מחר יום ההולדת, רשמית
זה דווקא משעשע משהו. אני חושב שחגגתי יום הולדת פעם אחת בצבא, כשהייתי בצמ”פ. ההורים שלי באו עד לגולן בשביל לקחת אותי לטיול. פעם אחרת, איפה שהוא בסביבות 1995 (שנת היציאה של Half-Life) חברים שלי הפתיעו אותי (תוך כדי שהם עובדים עליי ומשקרים לי לפנים) והגיעו אליי הביתה עם עוגת שוקולד עם ‘למבדה’ עליה ולקחו אותי לסחנה. זה גם היה זכור לטובה.
אני חושב שזאת הפעם הראשונה שאני מחוץ לבית ביום ההולדת וגם יש לי דברים יותר חשובים לעשות. אח שלי סיפר לי כשהייתי בבית שביום ההולדת שלו השנה הוא לא הסכים לאבא שלי לצאת למסעדה וזה תסכל אותו ולכן הוא רוצה לעשות את זה לי (לאח שלי יש יום הולדת פחות משבועיים לפניי).
אני לא עושה מזה עניין גדול. עברתי את הגיל שבו חייבים מתנה ליום ההולדת. זה נחמד אבל לא נחוץ. כבר דיברתי עם כמה חברים וזה נשמע שוידאו איפה אפשר למצוא אותי. אם יעשו לי מסיבה או לא, לא ישנה לי הרבה. מספיק שאומרים מזל טוב, מספיק שזוכרים. כן, רבע מאה זה הישג לא רע אבל לא משהו כל כך ראוי לציון. בכל מקרה, למי שרוצה, אני בטכניון, מגורי סנט, בניין 168, דירה 4, חדר 2.
וכמו שנאמר, לשאלה ‘אז מסיבה או לא?’ אני עונה, ‘תפתיעו אותי’. :)
דברים שאני רוצה אבל עדיין לא אקנה בעצמי
1) Wii. עם לפחות שני שלטים+נונצ’קו, עמדת עגינה מאווררת ותיק.
2) שעון שמכיל גם מד-גובה ומכשירים נוספים המתאימים במיוחד לצניחה.
3) משהו שיהפוך את הסבכה שיש לי על הראש לשיער חלק.
4) בובה של שואש.
5) חולצה של שואש.
6) חולצות חדשות במידה Large.
7) מצנח, קסדה ומשקפיים משלי.
8) Force Feedback Shock Vest!
10) גיטרת אוויר.
9) מחשב חדש.
10) מצלמה חדשה. אולי אחרי 7 שנים, צריך להחליף אותה? במיוחד עכשיו כשמלחמות הפיקסלים מסתיימות?
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 32 comments.
כי זה כיף.
כשהיית קטן זה היה כיף גדול לקבל מתנות ולאכול עוגה ולהיות מרכז העיניינים. חיכית לזה הההההמווווון זמן במונחים של ילד קטן.
עכשיו שאתה מבוגר אתה מתוחכם יותר ולחגוג את היותך חי וקיים עוד שנה כבר נראה כמו לחגוג הרגל יומיומי ומשעמם.
לחבריך המתוחכמים לא פחות זה נראה כמו סיבה מצויינת למסיבה וכל סיבה היא סיבה טובה למסיבה אז למה לא?
פשוט וקל. תהנה.
אם אתה רוצה להכניס עוד קצת עיניין לעסק מהכיוון המתוחכם- סכם לקראת יומולדתך את השנה שבדיוק סיימת. זה ייתן לך נקודה להשוואה כשאתה מחליט מה יהיו משאלותיך הפעם.
אני לא עושה את הקטע הזה של סיכומי שנה. בעיקר כי אני לא מסוגל לעשות את זה עם הזיכרון שלי. אני תמיד מתייחס רק לחודשיים האחרונים.