יומן המסע של ראת’אריאל – יום 35 ו-36
בילינו את רוב שני הימים הבאים בתוך החורש הבן ממדי של מרתה, בעיקר נותנים למרתה זמן לנסות למצוא אולי חפצים או איברים אחרים שלה שהלכו לאיבוד ולפרנץ להחלים ממה שעשה לעצמו. הוא התעורר באמצע הלילה הראשון בצרחה. אמרנו לו שמה שהוא עשה עבד ושיחזור לישון. לייזה הוסיפה שגם לא יעיז לעשות דבר כזה בעתיד בלי לפחות להגיד לה קודם.
בבוקר, ניסיתי להעסיק את עצמי בזמן שפרנץ נח ומרתה חיפשה את הדברים שלה. אחרי סיור מהיר בחורש גיליתי שהוא דיי חוזר על עצמו. לקחתי את החכה שלה וניסיתי לדוג באגם הקטן אבל הדגים כמעט זינקו לי לידיים, מה שהפך את הפעילות לגם לא מרגיעה וגם משעממת.
מרתה ניסתה ליצור קשר עם הגבירה כדי לעדכן אותה אבל משהו השתבש לה והיא לא הצליחה לייצב קשר. אני התחלתי להשתעמם כל כך שאפילו עשיתי כביסה, ידנית. לפחות המים היו נעימים.
ביום למחרת, פרנץ נראה קצת פחות אפור וחיוור אבל עדיין לא ממש הצליח לעמוד לאורך זמן. מרתה, לעומת זאת, שוב עלתה באש בלילה. הפעם, אוטו היה מהיר ממני, תפס אותה וכיבה אותה. היא קיוותה שלעבור ממד יעזור לה, במקרה והאוזן לא, והתשובה לכך היא שלא. בבוקר, מרתה הצליחה לשלוח הודעה לגבירה ולעדכן אותה במה שהצלחנו לעשות. בתגובה, היא ביקשה שנלך לדורמשטאדט ללוות אציל. לא ידעתי איך להיות שירות משלוחים לרמי מעלה עוזר לנו להפיל את הטופר אבל הייתי כל כך משועממת שכל דבר לעשות היה חיובי.
טילפרטנו לודיאקר ואז הלכנו בצללים עד דורמשטאדט. אני מבינה שזאת דרך יותר מהירה להגיע ממקום למקום אבל מישור הצללים מטריד אותי. זה מרגיש כאילו משהו מסוים שם לא מחבב אותי ואולי לא יעשה כלום אם אנחנו שם לשעה-שעתיים אבל יתחיל ממש לא לאהוב את העניין אם נבלה שם יותר זמן.
נכנסנו לעיירה וניגשנו אל הטירה. מרתה נכנסה פנימה לחפש את האציל בהנחה שאם יש אציל במקום נידח, הוא כנראה בטירה. אנחנו נשארנו בחוץ, להעביר את הזמן עם השומרים. הם שאלו אותנו כמה שאלות אבל אחרי שוידאו שמסמכי המסע שלנו תקינים שאלו אם יש לנו זמן למשחק קלפים. אז הסכמנו.
לאחר שבטירה הוא לא נמצא, מרתה הלכה לחפש אותו בפונדק. תוך כדי המשחק ניסיתי להבין מה דעתם של שומרי החוק המקומיים לגבי הטופר ונראה שהם דווקא בעדם כי הם מחזקים את קארנאת’ ולא פוגעים בהם. ראיה פשוטה וצרה אבל אני לא יכולה להגיד שאני מאשימה אותם. נראה מה הם יחשבו כשהלקח יבוא לבקר אותם.
מרתה כנראה מצאה את האציל בפונדק כי היא חזרה עם איש שנראה חשוב ושני שומרים שלו. נפרדנו מדורמשטאדט והלכנו בצללים אל ווליאר. שם נפרדנו מהאציל וטילפרטנו חזרה אל הגבירה. רק לא נכנסנו אל המחנה אלא שמרנו מרחק כי כנראה שהבעיה של מרתה לא נפתרה.
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with comments disabled.