יומן המסע של ראת’אריאל – יום 52
על הבוקר, כן החלטנו לדבר עם הקצין. סביר שיש לו עוד מידע שעוד לא ידענו. אז ניסינו להוציא ממנו מה שיכולנו לגבי העצם ומה רוצים ממנו. הוא לא ידע על הדבר יותר מאשר שזה חשוב, רב עוצמה, בגודל של שולחן וכבד. הוא ידע לאן רצו לקחת אותו, מקום שנקרא Loom Keep, אז אולי נוכל לדבר שם עם מישהו.
אז מרתה ניסתה למצוא את הזוג עם הקליקאנגים בעזרת כוחות הראייה הרחוקה שלה. היא הצליחה מצאה את העגלה ואת אחד הקליקאנגים. העגלה הייתה במוסך עם עגלות טופר ועגלון אחד. הקליקאנגים היו במין מחסן ליצורים כאלו והם ראו את החיישן הקסום.
ואז התחיל דיון ארוך לגבי מה עושים עכשיו. אני ואוטו חשבנו שהדרך הכי טובה היא לטלפרט לשם ולהתגנב בשקט, לראות מה אפשר לראות ומקסימום לברוח אם המצב מדרדר. מרתה לא הסכימה כי היא חשבה שזה מסוכן מדי. פרנץ דאג שאולי יגלו אותנו ואם נצטרך לברוח אז החזרה לשם תהיה יותר מסובכת. אבל לפני שהחלטנו ולפני ששאלנו את הגבירה מה דעתה, קיבלנו הודעה לבוא להגן עליה.
עשינו הכנות קצרות לקרב וטילפרטנו. הגענו מחוץ למחנה. השער היה סגור מבחוץ. אוטו עף למעלה. ראיתי אותו יורה חשמל למטה אל מאחורי השער. פרנץ ולייזה גם התרוממו לאוויר. פרנץ ניסה להרביץ לבחור שהיה מאחורי השער אבל החטיא. הבחור גם עף והמגן שלו נשך את אוטו. מרתה הפכה להיות בלתי נראית ושמעתי אותה גם עפה מעלה. החתול שלה עף שמאלה. אני ניסיתי לצעוד דרך השער אבל לא הצלחתי לעבור. משהו עצר אותי והשאיר אותי בחוץ. אז ניסיתי לטפס על השער. בדריכה וקפיצה, הצלחתי להגיע עד העץ שחסם אותו.
אוטו שרף את הבחור שלידו. פרנץ הטיל לחש קדימה. קפצתי על השער, זרקתי את עצמי קדימה, נחתתי, התגלגלתי לעמדת זינוק. ראיתי את הגבירה זוחלת משמאלי, החתול של מרתה לידה, את המכשפה מימין, משופדת על ניצב קרח והגרף לפניי, עומד לפני מגדל מתכת ונלחם בשלושה אל מתים. אז רצתי קדימה והכיתי באחוריו של אחד מהם.
אוטו עף קדימה וזרק סופת ברקים על מישהי משמאלי. פרנץ ניטרל זומבים מימין ומשמאל. ואז ראיתי את הרוח שתפסה את סאבאג’אג יוצאת מצד הבניין. הגבירה קמה והציעה איך לאגף את התוקפים. הגרף התכונן וכשאני הגעתי מצידו השני של ההוא עם החנית הרבצנו לו בבת אחת, חותכים אותו לחלוטין. המשכתי בלזרוק שוריקנים על שני השותפים שלו. אחד מהם נפל והשני עוד לא והתחיל לברוח. אז התרכזתי והזרמתי אנרגיה אל שריון סביבי.
אוטו פוצץ אל מת אחד. פרנץ ניסה להתמודד עם הרוח. הרוח לא הורשמה, עפה אל הגבירה ונכנסה אליה. הגרף התרומם ברוח מחודשת, שלף מטה וירה חצי כוח על ההוא שברח. אבל הוא המשיך לברוח. אני רצתי אל הגבירה, תפסתי לה את היד ומשכתי עד שננעלה. ידעתי שהרוח בפנים ושהפעם אני לא מתכוונת לתת למישהו למות בגלל. מי שאוטו נלחם בה קודם הגיעה מאחוריי ונגעה בי וזה כאב.
אוטו פצפץ את האל מת שברח ושבר איתו את השער. לייזה הטילה משהו על הגבירה. פרנץ זרק חץ מורעל על מי שעמדה מאחוריי ונראה שזה עבד. הגבירה התחילה לרחף מעל הרצפה, מושכת אותי איתה למעלה. מרתה הגדילה אותי והצלחתי למשוך את הגבירה לרצפה. הגרף בא לרחף לידינו והציע שנחזיק את הגבירה עד שזה יעבור לה. אני תפסתי, ריתקתי ואזקתי אותה. המכשפה זרקה כדור אש לכיווננו. לא הייתי צריך להחזיק את הגבירה יותר אז הצלחתי להתחמק אבל הגבירה והגרף לא כל כך.
אוטו ניסה לחשמל אותה אבל לא הצליח. לייזה רצה אל פרנץ, לקחה שיקוי ורצה אלינו. מרתה ארזה אותה בקרח, מופיעה על המטאטא שלה לידינו. הדלת למגדל המתכת נפתחה ומישהי שלא הכרתי יצאה החוצה, לבושה כמו קארנאת’ית מפוארת משושלת ארווינר. לא פגשתי בה בעצמי אבל לפי התיאורים וההכרה על הפנים מסביבי, זאת מורנה העוצרת. היא הסתובבה והלכה לטפל באל מתים שפרנץ השאיר. אני והגרף השקינו את הגבירה בשיקוי אבל לא נראה שזה עזר לה לחזור לעצמה.
הרוח יצאה מהגבירה ונכנסה לאדמה לידה. בזמן שהגרף ניסה להכות בה, אני לקחתי את הגבירה והרחקתי אותה מהרוח. לא רציתי עוד מקרה סאבאג’אג. משכתי אותה משם לכיוון העוצרת. הנחתי שלידה כנראה נהיה בטוחים יותר.
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with comments disabled.