פעם אחת בבסיס מול הירדן
כששירתתי בגדוד הבקעה, תפסנו המון המון מוצבים. בעיקר תצפיות. ואני הייתי בבסיס המפקדה, ליד ירדנה. מדי פעם שלחו מאיתנו אנשים לתפוס מוצב תצפית על ההר בדיוק מאחורינו. היו שם בנות שביצעו תצפיות על הגבול ואנחנו תפקדנו ככוח שמירה. זה היה טוב כי היינו שם שבוע לבד, אחראים על עצמנו, מבשלים לעצמנו ואף אחד לא מסתכל עלינו. זה היה בעסה כי מישהו מאיתנו היה צריך לתפוס פיקוד. אז שבוע אחד הייתי שם סתם שומר ובשבוע השני הייתי צריך גם לתפוס פיקוד על האחרים. אסון טוטאלי. כל כך רע שהורידו אותי משם עוד לפני שעברה תקופת הזמן הרגילה. אני חושב שאמרו לי שהורידו אותי כי היו צריכים אותי אבל עדיין קצת קשה לי להאמין. לא צריך לפרט יותר מדי על מה שהלך שם. נפצעתי דיי קשה בראש מחלון של מגדל שמירה, הצלחתי להסתכסך עם התצפיתניות והמוצב עצמו היה במצב על הפנים. בכל מקרה, היו עוד כמה אירועים ששכנעו אותי שאני לא מתאים להיות אחראי על דברים ובמיוחד לא על אנשים אבל זה העיקרי. חשבתי על זה כי קיבלתי כמה פניות בזמן האחרון לתפוס תפקיד בסגל של אייקון. אני דיי בטוח שפנו לכל מי שאי פעם השתתף בכנס אבל התשובה שלי היא “אני אשמח להשתתף אבל אני לא מוכן להיות אחראי”. וזה בלי לדבר על התחייבויות של לימודים ועבודה. פחות או יותר מאז שבוע שעבר אני עובד עם השותפה שלי על התרגיל ב’מבנה נתונים’, תרגיל תכנות רציני ראשון בקורס הזה. לא משהו נורא קשה אבל משהו שחשוב לעשות, וכמובן, לוקח המון זמן. בתקווה, בזמן שבו הרשומה הזאת עולה, כבר הגשנו את התרגיל.
Posted in No Category, Stories of My Life by Eran with 5 comments.