דמוקרטיה או לא?
למי שלא קרא בחדשות בזמן האחרון, המדינה עומדת להעביר כמה חוקים מאוד לא דמוקטרים ולא פלורליסטים. אתם יכולים לבדוק בעיתונים, ב-Ynet, הארץ ו-NRG אבל בקיצור הרעיון הוא למנוע את מצעד הגאווה וכל הפגנה שהיא בלי אישור (שכנראה לא יינתן) בכל הארץ, למנוע גישה לאתרים ‘לא צנועים’ בכל הארץ, הפיכת בתי קפה אינטרנט למקום למבוגרים בלבד וכל מיני הצעות שהיו מזעזעות את חוזי, מייסדי ובוני המדינה אך היו מעלים בת-צחוק על פניהם של פשיסטים ודיקטטורים. רובם ככולם מגיעות מהצד הדתי, השמרני והדתי מאוד של המתרס אך זה פחות חשוב.
מה שחשוב זה להתנגד לביטול חופש הביטוי והמחשבה. אז בואו תחתמו על העצומה.
אני לא יודע כמה עצומה יכול לעשות אבל זה צעד אחד בכיוון. וכל זה כבר גורם לי לחשוב על באמת ללכת למצעד הגאווה. בעבר חשבתי עליו רק כיציאה שהייתי הולך אליה אם הייתי יכול להרשות לעצמי להוציא זמן, כסף על רכב וימי עבודה ועכשיו אני מתחיל לחשוב עליו כהפגנה חשובה למען החופש, הפלורליזם והדמוקרטיה בישראל.
כל מי שקורא את זה, בבקשה תפיצו. ישראל הדמוקרטית היא לא עניין של מה בכך.
Posted in Less Interesting News, Thinking Out Loud by Eran with 9 comments.
חשבתי, היססתי ובסוף הבנתי למה זה לא מאד מפריע לי.
אני רגילה כבר – אנחנו נמצאים במצב חירום שהיה אמור להתבטל לפני חמישים שנה, אבל נשאר עד היום (לפי חוק), כל אחד עלול להעצר מחר ולהזרק לכלא בלי משפט, התרגלנו לחיות עם צנזורה, עם מאבטחים שמפשפשים לנו בתיקים, עם פחד מאוטובוסים / בתי קפה / ילדי בית ספר עם נשק חם…
אז מה יקרה אם יבטלו את מצעד הגאווה? רק עוד נקודה שחורה ברשימה ארוכה מאד.
ואחרי כל זה, ואולי בגלל כל זה – אסור לנו להיות שאננים.
אם ניתן להם לקחת לנו עוד קצת ועוד קצת, בסוף לא ישאר לנו כלום.
אני מרגיש חובה לציין שהחידוש של חוק ביטול ההפגנות, צעדות וכיו”ב אינו בכך שהפגנות צריכות לקבל אישור – זה היה תמיד, אבל היה מותר לבטל הפגנות רק משיקולים בטחוניים: לדוגמא, אסור להפגין בעד ארץ השלמה ביריחו – כי זה מסוכן. או ליד הגדר הטובה כשהחיזבאללה משגרים קטיושות. החידוש של החוק זה שמעכשיו יהיה מותר לבטל הפגנות גם מסיבות של “פגיעה ברגשות” – מה שיכול להיות כמעט כל דבר אבל כנראה ישמש רק כדי למנוע פגיעה ברגשות של חרדים.
אלודאה – לא צריך להתרגל. צריך להילחם כדי להפוך את ישראל למדינה נאורה יותר. אני מסוגל לקבל אבטחה מוגברת כי ראיתי מה קורה אם לא – אנשים מתים. מעצר ללא משפט ומניעת חופש הביטוי היא משהו שלא מוותרים עליו.
כמו שאמרתי כבר, אני אוהב להשתמש במטפורה של הרובה הצבאי. למה אומרים לחיילים ללכת עם רובה פרוק, נצור ומחסנית מחוץ לנשק? הרי אי אפשר להרוג אף אחד גם אם המחסנית בפנים. כי מחסנית בפנים זה צעד אחד לכיוון להרוג מישהו ודריכת הנשק זה עוד צעד, שחרור נצרה וכן הלאה. כל דבר קטן הם יקחו מאיתנו עד שהם יקחו דברים גדולים ואנשים יגיבו כמוך כרגע.
עודד – זה ידוע ומוכר. ואני בטוח שאני לא צריך להזכיר את המשטר הנאצי ומשטרים פשיסטיים ודיקטטורים אחרים שהשתמשו בחוקים בצורה דומה.
מי זה “הם”?
הדתיים? המסורתיים? החרדים? מפלגות הימין? השמאל? המרכז? חובשי הכיפות הסרוגות? לובשי החולצות הכתומות? האדומות? הכחולות עם השרוך האדום?
מסרבת להתעצבן בגלל “הם” ערטילאיים. תפרט למה אתה מתכוון, ואז נדבר.
אני לא שאננה. אבל גם לא מתעצבנת. כרגע בסדר העדיפויות שלי נמצאות מלחמות אחרות. למשל – הערכת חופשת הלידה, הכרה בשכר מטפלת לצרכי מס, העלאת המודעות להנקה, שיפור תנאי הלידה, העלאת המודעות לתמיכה אחרי לידה…
(מישהו שם לב למכנה משותף בין הנושאים?)
ציך לבחור את הקרבות, ואני מתעסקת בקרבות אחרים. מישהו רוצה להצטרף לקרבות שלי?
וערן, “מעצר ללא משפט ומניעת חופש הביטוי היא משהו שלא מוותרים עליו.”
באמת?
מתי בפעם האחרונה הפגנת מול כלא מגידו, או כל כלא בטחוני אחר שבו מוחזקים עצירים ביטחוניים ללא משפט, ללא ייצוג משפטי הולם, ובטח שללא חופש ביטוי?
או שאתה מתכוון שמעצר בטחוני הוא בסדר, אבל להפריע לך לצעוד זה נוגד את זכויות הפרט?
אי אפשר לעשות דירוג. או שכולם שווים בפני החוק, או שלא. ואם לא – אז אל תבואו אלי בטענות כאשר אני אומרת שיש עוד כמה דברים קטנים שדורשים תיקון במדינתנו לפני מצעד הגאווה.
חם היום. אני עצבנית.
אני לא אומר שזה בסדר. אבל אני חושב שיש הבדל בין עצירת מישהו שמנסה להחביא פצצה באמבולנס לבין עצירת מישהו שמנסה להפגין חופש ביטוי.
וכשאני אומר הם אני לא מתכוון רק לחרדים ובטח שלא לכלל הדתיים. אני מתכוון לכל מי שמנסה לבטל את הדמוקרטיה והפלורליזם בישראל, לכל מי שמנסה להחריש חופשים ולכפות מנהגים.
אני גם מבין לחלוטין שיש לך את האינטרסים שלך והקרבות שלך. אלו גם נושאים חשובים שלצערי, אם בכלל יהיו חלק בחיי, לא יהיו בזמן הקרוב.
אבלאחרי שעצרת את המחבל המתאבד בפוטנציה – לא מגיע לו ייצוג משפטי הולם?
כי ברגע שמתחילים להפריד בין אזרחים סוג א’ לאזרחים סוג ב’ לאלה שאין להם זכויות אדם בסיסיות כי הם פויה – זו כבר דיקטטורה. ורצון לנקמה לא אמור למנוע מאדם את זכות הדיבור.
[אני כן חושבת שיש משמעות לחופש ההפגנה וההתאספות, אני כן מאמינה במניעת הצעדים המזדחלים בדרך לריקון הדמוקרטיה.
אבל.
אני לא אוהבת את השימוש במצעד הגאווה כסמל למאבק הדמוקרטי. זה הניצוץ. עכשיו צריך למלא את זה בתוכן.
ודרך אגב, האינטרס העיקרי שלי הוא לשוויון זכויות אמיתי לנשים, אבל לצערי הלוחמות לנושא נמצאות בדיוק בצד המנגד לשלי מבחינת דעות פוליטיות, ואני ממש לא מרגישה בנוח להצטרף למאבק שלהן.
וזה מאבק שאתה גם חלק ממנו :)
(ובקטנה אני אוסיף שהמחזור שקיבל היום את התעודות היה הראשון בבוגרי הפקולטה לרפואה בטכניון שבו מחצית היו נשים ומחצית גברים (בלי לספור את העוברית שלי…).
המממםםם.
שמים לב שביליתי את רוב היום במזגן?