רומא – המון תיירים של רומא
את רומא שלנו התחלנו בערב. הגענו אל הדירה בה שהינו, הכרנו את מארקו ויצאנו לחפש אוכל. מעין שאלה את Trip Advisor, אני שאלתי את המפה של גוגל ובסוף הלכנו לאן שאני מצאתי. כנראה כי זה היה שני בלוקים ליד. בסוף גם היה מאוד טעים אם כי הצוות לא היה כל כך אדיב וכנראה הסתכלו עלינו כאילו אנחנו מוזרים.
אחרי זה יצאנו לפאב עם אמלי ועמית, בלילה האחרון שלהם בעיר, ודיברנו על כל הדברים המגניבים שכבר מצאנו באיטליה. היה כיף.
את היום הבא פתחנו בנסיעה למדרגות הספרדיות וניסיון למצוא שוק.
אבל אחרי חיטוט מפרך ברחובות הצדדיים גילינו שהשוק נמצא בכלל בחלק אחר של העיר.
אז המשכנו ללכת, מצאנו “קנוליה” קטנה ומעניינת שטוענת למורשת סיציליאנית. לא יודע כמה זה משנה אבל היה טעים. ומשם כבר מצאנו את עצמנו בפיאצה נבונה.
ואז לפנתאון.
יש כדורתמונה מגניב של הבפנים של הפנתאון, אם בא לכם. המקום מאוד מגניב. משם המשכנו לטייל לכיוון המזרקה, דרך השוק, ומצאנו את הגלידה הראשונה שלנו.
לקחנו מנגו בשביל מעין על גבי גלידת היער השחור בשבילי. שניהם היו טעימים. אבל שם למדנו את ההבדל בין גלידריות ברומא לבכל מקום אחר. בעוד גלידריות בערים הקודמות בהן היינו המון מקומות קטנים וחמודים עם קהל שכלל עוד ארבעה חוץ מאיתנו, במקרה הגרוע, פה היה מקום עצום ועמוס באנשים. וכך גם שני הגלידריות הבאות שביקרנו. היה כל כך עמוס שהחלטנו לוותר ולכן ביום הראשון הלכנו רק לגלידרייה אחת. :-(
אבל כסוג של פיצוי, עצרנו לאכול ב”אילי”. סוג של בר-מסעדה-בית קפה מאוד מעוצב ויוקרתי. התחשק לי המבורגר אז זה מה שאכלתי (היה מאוד טעים). אבל הדבר הבאמת מגניב היה התה. כששאלו אותנו מה אנחנו רוצים לשתות, אמרתי שאני מעדיף תה. אז הניחו לפניי תפריט של שמונה דפים לפחות שמדבר רק על תה. בסוף בחרתי בסוג של תה שחור סיני מעושן והביאו לי אותו בקנקן קטן ולידו שעון עצר מגניב.
מה שאתם רואים שם זה שלושה שעונים באחד. כל אחד מודד זמן אחר. אני אוהב תה חזק אז חיכיתי עד שהאחרון ייגמר אבל זה עדיין מאוד מגניב.
בהמשך הרחוב הייתה פיאצה גדולה ומין מדרחוב סוחרים. כל אחד עושה את שלו. שם קנינו למעין שרשרת עם מטבע אירי מההיא שמנסרת מטבעות בשביל להסיר מהם את הרקע. ראינו גם כמה אמנים שמציירים עם פחיות תרסיס צבע. בקצה הרחוב הזה הייתה אמורה להיות מזרקת טרווי הרומנטית. אומרים שצריך לבוא אליה בלילה אבל טוב שעברנו שם ביום כי מצאנו את זה.
המזרקה הייתה בתוך מסכת שיפוצים רצינית כבר כמה חודשים, לא היו בה מים והכל היה מצופה במתכת. וגם היה שם נורא צפוף. וכמו בשביל לצחוק עלינו, בגלל שמזרקת טרווי היא בין המפורסמות ביותר שצריך לזרוק אליהן מטבע, הייתה ליד הרחוב בריכה קטנה, שלולית, מגודרת כמובן, עם פוסטר של פסל; בשביל שאנשים יוכלו עדיין לזרוק כסף.
טיילנו בעיר. ירדנו. עלינו. מצאנו ארמון.
המשכנו לטייל. התבלבלנו בכיוון. לא מצאנו מזרקות. זאת אומרת, כן מצאנו אבל הן היו מכוסות, ארבע פינות של בניינים, מכוסות, בשיפוצים. ואז מצאנו עוד ארמון.
המשכנו אל פיאצה גדולה בקצה הרחוב איפה שהייתה כנסייה עתיקה, כמה מלונות ומזרקה ענקית מלאה פסלים של דגים. אז צילמנו “סלפיש”.
כנהוג, טיילנו עוד ברחובות הצדדיים, חיפשנו מקומות מעניינים ובניינים יפים.
וכיוונו להגיע למסעדה שהייתה אמורה להיות מאוד נחמדה, אוכל רומאי אותנטי. אבל כשהגענו גילינו שהיינו צריכים להזמין מקום לפני שבועיים כי הכי מוקדם שהיו יכולים להכניס אותנו זה בעוד שעתיים. אז ויתרנו. אבל כמו בחוק העסקים המתחרים ששכחתי את שמו, בלוק ליד הייתה עוד מסעדה רומאית אותנטית שבה התיישבנו לאכול והיה מאוד טעים.
ואחרי שבמהלך הארוחה הלכתי לנקות את האף בערך 132 פעמים, החלטתי שהגיע הזמן לפנות לרפואה האיטלקית לעזרה. אז בדרך חזרה לרכבת עצרנו בבית מרקחת לקנות את המקבילה האיטלקית לדקסמול קולד. וגם מצאנו עוד מזרקה מגניבה.
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.