למה להעריץ?
אני לא מעריץ דברים. אני לא מעריץ שום סוג של קומיקס, סרט, תוכנית טלוויזיה, ספר או אפילו משחק מחשב. אני באופן כללי גם לא מעריץ יוצרים של דברים, אפילו דברים שאמוד אהבתי. מבחינתי, הערצה היא רגש שלילי. מבחינתי, הערצה מייצגת פולחן, האדרה לא מחויבת המציאות, ביטול העצמי מול אותו אדם, ביטול שאר התחום, החשבת תכונות שליליות של מושא הערצה וכן הלאה… זה לא נראה לי משהו שצריך לשאוף לו. כשאני חושב על מעריצים אני חושב על חנונים שמפחדים מדאורדורנט או ילדות בנות שתיים-עשרה, אנשים שעדיין לא תפסו את עצמם בידיים מספיק בשביל להבין שהם צריכים לחיות את החיים של עצמם ולא של מישהו אחר. כן, אני חושב ש-Half Life, Deus Ex, Max Payne, Mass Effect, Knights of the Old Republic ועכשיו The Witcher הם בין המשחקים הטובים ביותר שנוצרו. אני חושב שהמשחק של אנדר, סאגת הבאר ו-Snow Crash הם בין הספרים הטובים ביותר שנכתבו. אני חושב שניל גיימן, טים פאוורס, ג’ק צ’וקר ומאט וולאס הם יוצרים שאם אתם לא מכירים לפחות דבר אחד שלהם אז אתם עושים לעצמכם עוול. Blade Runner, חזרה לעתיד והנסיכה הקסומה הם בין הסרטים הטובים ביותר שצולמו ועדיין כאלו שאני יכול לראות שוב כל רגע. העולמות של Shadowrun ו-Star Wars הם העולמות הכי כיפיים שאני מכיר. Lordi, Adema, Poets of the Fall ו-Seether הם להקות שמספיק שיגידו לי שהן חושבות על להגיע לארץ ואני כבר אקנה כרטיסים. ואפילו אקח את הצעד הנוסף ואגיד שהאנשים שאני מחשיב כדוגמה ומופת והכי קרוב שאני מגיע להערצה להם הם רנדי פוש, ריצ’ארד פיינמן,וקארל סייגן. אבל אני לא באמת מעריץ. הערצה Continue Reading →
Posted in Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 5 comments.