לקפוץ לכל מקום
כבר הרבה זמן שאני מתניע חלומות בשביל להירדם (זה מלפני מזמן), זאת אומרת, אני נכנס למיטה ומתחיל להריץ את הסצנה המועדפת בראש. זה עוזר לי להירדם תוך שניות ומהווה בערך חצי הדרך לחלומות צלולים.
הרעיון של הטלפורטציה הוא אחד מהחביבים עליי וחשבתי עליו הרבה לפני שיצא Jumper לקולנוע. אבל מאז שראיתי את הסרט, השתמשתי בו יותר פעמים. אחד הדברים שהכי העסיקו אותי אחרי הסרט זה דרכים לחמוק מהפאלאדינים. אם נתעלם רגע מכל הבעיות המכניות שכבר העלו לפני בקשר למסדר המוזר הזה ונניח שמה שקורה בסרט זה תקין והגיוני אז עדיין עולה התהייה המעניינת: איך בורחים מהם ככה שהם לא יוכלו לעקוב גם עם כל הציוד שלהם? או בצורה אחרת, מה היידן היה צריך לעשות, אם היו מספרים לו עליהם מראש, כדי להימנע מכל הבלגן שמתחיל החל מההגעה שלו בסוף למערה?
הדרך הכי פשוטה, כמובן, היא לקפוץ כמה וכמה פעמים לפני שמגיעים ליעד שלך, כמו בריחה רגילה ממעקב. אבל הבעיה היא שזה כנראה יתיש את הקופץ ועד מספר מסוים של קפיצות (בהתחשב בקצב ההיסגרות של הנתיבים ובזמן הטעינה של המכשיר שלהם) ועם מספיק ציוד, הם עדיין יכולים לעקוב. אפשרות טיפה יותר מורכבת היא לקפוץ, לשנות כיוון, להתחבא ואז לקפוץ שוב פעם כשהנתיב הבא שלך מוסתר. אבל גם זה לא חסין בהנחה שדרך הפעולה של הפאלאדינים מושלמת ואין להם בעיה לגשש.
את הדברים האלו בדקתי בעולם שקיים בתוך המוח שלי כשהעפעפיים נסגרים. ניסיתי את זה כמה פעמים אבל בדרך כלל החלום שלי היה נסגר כשבאמת נרדמתי. שבוע שעבר, המוח שלי כנראה קלט את הרמז והיה לי חלום ארוך יותר. אני הייתי קופץ שמנסה לברוח מהפאלאדינים והם עקבו אחריי דרך הרבה נתיבי קפיצה ולא משנה מה עשיתי, הם עדיין היו אחריי. אז ניסיתי את האפשרות השלישית, הדרסטית יותר, האפשרות שלי, כקופץ, אין בעיה ליישם אבל להם בלתי אפשרי לתחמן. אז קפצתי… גבוה. הטריק הוא לבצע קפיצה ממקום גבוה (כמה אלפי רגל יעבוד הכי טוב), לשנות כיוון צניחה ולתפוס מרחק מישורי מהכניסה ואז לקפוץ שוב. נראה אותם מקימים עמדה ופותחים את המכשיר המוזר שלהם באמצע השמיים.
אבל זה עדיין היה מפחיד והתעוררתי בחמש ועשרים בבוקר כשהדופק שלי בשחקים. אני לא זוכר את הפעם האחרונה שזה קרה לי.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.