מילאנו – דואמו, דואמו, אוכל ודואמו

13:30. פיאצה דלה סקאלה, מאחורי פסל מכוסה של לאונרדו דה-וינצ’י.

יצאנו מאוחר יחסית למה שתכננו אבל עדיין הגענו מוקדם. כמה דקות לפני הפתיחה כבר עמדנו מחוץ לדלתות של פק, חנות אוכל תלת קומתית מסיבית. בעיקר הסתכלנו על כל מיני מוצרים מעניינים ויקרים וקנינו לחם לפיקניק שלנו. לא קנינו את בקבוק היין של תשע ליטר.

wpid-20140924_095942.jpg

מצאנו סתם בית קפה וקנינו סתם קפוצ’ינו שהיה ממש טעים וממש זול. ואז הלכנו באזור הדואמו. מצאנו את כיכר הסוחרים, אכלנו כריך קטן ומאולתר, צילמנו את הכנסייה השנייה בגודלה בעולם מבחוץ (לא רצינו לשלם 2 אירו כדי לצלם מבפנים), ראינו קרדינל משומר ועלינו על הגג. הדואמו הייתה מאוד בשיפוצים אבל עדיין יפהפייה ומדהימה בעצימותה.

אחרי זה הלכנו לגלרייה ליד, איפה שמוכרים המבורגר בפחות מאירו ואת המותגים הכי יקרים בעולם. מחוץ לגלרייה וקצת ימינה יש מסעדת “אוכל איטלקי מהיר” שנקראת לואיני. הם מוכרים מין בורקס גדול ומלא בדברים טובים בשם פאנזרוטו. אכלנו כמה כאלו ואז לפיאצה.

אני ממש רציתי לראות את הפסל של דה-וינצ’י אבל הוא כרגע בשיפוצים. אז הסתפקתי בגלידה. גרום היא גלידרייה מפורסמת והיה תור בכניסה – אם כי לא ארוך כמו בכניסה ללואיני. לקחתי קרם של פעם וקרם של גרום. מעין לקחה וניל וקרמל מלוח. יצאנו עם חוסר הסכמה מוחלט בנושא.

wpid-20140924_132056.jpg

6:15. רגע לפני היציאה לרכבת.

אחרי מנוחה קלה בפיאצה, נכנסנו אל המוזיאון של תיאטרון דה סקאלה. הוא מלא בכלי נגינה, ציורים של אנשי תיאטרון, תחפושות ופסלים. נחמד אבל לא יותר מזה. התיאטרון עצמו, שרואים בהתחלה, מרהיב.

ויתרנו בסוף על חנות ספרים שחשבנו ללכת אליה. אבל כן הלכנו לחנות Cargo & High Tech שזה כנראה השם האיטלקי לחנות כלבו ענקית. כי היו שם שלוש קומות על פני מחסן גדול שלקח לנו כארבעים דקות לראות כשרצנו דרכו.

משם לקחנו רכבת עילית אל רחוב יותר צדדי ממרכז מילאנו לחפש חנות שנקראת “מעבדת קקאו”. אני בטוח שקל לנחש למה הלכנו לשם ומה חיפשנו. יצאנו משם עם רק חמש פיסות שוקולד מאוד איכותי.

חזרנו לדירה לנוח קצת אחרי יום שהיה יחסית קצר וקל כשמשווים אותו רק לכמה ימים הקודמים. ואחרי שעתיים יצאנו לארוחת ערב. מעין מצאה מסעדה קטנה ונחמדה בשם “יפה וטוב”. וכשאני אומר קטנה אז היה בפנים מקום לכ-14 איש בקושי. הזמנו פיצה ופסטה יחסית פשוטות והן היו פשוט יוצאות דופן מכל אחת שאכלנו קודם. הטירמיסו גם היה מגניב.

הנסיעה לשם וחזרה כללה שתי רכבות וחמש תחנות לכל כיוון אבל זה היה שווה את זה. ובדרך חזרה עצרנו לראות את הדואמו בלילה שהייתה פחות מרשימה ממה שציפיתי אבל גם שווה את זה.

ובזמן שלקח לי לכתוב את זה, אנחנו כבר על הרכבת לורונה, נפרדים לשלום ממילאנו ומתכוננים לשעתיים נסיעה ליעד הבא.


Posted in Life, Maayan by with comments disabled.