The Less Interesting Times

ורק מעבירים עליו ביקורת…

ללכת להופעת רוק חיה – משהו שצריך לעשות לפחות פעם אחת בחיים.

המשך קריאה »

סרטים:
Curse of the Golden Flower: סרט טוב, אי אפשר להגיד שלא. אבל זה לא סרט שנשאר איתי ושהשאיר איתי איזו שהיא אמירה חזקה או מחשבה שלא הרפתה. הוא סרט טוב – מורכב בעלילתו, מצוין בעיצוב דמויותיו, מלא בשחקנים טובים ואפילו על סצינות הפעולה אין דבר רע להגיד. בהחלט סרט טוב. אבל עוברים אחריו לסדר היום.
Supercross: גם סרט חביב אך קצת ישן. מוזר שהוא רק עכשיו מגיע לקולנוע בארץ. מדובר בעוד סרט ספורט בסגנון “בחור מקבל הזדמנות, בחור פוגש בחורה, בחור נדפק בעבודה חדשה, בחורה זורקת בחור, בחור לומד את משמעות הספורט האמיתית, בחור מוצא את מקומות האמיתי, בחור מתחבר עם בחורה מחדש”. זה נחמד, כבר עשו את זה. אבל הפעם זה Motorcross ואני מאוד אוהב את זה אז עליי הסרט עובד.
Planet Terror: סרט זומבים. כמחווה לסרטי האקספלוייטשן של שנות השמונים. It doesn’t get much dumber than this. אבל הסרט היה כיפי. הוא מטופש, אין לו כמעט קצב קבוע, הוא חתוך ומלוכלך אבל האקשן טוב ויש לו את ההומור שלו ואת מייקל בין. קשה להטיל דופי במייקל בין. מצריך שימוש אינטנסיבי באידיוטומט אבל חביב לאחר מכן.
Death Proof: אני חשבתי שהוא יהיה סרט הפרינגלס מבין השניים אבל הוא היה האיטי יותר, המקוטע יותר והעמוס יותר ברמזים קטנים והקשרים מוחבאים שאנשים אמורים לחפש. כן, ראינו את הצבע של המוסטנג ואת הכיתוב על החולצה של המעודדת – וגם כולם ראו את ‘Kill Bill’. הרעיון עצמו מאוד טוב – נהג פעלולים שנוהג במכונית פעלולים ומתמרן את המצבים כך שהוא רוצח אנשים בתאונות, שורד ולא מואשם בכלום. רק חבל שהם השתמשו בתבנית הזאת כדי לעשות אותו. הוא מציק אבל הוא טרנטינו והוא רוזריו והוא ראסל ויש בו מכוניות מתרסקות ואת זואי בל. אז אני נהנתי.
מוזיקה:
Emery – The Question: הסיבה היחידה ששמעתי את האלבום הראשון של Emery היא כי המליצה לי עליו מישהי שחבר חיבר אותי איתה. היה להם כמה שירים טובים שעברו ל-Unfiled אבל לא הרבה. היה להם מין שילוב מוזר בין Punk, Thrash, Emo ומשהו אלטרנטיבי. הפעם זה היה הרבה יותר אינטנסיבי. והפעם זרקתי את האלבום לפח.
Dream of the Vampire: מדובר באוסף של שירים בסגנון מטאל כבד יותר ופחות מ-Evanescence ועד Nightwish, דרך Trail of Tears ועד Cradle of Filth וכולם איכשהו קשורים לערפדים, או אמורים להיות. זיהיתי כמה קשרים. בכל מקרה, זה אוסף חביב שמכיל הרבה מוזיקה טובה והרבה להקות עם סולניות טובות. אוסף לא מקבל אצלי ניקוד אבל הוא קוטלג תחת Power Metal.
משחקים:
Prince of Persia – Sands of Time: בשתי מילים? משחק ענק. למי שלא יודע על מה מדובר אז זה לא המשחק הישן הדו-מימדי בארבע צבעים על נסיך אקרובט שמנסה להציל נערה מוזיר מרושע. מדובר על המשחק החדש (פחות או יותר) התלת מימדי ב-32bit על נסיך אקרובט שמנסה להציל את הממלכה מהוזיר המרושע. לא שיחקתי מעודי באחד ממשחקי לארה קרופט אבל מהמעט שבדקתי, הנסיך הרבה יותר מגניב ממנה. שניהם רצים וקופצים ופותרים חידות מכניות כאלו או אחרות אבל לנסיך יש ארסנל מהלכים אתלטיים שהיו גורמים ללארה להתבייש ב”ספורט” שהיא יודעת.
לפי הסיפור, הנסיך הוא הבן של מלך פרס וכל הבלגן מתחיל כשהוא ואביו צובאים על מצודתו של המהרג’ה. הקרב מצליח תודות לוזיר הבוגד והנסיך משיג לעצמו את ‘פגיון הזמן’ כשאביו לוקח את שעון החול ו’חולות הזמן’ כמתנה לסולטן. הוזיר משכנע את הנסיך לשחרר את ‘חולות הזמן’ ואז All hell breaks loose והנסיך צריך לשתף פעולה עם פארה, בת המהרג’ה, כדי להחזיר את הסדר על כנו. המשחק הוא בעיקר משחק פלטפורמה תלת-מימדי לחובבי פעלולים אנושיים. מזל שאני אחד כזה. לכל אורך המשחק, ובעיקר מחציו והלאה, קרה לי שעצרתי, הסתכלתי מסביב והבנתי את כל התרגילים האקרובטיים שאני צריך לבצע עם הנסיך כדי להגיע לנקודה הבאה ולא יכולתי שלא לצחוק ולפלוט משפטים כמו “אתם בטח צוחקים עליי” או “יא משוגע עם משאלת מוות”. וכשעושים את אותם תרגילים, זה רק יותר כיף.
אני בטוח שבסרט הם יצטרכו להוריד את האורך משבע שעות לקצת פחות משתיים, כנראה יחתכו את רוב סצינות הפעולה והקרבות כי, אחרי הכל, הם דיי חוזרים על עצמם, וכנראה גם ינפחו את סיפור האהבה בין הנסיך לבין פארה ויתנו תפקיד יותר גדול לוזיר ולאבא שלו. אבל זה עדיין יהיה מאוד קשה להרוס את הכיפיות של הרעיון וכל עוד לא נותנים את הסרט ל’כדור איכס‘, אני אופטימי.

הנה עוד כמה קישורים נחמדים בתקווה והאתרים עוד לא מתו…

The Golden Number, The Divine Proportion

Liquid Breaks the Rules

The Orion’s Arm World Building Venture

The ALICE Chatbot

The Darwin Awards

Aerogami – Paper Airplanes

Folds.Net – Origami Diagrams on the Web

The Death Test

ככה אני אקרא לזה מעכשיו. זה גם יצא ארוך אז תאלצו ללחוץ על ‘המשך’.

המשך קריאה »

בזמן האחרון קצת ברח לי הרעיון המקורי של היומן הזה. כשהתחלתי לכתוב אותו, לפני גלגוליו השונים, אי שם במאה הקודמת כשעוד הייתי בבית הספר, המטרה הייתה באמת להשאיר תיעוד מיום ליום של מה עשיתי ודברים חשובים שקרו בעיקר בגלל הזיכרון המחורבן שלי. בזמן האחרון אני רואה שאני כותב ביקורות, מעלה מחשבות ויותר חושב על החיים, פה, במקום לתעד אותם. לא כתבתי משהו חדש בנושא כבר הרבה זמן ודווקא היו כמה התפתחויות.

המשך קריאה »

למי שלא קרא בחדשות בזמן האחרון, המדינה עומדת להעביר כמה חוקים מאוד לא דמוקטרים ולא פלורליסטים. אתם יכולים לבדוק בעיתונים, ב-Ynet, הארץ ו-NRG אבל בקיצור הרעיון הוא למנוע את מצעד הגאווה וכל הפגנה שהיא בלי אישור (שכנראה לא יינתן) בכל הארץ, למנוע גישה לאתרים ‘לא צנועים’ בכל הארץ, הפיכת בתי קפה אינטרנט למקום למבוגרים בלבד וכל מיני הצעות שהיו מזעזעות את חוזי, מייסדי ובוני המדינה אך היו מעלים בת-צחוק על פניהם של פשיסטים ודיקטטורים. רובם ככולם מגיעות מהצד הדתי, השמרני והדתי מאוד של המתרס אך זה פחות חשוב.

מה שחשוב זה להתנגד לביטול חופש הביטוי והמחשבה. אז בואו תחתמו על העצומה.

אני לא יודע כמה עצומה יכול לעשות אבל זה צעד אחד בכיוון. וכל זה כבר גורם לי לחשוב על באמת ללכת למצעד הגאווה. בעבר חשבתי עליו רק כיציאה שהייתי הולך אליה אם הייתי יכול להרשות לעצמי להוציא זמן, כסף על רכב וימי עבודה ועכשיו אני מתחיל לחשוב עליו כהפגנה חשובה למען החופש, הפלורליזם והדמוקרטיה בישראל.

כל מי שקורא את זה, בבקשה תפיצו. ישראל הדמוקרטית היא לא עניין של מה בכך.

וואו, זה לקח לי קצת זמן…
המשך קריאה »

במאמר הזה, הם מכנים את הכפירה, המחשבה, בתור ‘כוכב הבוקר’. אחד הכינויים של לוציפר, השטן, הוא ‘כוכב הבוקר’. בהנחה שכותבי המאמר לא המציאו את ההשוואה הזאת, אולי זה היה כך מהתחלה? האם הכנסיה עשתה את ההשוואה הזאת בהתחלה? השוו את המחשבה, הידע החדש, לשטן?

אז יש תסריט! לפי האתר latinoreview.com, התסריט של הסרט Prince of Persia – Sands of Time נצמד מאוד למקור של המשחק. הם קוראים לו ‘אינדיאנה ג’ונס של המאה ה-9′. התסריט דורש שימוש כלשהו באמנות הפארקור, ריצה חופשית, או למי שרוצה דוגמה טובה יותר “הדבר הזה שעשו בסצינת הפתיחה של קאזינו רויאל”. המבקר שקרא את התסריט אוהב אותו וטוען שיש כאן מותג סרטים גדול חדש.

הסרט מופק על ידי ג’רי ברוקהיימר ויבויים על ידי מייקל ביי. התסריט נכתב על ידי ג’ורדן מכנר, יוצר המשחק המקורי, וג’פרי נכמאנוף, תסריטאי ‘היום שאחרי מחר’. זה נשמע כמו סרט שהולך להיות מאוד יפה ומאוד מגניב.
לא יודע מה אתכם אבל אני מת כבר לראות את זה. וגם צריך לשחק את המשחק קודם. מיד אחרי Afterlight.

המשך קריאה »