ברוכים הבאים למדור החדש של הבלוג!
The Less Interesting Times present… The Less Interesting News!
מעכשיו, אני אשים פה כל מיני ידיעות משעשעות, משוגעות, מטומטמות או סתם מעניינות. כל דבר שמתחשק לי לדבר עליו. אשמח לעוד מחשבות בנושא. ובכן, לחדשה הראשונה…
האירנים מגנים את ’300′
לא אמרתי כולם ‘להיות’ כמוני. אמרתי ‘לחשוב’ כמוני.
עוד מחשבה שעלתה לי בעקבות שמיעת The Demon Hunted World של קארל סייגן. אני חושב, על כל דבר, בצורה מדעית. הבעיה אצל רוב האנשים בעולם היא שכשאתה אומר להם ‘מדע’ הם בורחים בצרחות. השיטה המדעית היא דווקא תהליך מאוד פשוט שצריך להיות בשימוש יותר נפוץ. והוא הולך בערך ככה…
לאדם הייתה יום הולדת לפני שבוע. ולמרות שתכננו את התוכנית מלפני חודשיים, עדיין לא היינו מוכנים לגמרי ביום המיועד. וגם הייתה לי עבודה והייתי הרוג. בכל מקרה, היום מצאנו את הזמן, ארגנו את הרעיון ויצאנו לדרך. ולאדם לא היה שום מושג, כמובן.
כשהייתי בכיתה ז’ או ח’, היה לי ויכוח עם תומר, השותף שלי לשולחן על מה זה בכלל מגע פיזי. הוא טען שכשאנחנו נוגעים בשולחן, האטומים והמולקולות ביד שלנו מתנגשים עם האטומים והמולקולות שבשולחן. אני טענתי שלא רק שהשולחן והיד שלנו לא חלקים כמו שאנחנו חושבים אלא שגם המגע הפיזי הוא לא ממש מגע פיזי. שום חומר לא בא במגע עם שום חומר אחר אלא שיש כוח מגנטי או חשמלי, כמו המגנטים על המקרר או הבלון ששפשפנו בשיער שלנו רק הפוך, שבעצם מתנגש והעצמים עצמם לא באמת נוגעים.
לפני כמה שנים קיבלתי אישור לתאוריה שלי. אני לא זוכר מה קראתי, שמעתי או צפיתי אבל קטע מהספר שאני שומע עכשיו הזכיר את זה עוד פעם. הגוף שלנו מייצר שדה אלקטרומגנטי (מאוד חלש יחסית) וגם שולחן מעץ מייצר שדה אלקטרומגנטי (מאוד חלש יחסית) אבל הם מספיק חזקים בשביל למנוע מאטומים לגעת באטומים וממולקולות לגעת במולקולות.
אני חושב שזה ממש מגניב.
זה משהו שגיליתי לפני כמה שבועות אבל רק עכשיו נזכרתי להזכיר את זה. אני עובד בחדר האוכל במכונת כלים. כתוצאה מכך, אני מתעסק הרבה עם זבל אורגני – דגים, אורז, קוסקוס, גזרים, פטריות, תירס, בטטה וברוקולי מבושלים, כרובית, המבורגרים וחלקים שונים ומשונים של עוף, תפוחי אדמה ופירה, שעועית, חסה, קציצות ונקניקיות והמון המון שמן ותבלינים שונים.
עכשיו תארו את כל המרכיבים האלו ביחד ביום למחרת אחרי שהם שכבו כמה שעות טובות בחום, מתבשלים במיצים של עצמם. הרעיון גורם לבחילה? רק מעצם המחשבה בא לכם להקיא? אז אתם כנראה שפויים בדעתכם אבל מה שמעניין הוא שאם מריחים את ערימת הקומפוסט הזאתי אז לרגע, רק לרגע, זה מריח טוב. לא משהו שבא לאכול שוב אבל לא הריח המבחיל שהייתם מצפים.
מוזר, לא?
זה היה אמור להיות סיפור שהייתי צריך להביא למפגש הפורום של סיפורי מד”ב ופנטזיה. בגלל סיבוכי עבודה לא הגעתי אבל זה לא משנה. קשה לי לכתוב לפי בקשה אבל ניסיתי. חיפשתי ברשימת הרעיונות הלא ממושים ומצאתי המשפט שפותח את הסיפור. ממנו התחלתי לפתח הלאה. הבעיה הייתה שיולי ומיכל ביקשו 300 מילים לכל היותר. ויש לי בעיה גם עם זה. אני לא מסוגל לכתוב סיפור שאני מרוצה ממנו בכל כך מעט מילים למרות שאני מבין את הצורך בהגבלה. זה נסגר ב-670 ואני מקווה שקצת בהבנה.
לקראת עולמות, ההנהלה החליטה לקחת צעד אחד יותר קדימה. כולם כבר מכירים את תחרויות הסיפורים אבל תחרות פילקים זה כבר משהו אחר. והם גם רוצים שלא רק נכתוב את הפילק אלא גם נבוא לבצע אותו. זה צריך להיות אירוע משעשע. אני צריך להזמין כרטיסים מראש.
בכל מקרה, החלטתי להצטרף לתחרות. לא ארחיב פה בפרטים שמא אלו יוכלו לשמש נגדי בזמן התחרות אבל רק אגיד שסוף סוף, אחרי הרבה זמן שמתחשק לי לכתוב שיר, יש לי תירוץ, תמריץ וגם רעיון ובסיס. נקווה לטוב.
כן, נרשמתי לטכניון. שלחתי את הבקשה שלי, חייבו אותי. עכשיו צריך רק לחכות.
זהו, זה הכל. אני רוצה ללמוד מדעי המחשב ובשביל זה אני צריך סכם של 85 לפחות, כנראה יותר. בשביל להגיע ל-85, אני צריך ציון פסיכומטרי של 680 לפחות. נקווה לטוב.
מה אנשים אומרים