ביקורות בשורות
והנה משהו שיעסיק אתכם בזמן שאני נמצא במילואים. לא יהיו שום עדכונים במשך עוד שבוע אז אין צורך למהר לקרוא את זה. אפשר לעצור בין קטע לקטע. והנה התקציר: שרק השלישי (כי זה מצחיק), רטטוי (כי זה בראד בירד), רובוטריקים (כי זה מייקל ביי), Flushed Away (כי זה אארדמן), Happy Feet (כי כולם אמרו לי), Happily N’ever After (כי היה אפשר), Apocalypto (כי צריך גם סרטים גרועים), רובוטריקים: הסרט (כי סיימנו לראות את הסדרה), טבעת הניבלונגים (כי אף פעם לא ראיתי ביצוע של זה), The Simpsons Movie (כי אמרו לי שזה מצחיק), 1408 (כי אמרו שזה טוב), Holy Blood Holy Grail (כי זה נורא מעניין), הסיפור שאינו נגמר (כי הגיע הזמן), Harry Potter and the Deathly Hallows (כדי לסיים את הסיפור), רובוטריקים G1 (כי ראינו את הסרט החדש), Kyle XY (כי זה נשמע מעניין), Trapt – Unreleased Tracks (כי אני אוהב את הלהקה), The Simpsons Movie OST (כי רצינו לראות את הסרט וזה האנס זימר), Harry Potter and the Order of the Phoenix OST (כי זה בדרך כלל טוב), Perfume – Story of a Murderer OST (כי הסרט בקנה)
סרטים:
Shrek The Third: (קומדיה, אנימציה) הסדרה נהיית מטומטמת מפרק לפרק. זה בהחלט נראה כאילו הם מותחים את זה יותר ויותר אבל זה עדיין נורא מצחיק, סצינת הפעולה מצויינות ובקצב הזה זה גם נראה ששרק הרביעי בדרך.
Ratatouille: (קומדיה, אנימציה, בראד בירד) בראד בירד גאון. זהו. אבל אני חושב שהמסר של הסרט הוא לא על להנות מדברים טובים אלא הוא נגד אפליה, על כך שאולי לא כל אחד יכול להיות כל דבר אבל גאונים ואמנים יכולים לבוא מכל מקום.
Transformers: (פעולה, CGI Heavy, מייקל ביי) הסרט הזה הוא אחד הסרטים היותר מגניבים שראיתי בזמן האחרון. כשהגדרת המושג ‘הזמן האחרון’ נמתח על כמה שנים. אז כן, זה מייקל ביי ויש המון חורים ואפשר לנטפק את הסרט מפה ועד סייברטרון. אבל לא קוראים לזה Reimagining סתם. קצת הפריע לי עניינים ‘נתנו את השורה של רון להרמיוני’ אבל אפשר לוותר על זה. כל הקטע עם ה-All Spark נראה קצת דבילי אבל אני לוקח את זה כמשהו לא שלם שיכוסה בסרטים הבאים. אז איפה הסרטים הבאים?
Flushed Away: (קומדיה, אארדמן) אין לי מושג למה הסרט הזה לא כל כך הצליח. אין לי אפילו מושג כמה הוא לא הצליח חוץ מזה שהוא נעלם מהכותרות יותר מהר מאשר הסרט של וואלאס וגרומיט. מה שאני כן יודע הוא שחוץ משמדובר בסרט קלאסי ממש על בחור פוגש בחורה, בחור טוען שאינו צריך בחורה, בחור מגלה שהוא בודד לחלוטין בלי בחורה ולא אוהב את זה, בחור מנסה לזכות בחנה המחודש של הבחורה על ידי הצלת עיר הביוב שלה. וזה כמובן מלווה בהמון בדיחות, פיזיות או לא, שלעתים כמעט חנקו אותנו.
Happy Feet: (אנימציה, All-Star Cast, פינגווינים, סטיב ארווין בפעם האחרונה) לא מדובר בסרט המאה או אפילו סרט העשור או השנה. אבל זה עדיין סרט טוב. הוא בנוי טוב, השחקנים מצויינים (איך אפשר לא לאהוב תפקיד של הוגו וויבינג? גם אם הוא קטן) והדברים שהפריעו לי היו די קטנים: ריבוי התפקידים הלא נחוצים של רובין וויליאמס, הפלומה האיטית של ממבל. כדאי לראות אם רק בשביל ה-Alien Abduction. :) אבל אחי העלה סוגיה מעניינת: האם הסרט הזה יגרום לילדים לחשוב שפינגווינים רוקדים זה מה שהציל את אנטרקטיקה?
Happily N’Ever After: (אנימציה, קומדיה, טיפשי) למרות אנדי דיק, הסרט הזה רק משעשע קלות. הליהוק פחות חזק מאשר בשני הסרטים הקודמים שראינו. האנימציה יותר פשוטה אבל זה לא מה שמפריע לי בדרך כלל. הרעיון נשמע מצחיק אבל הוא לא כל כך והסרט פשוט עובר כצפוי. למרות שניסיתי להישאר ער ל-Special Features, נרדמתי אחרי שהסרט נגמר. כדאי לראות אבל לא חובה.
Apocalypto: (מל גיבסון חדש) לקח לי קצת זמן לסיים לראות את הסרט הזה. כמעט שבועיים, ליתר דיוק. בעיקר בגלל שלא רציתי להקדיש לו ערב. הוא לא נראה לי שווה את זה. וצדקתי. גם בחצי עין, גם בשפה זרה, אני חושב שהבנתי מה שצריך ממנו. וכשהוא נגמר חשבתי: “מה? זהו? ככה זה נגמר? מה עם כולם? מה עם ההרס שהבטיחו לנו? מה עם הנבואה והיגוארים?” כלום. נאדה. הסרט נגמר באנחת ‘אז מה?’ אולטימטיבית. אם אתם באמת חייבים לראות את זה, ואתם לא, אז תעשו את זה בחצי עין בזמן שיטוט באינטרנט או משהו.
Transformers: The Movie: (אנימציה, קלאסי) עכשיו אני זוכר למה אני אוהב את ה-Transformers. הסרט הרבה יותר טוב, יפה ומושקע מהסדרה. הוא נראה טוב יותר, הכוריאוגרפיה בו טובה יותר. רואים שהתסריטאים פחדו עליו פחות. המוזיקה מצויינת והוא מאוד מגניב באופן כללי. לכל מי שלא מכיר ואהב את הסרט החדש, לא צריך לראות את הסדרה הישנה אלא רק את הסרט הזה.
Ring of the Nibelungs: (פנטזיה, ניבלונגן, קלאסיקה, קריסטנה לוקן) משום מה, כששמעתי על הסרט בפעם הראשונה, אי שם ב-2004 או לפני, הוא נשמע כמו רעיון טוב… למרות קריסטנה לוקן. אבל עכשיו אני יודע יותר טוב. זה למה הוספתי את ‘קריסטנה לוקן’ בתור משהו שמעיד על הסרט. אפשר לראות בו את האגדה המעניינת מבצבצת אבל הוא עשוי בצורה דיי גרועה. התסריט לא מדהים, הדיאלוגים דיי חלשים, אין שם אפילו קרב אחד ראוי לשמו וכנראה שהדמות הכי טובה ומעניינת היא של הנפח הזקן. כנראה שהאגדה המקורית עדיפה ומעכשיו אני אזהר מכל דבר שכתוב עליו קריסטנה לוקן.
The Simpsone Movie (in 2D): (אנימציה, סימפסונס, קומדיה) מסכים עם כל מה שנאמר. כן, זה פרק אחד ארוך של הסימפסונס. כן, זה אחד הסרטים המצחיקים ביותר שראיתי השנה. לכו אם אתם אוהבים סימפסונס. לכו אם אתם אוהבים סרט אנימציה. לכו אם אתם אוהבים קומדיות. זה גם לא סרט ארוך. ורק כדי לצטט את מגי: “Sequel?”.
1408: (אימה, סטיבן קינג, ג’ון קיוזאק) קצת קשה לי לסווג את סטיבן קינג. כשהוא לא כותב אימה אז זה בדרך כלל יוצא טוב. כשהוא כן כותב אימה אז יש לו מצויינים ויש לו איומים. למזלי, 1408 הוא בין המצויינים. אז ה-“Fucking Evil Room” הוא לא רעיון כל כך פורץ דרך אבל בסרט הזה הוא עשוי מצויין, בנוי מצויין, אפקטיבי לחלוטין וכמובן שג’ון קיוזאק, בתור השחקן הראשי וכמעט היחידי בסרט, מעביר אותו ישירות לבלוטת האדרנלין. מומלץ במיוחד לאלו שויתרו על סרטי אימה.
ספרים:
Holy Blood, Holy Grail: (היסטוריה, ישו, הגביע הקדוש, הספר עליו דן בראון התבסס) כמובן שנורא התעניינתי לשמוע את הספר הזה. הנה הספר שמביא את העדויות לכך שישו כנראה לא רק שלא מת אלא גם לא נצלב, ברח מהארץ ומשפחתו גם. ומסתבר שלא היה לו רק בן אחד אלא כנראה גם יותר. אבל לוקח להם המון זמן להגיע לזה. בגלל שהם לא כיוונו למטרה הזאת אלא רק חקרו קצת היסטוריה של מלכויות באירופה, לישו הם מגיעים רק בערך בחצי הספר. אז החצי הראשון דיי משעמם אבל החצי השני מאוד מעניין למי שחובב את כל תיאוריות הקונספירציה והטמפלארים… ששש!
The Never Ending Story: (פנטזיה, אגדה, קלאסי, לחם) זה ספר שהייתי צריך לקרוא מזמן. כל ילד בטח כבר ראה את הסרט אבל הספר, כמובן, יותר טוב. זה מתחיל מכך שהסרט הוא רק חצי מהספר וממשיך בכך שבספר יש הרבה דברים יותר מגניבים, כמו The Many Colored Death. לי זה נראה שהספר הוא אגדה לילדים כמו שהייתי מצפה אבל בהתחשב במעמדו ובזמן כתיבתו, הוא כנראה סימן דרך עצום אם לא המציא את הרעיון בעצמו. זה כמו שר הטבעות לחובבי פנטזיה גבוהה.
Harry Potter and the Deathly Hallows: (פנטזיה, הארי פוטר) הספר בהחלט מהווה סיום טוב לסדרה. רולינג עדיין לא החלימה לחלוטין מהשימוש שלה במסלקות מידע ארוכות, היא מרבה להסביר ולא להראות ועדיין לא מצליחה לחבר אותי לגמרי ולהזדהות עם הדמויות. אבל בתור סוף חזק (שאני לא צפיתי את כולו מראש) ומקסים לסיפור הרפתקאה ארוך ומפותל (שבהחלט רואים את החוטים המקשרים מכאן ועד הספרים הראשונים), הוא היה מאוד מהנה.
טלוויזיה:
Transformers: (אנימציה, מד”ב, המון רובוטים) אני מקווה ששאר הסדרות שיצאו מאז G1 (הגרסה הראשונה) היו יותר טובות כי, אחרת, אני לא מבין למה כל כך הרבה אנשים אוהבים את ה-Transformers. אני לא מבין למה אני אהבתי את ה-Transformers. הסדרה טיפשית גם בסטנדרטים של שנות השמונים. האנימציה לא מרשימה והכוריאוגרפיה של הקרבות עלובה. בהחלט לא חובה לצפות.
Kyle XY – Season 1:(מד”ב, מוזר, משעשע, חינוכי) אני אוהב סדרות על אנשים חכמים, בעיקר אם הם לא יודעים למה. מאוד אהבתי את ג’ון דו, וחבל שחיסלו אותה, ואני מאוד אוהב את קייל XY. מה שמשעשע הוא שהתוכנית מאוד חינוכית. אבל זה עובד. הם משתמשים בקייל, ילד טיפש-עשרה מוכשר ביותר וללא זיכרון, כדי לתת נקודת מבט בתולית על כל מיני מצבים ומקרים. חביב ביותר.
מוזיקה:
Trapt – Unreleased Tracks: (מטאל, רוק, 4/10) הרצועות שלא שוחררו של Trapt. יש אלבום כזה. ולכן זה מאוד משעשע שמחקתי שני שירים בגלל שהם הופיעו בעבר. בהתחלה זה לא נשמע כל כך מדהים אבל כנראה שאני מושפע מהאיכות הירודה של האלבום האחרון שלהם, Amalgamation. אבל אחרי שחזרתי על השירים עוד כמה פעמים, הם דווקא נשמעו טוב ו-4-5 מהם גם טוב מאוד.
Hans Zimmer – The Simpsone Movie OST: (סימפוני, סימפסוני, זימר) זימר הלחין את הפסקול של משפחת סימפסון. זה נשמע קצת מוזר בהתחלה כשמדברים על האיש שהלחין את The Rock ואת שודדי הקאריביים. אבל איך שהוא זה מסתדר. השיר הראשון נשמע מאוד זימרי אבל האחרים כבר נרגעים למנגינה החביבה של הסימפסונים. זה זימר אבל זה רגוע. מוזר אבל מסתדר.
Nicholas Hooper – Harry Potter and the Order of the Phoenix OST: (סימפוני) למען האמת, אין לי הרבה מה להגיד על הפסקול הזה. הוא דיי נשמע כמו הקודמים אבל זה לא בהכרח רע. הוא מכיל קטעים רגועים וקטעים שמזכירים לי למה אני עדיין אוהב מוזיקה סימפונית למרות שאת הכלים שבהם מנגנים אותה המציאו לפני הערפדים. לא משהו שיוצא דופן אבל לא מאכזב.
Tom Tykwer – Perfume: Story of a Murderer OST (סימפוני, מטריד) על זה באמת אין לי מה להגיד חוץ מזה שלמרות שלא ראיתי את הסרט (עדיין), המוזיקה נשמעת מאוד מתאימה לאווירה הכללית שלו.
Posted in Reviews by Eran with 4 comments.
אם אהבת את הסרט הקולנועי של הרובוטריקים אז כנראה כיבית את המוח לפני הצפיה, נטרלת תחת השפעת סמים רפואיים קשים את היכולת שלך להבין עקרונות פיסיקליים ומכאניים פשוטים, אתה אוהב רובוטים ענקיים עד לשמיים ומוכן לסספנד הכל בשבילם ואתה פשוט לא יודע מה טוב בשבילך.
לפיכך, במקום לרחם עליך או להרביץ לך אני ממליצה לך, בחום עז כשרב טרי ממדבר סהרה, לצפות בסדרת האנימה ZOE ולאחריה לצפות בסרט אנימה של ZOE שיכניס דברים ודמויות לפרופורציה.
אני לא אצפה ממך לרכוש PS2 כדי לשחק במשחק המעולה בהחלט שפתח את העלילה לקהל (אם כי הוא לא מתחיל את העלילה מבחינה כרונולוגית פנימית). ואתה לא יכול לשכנע אותי לתת לך את המכשיר שלי בלי לספק לי PS3 כבן ערובה.
עוד אמליץ לך על סדרת אנימה בת 26 פרקים בלבד בשם kurau phantom memory שפשוט תשרוף לך את כל ההנאה מסדרות אמריקאקיות שחושבות שהן אינטיליגנאטיות כאילו כזה. זו סדרה שכל מילה שלי עליה מיותרת. אתה צריך פשוט לצפות ולבכות כשהיא נגמרת על שלא תמצא עוד כזו כנראה עד סוף ימיך.
Transformers זה סרט של מייקל ביי. יודעת שבני-אדם משתמשים בלא יותר מ-7% מהמוח שלהם בכל רגע? אז לפני שנכנסים לסרט של מייקל ביי צריך להוריד את השימוש הזה לפחות מאחוז אחרת אי אפשר להנות.
לפעמים אני צריך רק אקשן חסר תבונה, ואין שום דבר רע בזה.
אני אגיע ל-Zone of Enders באיזה שהוא שלב. התוכנית שאמרת נכנסה לרשימה. רק שאני לא מצאתי יותר מ-24 פרקים.
I got 25 of Kurau.
need to check ZOE since I do not have it anymore.
כרגע עברתי מימד”ב לוויקיפדיה (ב-epguides זה לא כתוב) ועד האתר הרשמי של הסדרה… 24 פרקים.