פחד אמיתי
היום קלטתי משהו. זה קרה בסביבות 12 בצהריים. לפני חודש קפצתי ממטוס. ובסוף השבוע הזה, אם ירצו פגעי מזג האוויר ולא יתנו רוחות מזרחיות שוב, אני אעשה את זה עוד פעם. הקטע הוא שאני מפחד. אני באמת מפחד. אני לחוץ ונרגש. כבר עבר הרבה זמן מאז שהרגשתי ככה. ואני אוהב כל רגע.
איך אפשר להסביר את זה? מכירים את ההרגשה הזאת כשאתם נופלים? פתאום איבדתם אחיזה, הקרקע שומטת מתחתיכם ואמא אדמה, הטובה והעתיקה, אומרת לכם בעדינות, “עכשיו אתם לבד”?
זה מין “!Oh Shit” כזה אבל כל החוויה נגמרת, ואתם על הרצפה, לפני שהספקת להגיד “–Oh Sh”. עכשיו תארו לכם את אותו “!Oh Shit” רק שהוא נמשך דקה שלמה ואז יש לכם עוד אחד כזה רק בעוצמה מעט מוקטנת שנמשך עוד כמה דקות. זאת בערך ההרגשה. ואני הולך לעשות את זה עוד פעם ביום שבת. הפעם כשאני לא חגור לאף אחד.
מה שמעניין הוא שהיה לי על זה חלום הלילה. אבל זה לא היה סיוט או שום חלום בלהות. חלמתי שאני נופל ונהנה ודברים קצת משתגעים ואז אני פותח מצנח ב-1400 ונוחת כמו שצריך. עכשיו, גובה פתיחה מומלץ הוא 3000. אם אתם פותחים מתחת ל-2000… ובכן, על אחריותכם בלבד. וב-1000, החלופי נפתח אוטומטית. ואי-אפשר לראות את הגובה הזה. לא כתוב 1400 על מד הגובה ואין שום דרך לדעת את זה בוודאות.
ו-4 ו-14 הם מספרים שאני אוהב. Go figure.
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 1 comment.
אצלי זה 13
לפחות נחתת טוב…