כולם צריכים לחשוב כמוני

לא אמרתי כולם ‘להיות’ כמוני. אמרתי ‘לחשוב’ כמוני.

עוד מחשבה שעלתה לי בעקבות שמיעת The Demon Hunted World של קארל סייגן. אני חושב, על כל דבר, בצורה מדעית. הבעיה אצל רוב האנשים בעולם היא שכשאתה אומר להם ‘מדע’ הם בורחים בצרחות. השיטה המדעית היא דווקא תהליך מאוד פשוט שצריך להיות בשימוש יותר נפוץ. והוא הולך בערך ככה…

נתקלים במצב. בוחנים אותו מכל כיוון ומלקטים את כל העובדות והעדויות. מניחים הנחה בהתבסס על אותו מצב. בוחנים את אותה הנחה על ידי איסוף עוד עובדות או על ידי ניסוי. בונים תיאוריה. אחרי שיש תאוריה, הכל טוב ויפה אבל צריך לזכור שתיאוריה עדיין יכולה להשתנות ושום דבר לא בטוח.

לדוגמה: לליב אמרה לי שהיא רצתה לקחת יום לעצמה בשבת ולא לעבוד למרות שהגיעה קבוצה לאכול. רחל התלהמה בגלל זה והאשימה את לליב בכל מיני האשמות צבעוניות ומשעשעות. רחל, לעומת זאת, לא עבדה ביום שבת. היא ועוד הרבה אנשים שנשאלו לגבי הנושא אבל זה פרט פחות חשוב. הנחה – רחל היא צבועה ודו-פרצופית ולכל אחד מותר לקחת מדי פעם חופש. אבל בינתיים, כל מה שיש לי זה הצד של לליב. במקרה כזה, לא צריך להתפרץ בהאשמות חזרה על רחל (כמו שאני בטוח שהרבה אנשים יעשו באותו מצב) אלא צריך לבוא ולשאול אותה לצד שלה ולבדוק למה היא פעלה כמו שפעלה. אחרי זה נבנה תיאוריה על המבנה המנטלי של רחל ועל האם צריך להקשיב לה בכלל או לא.

ככה זה צריך לעבוד. עוד דוגמה שאני מאוד אוהב. יובל היה ידיד שלי מהגדוד. לא היובל הזה אלא יובל אחר. בכל מקרה, הוא היה צייר, חובב מד”ב, מתעמל וסך הכל בחור טוב. שנינו אהבנו את אותם תחומים אבל היו לנו דעות שונות לגמרי עליהם. שנינו הסתכלנו על אותו הדבר אבל מנקודות מבט שונות לחלוטין. והוא ידע לדבר והוא ידע להתווכח ולכן הוא היה אחד האנשים שיותר נהנתי לדבר איתם. לא הסכמנו כמעט על כלום אבל הוא היה נבון, משכיל ורהוט מאוד והייתי גאה מאוד לכנות אותו ידידי. אל תדאגו, אני מתייחס אליו בלשון עבר רק בגלל שלא ממש שמרנו על קשר.

עוד משהו שצריך להזכיר זה מדען אחד מארה”ב, אני חושב. פיזיקאי שחקר את נושא ה-Zero Point Energy, נושא דיי שנוי במחלוקת בפיזיקה שטוען שאפשר להפיק אנרגיה מוואקום, ממש מכלום. באחד הניסויים האחרונים שלו, הוא מצא שהוא ממש הצליח להפיק כמויות מזעריות של אנרגיה מוואקום. האשימו אותו ברמאות ובזיוף הממצאים והתנהלה חקירה במשך חודש בערך. ולאחריה, לאחר שמדענים אובייקטיבים ערכו את הניסוי שלו במקומות אחרים, גילו שהוא צדק, התהליך שלו היה נכון והוא פעל בסדר לחלוטין. זיכו אותו והודו לו על תרומתו. תהליך ספקני אבל שמודה שהוא טועה.

וככה דברים צריכים לעבוד.


Posted in Thinking Out Loud by with 2 comments.

Comments

  • dogli_3 says:

    אאתה דורש מעל ומעבר. באמת.

    אני מבינה את הצורך שלך לכתוב ואולי גם להתקומם, אבל… זה לא עוזר ולא יעזור. בדיוק כמו העצלים, יש גם אטומים, את אלה שהמשפט “סוף מעשה במחשבה תחילה” לא הופנם במוחם…

    אל תצפה.

    וביננו, גם אתה, כמו כל אחד אחר, מגיב לעתים מבלי לחשוב כשאתה הוא אחד המעורבים.

  • Nihau says:

    נכון.
    המדע מתהדר באדרת של אובייקטיביות תוך הבעת פנים מיוסרת של סובייקטיביות בעל כורחה.
    המדע לפחות אכן מכיר בסובייקטיביות ומנסה למזער את הנזק לתהליך המחקר עד כמה שניתן.

    מחקר מדעי מעצם הגדרתו הוא משהו חיצוני למושא המחקר.
    אם אתה אחד מהמעורבים בתהליך אותו אתה מנסה לחקור את לא תגיע לאותה רמה של אובייקטיביות כמו חוקר חיצוני שלא מעורב בפרטים התוך תהליכיים.

    המממם… מעניין אם זה תקף גם לבלשים או שמרגע קבלתם את התפקיד הם הופכים חלק מהתהליך של הפענוח עצמו.
    אני משערת שעל זה בדיוק מבוססים עשרות ספרי מתח ובלשות מוצלחים :) LOL