30
במסדרון, פרנץ שאל אותי למה אני כל כך נחושה להרוס את הלקח, הוא לא חשב שעמידה לצד החפים מפשע היא משהו שאני עושה. ובכן, כך הסברתי לו, הוצבתי בכפר ההוא כדי לשרת אותו ולהגן עליו. נתתי את המילה שלי. ועכשיו הכפר הזה הוא עפר ברוח. הדבר היחידי שאני עוד יכולה לעשות כדי לעמוד במילה שלי הוא לנקום את נקמתם. כשהגענו חזרה אל איידן וקוג בחדר הקבלה, הסברנו להם מה קרה ומה נאמר. חיכיתי שמורנה והעוזר שלה ילכו לפני שהעפתי צלחת מהשולחן והתרעמתי על כך שהן נהגו לקרוא לאורקית הזאת חברה. ועכשיו, היא מדברת על לכבוש את קארנאת’ ולהשתמש במפלצת עצומה כי היא שימושית. מרתה הסבירה כי המשפחה שלה נמצאת בשטחה של מורנה. אז ציינתי את המובן מעליו, שאם כך, כדאי להוציא אותם ממנו. עדיין הייתי עצבנית אבל הגיע הזמן ללכת. בשביל לשמור על סודיותו של המחנה של הגבירה, מרתה טילפרטה אותנו לדוסלדורף קודם. זאת הייתה עיירת איכרים פשוטה. הלכנו לדבר עם מנהל הספרים שם כי מרתה רצתה לשאול אותו כמה שאלות. הבנתי שהם מכירים אותו מקודם אבל זה לא הרושם שהוא נתן כשהוא טרק לנו את הדלת בפרצוף. לקחתי כמה צעדים אחורה והפניתי את גבי. זאת אחת מהתגובות שאני רגילה אליהן אז לא רציתי שנוכחתי תהרוס את מאמצי הדיפלומטיה. אבל אז הוא החל לנקוש בחוזקה על מחבת מבפנים וראיתי שהחוואים מסביב מסתכלים לכיוונו, חושבים אם לבוא לעזרה או לא. הנדתי את ראשי לכיוונם לשלילה. לבסוף הבנו ממנו שמורנה עשתה להם טוב. היא שיחררה את הצמיתים ומשלמת להם בסדר. זה קצת הפתיע אותם. משם טילפרטנו חזרה אל המחנה של הגבירה וסיפרנו Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with comments disabled.