אז כן, Shatterpoint. Shatterpoint היא הנקודה בה, אם תקיש קלות, גם קיר של Durasteel ישבר בקלות. זה הכשרון המיוחד של מייס ווינדו. הוא רואה את הנקודות האלה בחפצים, באנשים, במצבים ואירועים.
Shatterpoint הוא ספר ביקום של מלחמת הכוכבים. הוא נכתב על ידי מת’יו סטובר ומספר על מייס ווינדו בתקופה שאחרי ג’יונוסיס ולפני הסרט השלישי בסדרה. הסופר טוען שהוא מבוסס חלקית על Heart of Darkness והסרט לפי הספר – Apocalypse Now.
זה כנראה משפט הכי חכם שיצא מהסרט ‘המסכה של זורו’. ואם אתם חושבים על זה, אז גם משני הסרטים של זורו ביחד. אנתוני הופקינס אומר את זה לאנטוניו בנדרס בזמן אימוני הסיוף שלהם אחרי שהוא מעצבן אותו. המשפט הזה חכם כי כעס הוא בין הדברים שאתה פחות רוצה שיסנוורו אותך, במיוחד כשאתה בקרב חרבות.
למה אני מזכיר את זה? כי עיצבנו אותי. אתמול וגם היום הצליחו לעצבן אותי מאוד. תכונה שאני חולק עם בני המשפחה היותר חכמים שלי היא שקשה לעצבן אותי. צריך להשקיע מאוד בשביל להעביר אותי את הסף, אבל ברגע שעוברים אותו, דרך החזרה הופכת קשה מאד.
אז מה קרה? לא צריך לשנות הרבה. היו לי בעיות אתמול בבוקר שהחמירו כשהייתי צריך לריב עם אחד הספקים שלי, משהו שאני מאוד לא אוהב לעשות. בנוסף על כל זה, אתמול ניתקתי את ה-NoScript בדפדפן שלי כי הוא עשה בעיות עם Google. שנייה לאחר מכן הותקפתי על ידי קבוצת של סוסונים מעץ שחדרו לי למחשב. אני לא יודע אם היה קשר ישיר אבל זה היה מאוד מעצבן. העברתי את כל הערב בלטפל בהם ואני גאה להגיד: “I’ve managed to eradicate almost all of them.” אם מישהו יודע איך נפטרים מה-Quake Spyware, אני אשמח מאוד. והיום הייתי צריך לריב עם לקוח. כן, אחד מהדברים המעצבנים האלה שחושבים שהם תמיד צודקים.
הקטע אצלי הוא שגם כשאני מאוד מעוצבן, אני לא ממש מתפרץ. הכעס אצלי פשוט נשאר בפנים ומחסל בשיטתיות את החשק לעשות דברים תוך כדי הגברת האפאתיות. אז יוצא שאין לי כוח לעולם בכלל ורוצה שרק יעזוב אותי בשקט, משהו שבעבודה שלי אני לא מקבל.
אז אני מנסה להשתמש במשפט הזה, בו ובעוד משפט מוכר שאילן נוטה להגיד הרבה: “לכעוס זה להעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים.” אז אני משתדל שלא. להעניש את עצמי, זאת אומרת. אני משתדל לא לתת לכעס להשפיע על המעשים שלי אבל הוא עדיין שם. Festering. עד שאני פורק אותו על משהו. אתמול הייתה תוכנית מצויינת על חוקר תמנונים ודיונונים. זה עזר להרגיע אותי (ידעתם שדיונונים מסוגלים להחליף את הצבע של העור שלהם מאדום ללבן וחזרה כל כך מהר שהם יוצרים אפקט strobe תת-ימי?)
היום? היום אני צריך להרוג מישהו. את מאלאק אני לא יכול אבל נראה לי שסול קאראת’ יתנדב.
ואם כבר מלח”כ. Shatterpoint הוא סיפור לא רע. פירוט בהמשך.
למי שלא שם לב, אתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה קם לחיים מחדש. יש לו אפילו לוגו חדש ומגניב וגם, הפלא ופלא, מאגר קישורים חדש. אז אם יש לכם אי אילו קישורים לאתרים שקשורים למד”ב ופנטזיה, שלחו אותם ליעל דרך הממשק של הספריה. אני כבר פרקתי עליהם כמה מהקישורים שנמצאים אצלי בסימניות, למקרה שיאבדו.
אוקיי, הגיע הזמן לפרוק. כבר הרבה זמן יש לי כמה מסמכים ששוכבים לי בתיבת דואר שאני שומר רק כי אני חייב לחלוק אותם עם מישהו אחר (חלק מחכים כבר שנתיים). אז הגיע הזמן לסלק אותם משם. אין דרך יותר טובה להיפטר מהצטברות במקום אחד מאשר להעביר אותה שתצטבר במקום אחר. אז הנה הראשון.
התביעות המוזרות יותר בארצות הברית
טוב, חברים כבר התריעו לי שמנגנון כתיבת התגובות באתר מעצבן כי הוא דורש רישום. אני אמרתי שזה כדי להמנע מבוטים שממלאים לי את האתר בשטויות. אם אני מוריד את האפשרות הזאת אז יש לי מאות הודעות שאני צריך למחוק. אבל החלטתי, בשביל קהל מאזיניי, לסבול למען האומנות שלי.
עכשיו אתם תחיו בידיעה שבשבילכם אני סובל. טוב, אם זה יביא לי יותר תגובות… מה לא עושים בשביל האומנות?
אז מה היה לנו ב-24 השעות האחרונות? התאוששות מעולמות+פאשלה שנעשתה. מוזיקה טובה. תוכניות טובות. בלגן ולחץ. עוד התאוששות.
באירוך (ולא לפי סדר מסויים), הייתי צריך היום לסדר את כל הבלגן שהיה בעבודה אחרי ששלושה ימים לא הייתי. הצלחתי לסדר את רוב הבלגן ולצאת משם רק בשעה איחור. אני עדיין מתאושש אבל לזה לא צריך לדאוג. אני עדיין מפקפק בתבונה של חלק מבעלי-החיים איתם אני חולק את מקום העבודה אבל זה לא קשור.
מסתבר שעשיתי גם פאשלה בקשר לעולמות. דותן, התקשר אליי והזכיר לי שהוא ביקש ממני להודיע לו מתי הכנס. כמובן ששכחתי. מה לעשות? ישנן בריות השוכחות דברים איזוטריים אם לא מזכירים להן שלוש פעמים בשעה. לא נורא, פעם הבאה. כל מי שרוצה לבוא איתי לאייקון, שיזכיר לי להזכיר לו לקראת חנוכה וכל מי שרוצה לבוא איתי ל-fnord אז שיזכיר לי ב-22 למאי.
אתמול התחלתי להקשיב ברצינות ל-Lacuna Coil. מוזיקה מצויינת. סולנית מוצלחת ביותר ולפי דעתי בין היורשות של Nightwish עקב פרישת הסולנית שלהם. כבר תפספתי אותם בכמה מילים בעלות חוסר-משמעות אבל הם איטלקים אז נסלח להם.
אתמול גם ראיתי שתי תוכניות ובדיחה. אחת התוכניות היא 24, שבעונה החמישית כבר הגיעה לפרק 12am עד 1am. בגלל זה הבדיחה. ב-Foxtrot הם ירדו על זה. רואים שם את האמא מול הטלוויזיה בטלוויזיה אומרים:
"Jack! We've found the terrorists!" מצחיקים אלה.
"What?"
"They're hiding in a warehouse downtown!"
"Huh?"
Dad: "What are you watching?"
Mom: "24 is into the post-midnight hours."
"Jack! Are you listening?"
"Yes. Terrorists. Downtown."
"Curtis! Get Jack some more coffee!"
התוכנית השניה שראיתי היה Masters of Horror. ראיתי את פרק 5, שהיה טוויסט בסדר על סיפור מעט מוכר. אבל מה שכן, הפרק הקודם, Jenifer, היה פשוט חולני בטירוף. לא יכולתי להימנע מלצעוק “God damn it!” או “That’s sick dude!” כל סצינה שנייה. אני מופתע שהוא לא עשה לי סיוטים. בהחלט מומלץ.
חייב לזכור, אוטובוסים לא באים מתי שהם צריכים לבוא אלא לפי סדר מסויים קבוע מראש…
היום הגעתי באיחור לא-אופנתי. הלכנו לישון מאוחר מדי אתמול כי אחרי שחזרתי מהכנס, ישבתי עם קרן לאיזו שיחת נפש ארוכה מאוד (עד בערך 4 בבוקר :) ) שפרטיה ישארו חסויים בעיקר בגלל שהיא אמרה לי ככה.
אני רציתי להגיע להרצאה ב-11:00 וב-13:00 ושוב אני חוזר לעניין של לא להזמין כל כך הרבה אירועים מראש. בסוף, הגענו אחרי 13:00 וגם לא הרגשתי כל כך צורך להיכנס להרצאה באיחור. אז ישבנו ושיחקנו משחקים. אם כל חוסר הכבוד שיש לי למסחריות עודפת מנוצלת צרכנים, לסטיב ג’קסון יש משחקים ממש משעשעים וה-MiB מרוויחים מזה דיי הרבה (עוד על כך בהמשך). מה שיותר משעשע בכל העניין הוא שמשחק יחסית פשוט ומוזר כמו King’s Blood (קרן וז’ניה קראו לו ‘טאקי יפני’) תפס הרבה אנשים והחזיק אותם להרבה זמן.
יום ראשון התחיל מאוחר מבדרך כלל כשהבנתי שאין לי שום דבר ממש מעניין לעשות עד 12:00. הלכתי לישון מאוחר, ישנתי טוב, קמתי מאוחר והספקתי לקפוץ לכלבו לפני שעליתי על האוטובוס. חולון היא… חולון. מין דבר כזה שרחוק מתל-אביב וקשה להגיע אליו אבל כשמגיעים לשם מבינים שלא כל כך נורא. לפחות המדיטק הזה הוא מקום גדול ורציני. לא כל כך הרבה שטח רצפה להסתובבויות אבל הרבה מקום לאירועים במרחק קצר אחד מהשני.
המשך קריאה »
Bonus Stuff
מה אנשים אומרים