היום שאחרי
אני אוהב הופעות חיות. היהודים הם להקה טובה. אבל אני שונא מועדונים. איך מיישבים את זה?
שנאה למועדונים מנצחת. לא ללכת להופעה אלא אם כן זה מוגדר כרק הופעה.
ב-22:30 יצאנו וב-1:30 ההופעה עוד לא התחילה.
אני שונא מועדונים כי הם רועשים מדי, בדרך כלל עם מוזיקה שאני לא אוהב, אנשים מעשנים אותי למוות, הם דורשים מחירים מופרזים על השתייה ואיבדתי את חוט המחשבה. אני צריך להשתמש בו בבד אחד.
מה זה אומר על ידידות בין אנשים כששניים פוגשים אחד את השני באמצע מסיבה ואחרי דברי הנעימות מה שיש לדבר עליו זה רק עבודה/לימודים? איך עוברים את הקטע הזה?
Posted in No Category by Eran with 1 comment.
כמו כל דבר אחר – זה תלוי איך עושים את זה. הלימודים נוטים להוות את רוב חייך, ויש אנשים שמסוגלים, בשיחה על הלימודים שלהם, להיות מרתקים, משונים ומצחיקים עד דמעות. אלה אנשים טובים, וכדאי לשמור איתם על קשר, כי בדרך כלל לא משנה לאן החיים יקחו אותם הם יוכלו לספר על חייהם בצורה מבדרת. אנשים אחרים, לעומת זאת, ישעממו אותך למוות, והם יכולים לספר גם על טיול ההרפתקאות שלהם למונגוליה בצורה שתגרום לך לרצות לבכות משיעמום. שיחה אף פעם לא באמת מורכבת מהנושאים שלה (אני למדתי את זה אחרי שנים שבהן סירבתי לנהל שיחות דייטים – “הוא אמר… ואז אנחנו…” – עד שפגשתי מישהי שכל דייט שלה מלווה אחר כך בסיפורים מצחיקים עד דמעות, לא בגלל שקורה בהם משהו מלהיב, אלא בגלל שהיא מספרת מוכשרת. הלקח שלמדתי: להקשיב לסיפורים או לא בצורה סלקטיבית, לא גורפת).