משימות בכיוון אחד
לשלוח בני אדם לירח כנראה תהיה משימה בעלות של 150 מיליארד דולר. לשלוח אנשים למאדים יעלה בין פי שתיים לפי ארבע. העלות העיקרית מסתובבת סביב המיגון והדלק. ההגנה שצריך בשביל החללית כדי שהאסטרונאוטים לא יחטפו מנה קטלנית של קרינה בדרך תהיה כל כך כבדה שהחללית לא בטוח תתרומם מהאדמה. וככל שצריך יותר כוח, צריך יותר דלק ואז צריך מקום בשביל הדלק וזה יותר כבד אז צריך יותר דלק…
יש פתרון אחד פשוט לבעיות והוא מסתובב סביב שאלה מאוד חשובה: ‘האם באמת חשוב לנו להחזיר את האסטרונאוטים חזרה לכדור הארץ?’
זה לא כזה מזעזע. כשחוקרים יצאו מאירופה אל המזרח ואל העולם החדש הם לא תכננו לחזור. חלקם גם הלכו כי לא היה להם מקום בארץ שממנה יצאו. ועם מה שאנחנו עושים לפלנטה שלנו היום, לעזוב אולי יכולה להיות הבחירה המועדפת.
ויש מדענים, הרבה מהם, שאם תשאלו אותם אם מתחשק להם לצאת למשימה חד סיטרית אל החלל יענו בהתלהבות. כן, אני לא זוכר שהיה איפה שהוא בתוך כל ה-Boldly Go גם משהו על לחזור הביתה.
ואני? כל מה שאני צריך זה חיבור אינטרנט מהיר ואני מסודר לרוב הצרכים הלא חיוניים.
Posted in High-Tech, Humanity, Less Interesting News, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 4 comments.
כבר דברו על זה שלא צריך להרים את זה מהאדמה…. הם רוצים לבנות את זה בחלל מראש… ככה שכול החלק של הדלק הראשוני יוצא מהתמונה.. אבל צריך להרים את כול החלקים לחלל
ובקשר לכיוון אחד… רוב האלא שיצאו לעולם החדש, קיוו למצוא עולם חדש. ואז לגור שם עם משאבים שימצאו שם. בקשר לגידולים על המאדים זה לא ריאלי כרגע. אבל תמצא שוב את “הכוכב האדום” חוץ מהקטע המפגר עם הגוקים האלא זה לא ריאלי ולא נוכל ממש לגדל שם אצות וכול השטות הזאת…
זה חלק מהרעיון שמדברים עליו, בכל מקרה לשלוח אסטרונאוטים ותיקים שתוחלת החיים הצפויה להם במילא לא גבוהה.
קראתי גם עוד כתבה בנושא שאומרת שכל הרעיון מזעזע רק את מי שלא עוסק בו. כי אסטרונאוטים וטייסי ניסוי וכל השותפים שלהם הם סוג של אנשים שמוכנים לסכן את הכל בשביל הסיכוי לדחוף קדימה ולהצליח. אלה אנשים שאין להם בעיה גדולה עם לתת את החיים שלהם לשאר המין האנושי.
להפוך את מאדים לניתן לישוב זה לא דבר כל כך מסובך. אומנם לא ממש ניתן להשגה כרגע, אבל הראיון פשוט. הדבר היחיד כרגע שמונע חיים במאדים זה הקור – מים יש, הם פשוט לכודים כקרח, וחמצן לא באמת צריך, כי היצורים הראשונים ש”שותלים” שם ייצרו אותו (ולא יצתרכו אותו). ברגע שיהיו מים זורמים, חלק נכבד מהפחמן הדו חמצני שבאטמוספירה יקלט בים, מה שישאר עוד מקום לחמצן. אני אישית מאמין שכבר יש לנו את הטכנולוגיה לעשות את זה, וכל מה שצריך זה רצון, כסף ומאה, או מאה חמישים שנה.
הארצה היא תהליך ארוך מכדי שמערכת פוליטית מהסוג שיש לנו כיום בשלטון תסכים להמר עליו.
איזו ממשלה תסכים לבזבז את כספי הציבור על פרוייקט שיקח מאות שנים להניב פירות מפוקפקים שכאילה?