Megadeth – Live and Gruesome
למרות מה שקרה ביום ראשון, החלטתי שכן אלך להופעה ביום שני. אמרו לי ללכת, שאני צריך את זה. חשבתי על לבטל אבל בסוף נסעתי.
מדובר ב-Megadeth אבל כנראה שהאנגר 18 היה סגור או עסוק והם הופיעו בהאנגר 11 במקום. כשנכנסתי אמרו לי שלא אוכל למצוא חניה אבל הצלחתי למצוא חריץ קטן שפינתה מכונית בדיוק כשהגעתי. השחלתי את האימפרזה קצת בניגוד לפרוטוקול, עם החזית החוצה, אבל לפחות עשיתי את זה בלי לשרוט אף אחד.
ההופעה השנייה שאני הולך אליה וכבר הראשונה שאני הולך אליה לבד. בכניסה אמרו לי שאסור להכניס שתייה לתוך ההאנגר. אסור להכניס מים? נו… נקווה לטוב. נכנסתי פנימה וראיתי שעדיין היה דיי ריק אז מיהרתי אל חזית הרחבה כדי להיות קרוב לבמה. המקום היה ממוזג ומעליי היה מאוורר ענק אז קפאתי אבל הוא לא היה מספיק חזק כדי להרחיק ממני את ענני עשן הסיגריות. גם שלטי ה’אסור לעשן’ לא היו מספיק טובים. במהרה גיליתי למה אסור להכניס שתייה. שתייה נמכרת במקום. שתייה אלכוהולית וכנראה גם במחיר מופרז. לא בדקתי. אבל גם היו שירותים נגישים וזה כבר משהו.
בערך ברבע לתשע ‘בצפר’ עלו לבמה. למי שלא מכיר, בצפר היא עוד אחת מלהקות ה-Death Metal הישראליות. מסתבר שיש די הרבה מהן. אז עמדתי שם מקדימה וניסיתי לשרוד את כל האנשים שניסו להידחף ולקפוץ, לצעוק ולדחוף. אז בצפר קפצו על הבמה וצעקו והמעריצים עשו דיי אותו הדבר רק שהם גם הוסיפו דחיפות אקראיות, התפרצויות אלימות ואני חושב שמישהו או שניים ננגחו.
אני יודע מה זה פוגו אבל כנראה שההגדרה שלי קצת שונה. אצלי הפוגו הוא המקום שבו אנשים קופצים אחד על השני ומקסימום מביאים במגע כתפיים או זרועות. וכמובן, הכל נעשה בכיף וברוח טובה. מה שאני ראיתי זה כמה אנשים שמנסים לדחוף אחד את השני ואחד על השני בלי שום התחשבות למה שקורה סביבם. לפי דעתי, מעריצי ה-Death Metal בארץ, או לפחות ברובם, הם כמו חוליגנים של כדורגל: המוזיקה, או המשחק, הוא סתם תירוץ לאלימות.
בהתחלה חשבתי שאם יהיה עוד כזה פוגו לידי בזמן ש-Megadeth מנגנים אז אני פורש אחורה. אחרי דקה החלטתי שאני מעדיף במילא להיות מאחור, מעדיף להקריב זווית ראייה תמורת היכולת לנשום והסיכוי לשרוד את הערב. אז נסוגתי למרחק של כ-50 מטר מהבמה שם היה קצת מרחב לנוע ומסביבי אנשים שלא נראים כאילו הם הולכים לדחוף אותי על הבחורה הלבושה בקוצים. המחשבה הזאת הייתה כואבת.
Megadeth עלו לבמה רק לקראת עשר בלילה ופתחו עם Sleepwalker מהאלבום החדש. במחשבה לאחור, דיי צדקתי בכך שהבאתי את האלבומים שהבאתי. לקחתי איתי לנסיעה את Back to the Start ואת United Abominations, שני האלבומים האחרונים, ביחד עם המילים שלהם. וצדקתי בכך שבכל ההופעה היה רק שיר אחד שלא זיהיתי ולא היה לי את המילים שלו. מהאלבום החדש הם ניגנו גם את Washington is Next!, Never Walk Alone, United Abominations ואת Gears of Wars. בנוסף לזה הם כניסו קלאסיקות כמו Mechanix, Holy Wars, Hanger 18, Peace Sells, In My Darkest Hour, Wake Up Dead, Symphony of Destrucion, Skin O’ My Teeth, She-Wolf. ואיך אפשר גם בלי A Tout Le Monde. מאוד הייתי רוצה שינגנו את Trust, Train of Consequences, Kill the King, Dread and the Fugitive Mind או Sweating Bullets אבל אי אפשר לקבל הכל.
אחרי הכל, אני מאוד אוהב את Megadeth ודייב הוא אחלה בן-אדם. הם בדיוק ההפך ממטאליקה, הם להקה צנועה ופשוטה שלמרות ההצלחה המטורפת הם עדיין יודעים מי הקהל שלהם והם מוקירים אותו. ואפשר גם לראות רק לפי איך שהם מופיעים שלמרות שדייב הקים את הלהקה והוא המוביל שלה, הוא יודע שהיא לא רק שלו. היא גם של גלן, שון וג’יימס (כרגע). איך ששמעתי אותם באותו לילה הם נשמעו הרבה יותר Thrash והרבה יותר כבדים ממה שאני רגיל אליו. כנראה שהם העלו את הבאס הרבה יותר ממני והחלישו את המיקרופון. ברגע שבצפר החלו לנגן לא הבנתי ממש מה הקשר בינם לבין Megadeth (בין סינרגיה ל-Evanescence היה יותר) אבל אחרי ההופעה הקשר נהיה ברור יותר.
ומה שגרם לי לאהוב יותר את הלהקה הוא היחס. דייב עצר כל כמה שירים ודיבר. על כמה שטוב לראות את כולם נהנים. על כמה הוא אוהב לנגן בשבילנו ושהוא לא רוצה לבזבז זמן בדיבורים. על איך הוא הגיע אחרי שאמרו לו שמסוכן בתל-אביב, אחרי מה שקרה בפעם שעברה. והם סיימו… In True Megadeth Fashion, קידה ואז המשפט,
“You’ve been great, we’ve been Megadeth. Good Night!”
Posted in No Category, Reviews by Eran with comments disabled.