עקירת שיניים זה לא נעים
אבל תמיד החלמתי מהר. עברו רק שלושה ימים והנפיחות כבר יורדת. מחר, בבחינה, אולי אני אוכל לעבור בתור משהו שדומה לבן-אדם. אבל זה לא חשוב.
בעקבות צפייה בפרק האחרון של “The Unit” עלתה בי מחשבה: אם היה מגיע לרשותי סכום כסף נכבד בפתאומיות, האם הייתי שומר אותו לעצמי או מחלק אותו בין חברים ומשפחה?
אני חושב שאם סכום הכסף היה רק “נכבד”, נגיד עד 500,000 שקל אז הייתי שם אותו בצד למקרה חירום ולוקח ממנו רק כשאני באמת צריך או חצי מהריבית כל שלושה חודשים. סכום כזה זה סכום טוב שיהיה בצד לממן את החיים או לרכך נפילה קשה.
אם הסכום היה מעט יותר “נכבד”, נגיד כמה מיליון שקל, אז גם לא הייתי מחלק אותו, כי אני סוג מסוים של חולה שליטה אבל זה סכום שאפשר לשים בבנק ולחיות מהריבית שלו. במקרה כזה, אם אני הייתי נהנה ממנו אז הייתי גם נותן לחברים ומשפחה להנות ממנו. ואם הוא היה עוזר לי לקפוץ למדרגה כלכלית גבוהה יותר, לא הייתי שוכח אף אחד מאחור.
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
Please show me how you can live just from the interest of 1MNIS.
My calculation suggested that if you want to have decent life and have a bit of margins for years with low interests, you need at least double that amount, probably more. Bear in mind the state now takes 20% of your profits as a tax.
20 אחוז מהריבית על הכסף? זה לא מגוחך?
וחוץ מזה, אני לא מתכוון להפסיק לעבוד עד שאני לא אוכל לעבוד.