רכבת מחשבות יורדת מהפסים
למה אנשים נורא לחוצים כשהטלפון שלהם מצלצל? אני לא מבין את זה. זה רק מישהו שרוצה לדבר איתך, זה לא אומר שהכיס שלך בוער. האם זה באמת בגלל שאנשים לא רוצים לתת למי שעל הקו לחכות? או אולי זה בגלל שהם לא רוצים להרעיש עם הצלצול שהם בחרו במיוחד ושמו בעוצמה הכי גבוהה שיש? אני חושב שגמישות מחשבתית זה משהו נדיר. אני שם לב שהרבה אנשים פשוט לא אוהבים לחשוב. למה? זה כואב? זה לא נעים? זה לא מגניב או לא מקובל? האם אולי משהו לא בסדר איתי? פעם אחת כשדיברתי עם קרן על כלכלה, הגענו למסקנה שלפחות אני ועודד Innovators במספר מובנים. זאת אומרת, מבחינה צרכנית, אנחנו שואפים קדימה לכיוון החדש והמתוחכם יותר. זה לא נכון לכל אורחות החיים, בטח שלא לצרכנות, אבל זאת עדיין הגדרה מעניינת. זה אומר שאנחנו מחפשים לנוע, להתקדם ולקדם. ואני שם לב שהרבה אנשים לא עושים את זה, הרבה אנשים שמחים לדשדש באותה ביצה בה הם נמצאים כרגע. לעמיחי יש את הטענה הזאת בדרך כלל, שהוא טורח לבדוק כל דבר חדש, להבין אותו לגמרי ואז לכוון אותו כמו שהוא אוהב. ושרוב העולם לא טורח לעשות את זה ואז או שהוא נשאר עם הסידור ברירת המחדל המעצבן או מתלונן לאחרים שיסדרו לו. אני גמרתי אומר, שכשלי יהיו ילדים, אני דבר ראשון אחנך אותם לחשוב. לחשוב על מה שהם אומרים, על מה שהם עושים, על ההחלטות שהם מקבלים ועל כל דבר שהם קולטים. שקודם יחשבו האם יהיה לזה תוצאה חיובית או שהם מוכנים לקבל את התוצאות של זה.
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 5 comments.