לחץ אטומי

אתמול הייתי מאוד לחוץ. היו לי תרגילים לכתוב, תרגילים להגיש, להעביר מפגש של ‘אור ירוק לחיים’ ולהספיק להגיע למסיבה.
הייתי כל כך לחוץ שניסרתי לעצמי את היד בזמן שעבדתי על הכרוב.

למזלי, הספקתי לעשות כל מה שרציתי למרות שפספסתי את החלק היותר טוב של המסיבה. הודיעו לי שיש לי יום אחד יותר ממה שחשבתי בשביל להגיש את התרגיל במדמ”ח והכל עבר דיי בקלות.

אז עכשיו השעה 16:00 ואני יושב בחוות המחשבים של טאוב ואני לא מתכוון לזוז מכאן עד שאסיים את התרגיל ההוא. או עד שאני אתקע, או שאהיה יותר מדי רעב. או שאולי אני פשוט אלך עכשיו לאכול ואמשיך אחר כך…


Posted in No Category by with 8 comments.

Comments

  • שם? למה חובה? says:

    ע עכשיו רבע לשש…

    מ מתי כתבת? בארבע?

    א אני מקווה שכבר סיימת את התרגיל או
    שלפחות כבר הלכת לאכול…

  • Eran says:

    שם? כי אני מבקש יפה.
    לא, אני עדיין עובד פה, עושה קצת אריתמטיקה של מניות.

  • שם? למה חובה? says:

    אאההה, אז שיהיה לך בהצלחה.

    לא מוצא חן בעיני, שהאותיות הראשונות בכל שורה מופיעות פעמיים או נשמטות (-:

    אני אכתוב לך במייל…

  • אלודאה says:

    ברוך הבא לשנה הראשונה בטכניון. זה משתפר, לא לדאוג, אבל זה לוקח קצת זמן.
    ויש זרחין כתיבה מחר.

  • Eran says:

    לפעמים יש בעיה בתיבת הכתיבה שהוא לא מראה את האות הראשונה ו/או השנייה בכל שורה אבל הוא בהחלט כותב אותן.

    הפעם יש לי סיבה טובה למה אני לא מגיע לזרחין! כי אח שלי מגיע הביתה ויוצא לי באמת לראות אותו רק פעם בכמה חודשים.

  • אלודאה says:

    וזו נראית לך סיבה טובה? תביא אותו גם!
    לא נורא – עוד שבוע, עוד זרחין…

  • מאץ' says:

    והיד, מה? תעשה ג’סטה לפולניות-כרונית שבינינו ואל תדאיג אותנו בצורה כזו בלי להוסיף איזה “עכשיו הכל בסדר” (או לחלופין “אני אשב לי כאן, לבד, בחושך, בלי סוודר ותכאב לי היד”, כדי שהדאגה תרגיש מוצדקת ולא כמו פתולוגיה נפשית לא ברורה). ולסיכום – תהיה לי בריא (כן, אני יודעת, אבל נו, כבר מזמן אין לי מוניטין להתחשב בו).

  • Eran says:

    אם אח שלי כותב משהו זה תוכנות ואולי זה היה עוזר לו להתקדם אבל הם באו בשביל ההורים גם.