חיי תותחן
כשרק הגעתי לביסל”ש (בית הספר לשריון למי שלא מדבר צה”לית) אז אחד הדברים הראשונים ששלחו אותנו לעשות זה את ‘מבחן רפא”ל’. במבחן הזה שולחים את השריונר הצעיר ל’מאמן רפא”ל’ (שזה מדמה תותחנות שנבנה על ידי הרשות לפיתוח אמצעי לחימה וכמו כל ישראלי טוב, הבן האדם הראשון שהתעסק עם זה קרא לזה על שם החברה) שבו בודקים כמה טוב הוא בלקלוע למטרה עם הבק”ש (בקרת אש) של הטנק שבו הוא אמור להיות. כל זה בלי שהוא עבר שיעור אחד. אני מניח שזה נחוץ כי במקצועות לא באמת מלמדים איך לפגוע כמו שצריך, רק את הדברים הטכניים. אני הייתי מספיק טוב ושלחו אותי להיות תותחן. זה נשמע מגניב עד שמתייחסים לעובדות שאני 1.86 מטר ותא התותחן הוא התא הכי קטן בטנק. אבל לפחות היו לי הרבה חברים באותו המצב. הייתי תותחן טוב. לאורך כל הצמ”פ הייתי בין ארבע התותחנים הטובים של הפלוגה (אני חושב שהיו רק שניים טובים יותר ממני) ובמבחן צוות המסכם, אחרי שלמדתי מהפעם הקודמת שעשינו את זה, הצלחנו להשחיל שלוש ‘מטרות’ (זאת אומרת, בול פגיעה בלי שום תיקונים) ב-50 שניות בערך כשהתקן הוא שתיים ב-40. אבל פה אני גם צריך לתת קרדיט לנהג שלי, שתמיד הגיע למקום הנכון בזריזות ובלי שום בעיות, ולטען שלי שרוב הזמן חיכה לי ולא להפך. אבל את הקטע המשעשע, שמוכיח שאו שאני באמת תותחן מצוין או שיש לי המון מזל, הזכיר לי אסף לפני יומיים. זה היה בצמ”פ, היינו בשטח בתרגילי לילה. זה היה עוד בתקופה שהיו לי משקפיים אז עשיתי את זה עם ראייה פחות טובה ממה שיש לי עכשיו. אני חושב שזה Continue Reading →
Posted in No Category, Stories of My Life by Eran with 6 comments.