אני לא עובד בצורה סטנדרטית
הייתה לי אתמול את שיחת “מה המצב” עם ראש הצוות. אמרתי לעמית שאני מאוד מעריך אותו מקצועית ובתור מישהו שעובד עם Unity כמה שנים יותר ממני, אני כן מחפש אישור שלו מדי פעם שמה שאני עושה לא מטומטמם. הוא אמר לי שהתפוקה שלי סבבה רק שאני לא תמיד בודק את מה שאני עושה עד הסוף. אמרתי שאני מסכים לחלוטין ולרוב פשוט לא עולים לי בראש כל המקרים שכדאי לבדוק, גם אם לאנשים אחרים הם נראים טריוויאלים. לאחר מכן, כשסיפרתי את זה למעין היא אמרה שהיא תשמח לעזור לי עם זה כי היא כל כך הרבה יותר טובה בזה ממני.
עוד הערה רלוונטית שקיבלתי היא לשים לב שכל הדברים שאני עושה מסביב לעבודה לא מפריעים לי לקצב ולתפוקה. ופה נכנס הנושא אותו ציינתי בכותרת.
רוב האנשים מגיעים לעבודה, עובדים עובדים עובדים, לוקחים איזו הפסקה למתוח רגליים/לסיגרייה/לרענן את כוס הקפה, לוקחים חצי שעה עד שעה לצהריים ואז עובדים עובדים עובדים, עם אולי עוד הפסקה קצרה בדרך, עד שהם עוזבים את המשרד ויוצאים הביתה. אני לא עובד ככה. אולי זה משהו פנימי, אולי זה סיבולת שסיגלתי לעצמי אבל אני כמעט ולא לוקח הפסקות. אני הולך לשירותים, אני לוקח תנומה אחת בשביל השינה הפוליפאזית בזמן העבודה (15 דקות, לא יותר), אני מותח את הרגליים לדקה או שתיים מדי פעם – בדרך כלל תוך כדי שאני פותח דיון על איזה נושא טכני כזה או אחר, ולוקח כ-15-20 לארוחת צהריים – בערך כמה זמן שאני צריך בשביל לסיים קערה של אורז. כל שאר הזמן אני עובד. וכשאני אומר כל שאר הזמן אז אני מתכוון לזה שיום העבודה הרגיל שלי הוא מינימום תשע ויכול להגיע עד 11 או 12 שעות. וכולל את הפעמים שאני צריך מנוחה מנטלית אז אני עוצר לקרוא פריט חדשות או שניים, RescueTime טוען שאני רוב הזמן ב-70% ל-80% יעיל.
איך? ובכן, זה הסוד שהוא לא ממש סוד כי אני אומר אותו לכל מי ששואל אבל לא הרבה מסוגלים לעשות את אותו הדבר: אני רואה דברים תוך כדי. סרטונים מ-YouTube, הרצאות מכנסי משחקים בעיקר, טריילרים, תוכניות טלוויזיה ולפעמים גם סרטים. כמעט תמיד רץ אצלי משהו ברקע, בחלון קטן במסך השני. אני מסוגל לקלוט את זה תוך כדי שאני עובד בזמן שהרבה אנשים אחרים לא מסוגלים לעבד את שני ערוצי התקשורת האלו בו זמנית. וזה נראה לאנשים מוזר. ואני מבין את זה. זה אכן נראה כאילו אני לא משקיע בעבודה את המקסימום.
במידה מסוימת, זה נכון. כשאני עושה את זה, אני לא נותן את המקסימום. אבל ההפרש לא נורא משמעותי. לפחות לא לעומת שאר היתרונות שיש לי מזה. דבר ראשון, זה מעסיק לי את השאריות הנותרות של משאבי מוח שתכנות לא תופס. וכן, כמעט תמיד יש לי מחזורי עיבוד לא מנוצלים. דבר שני, זה מבדר אותי תוך כדי העבודה. אני מריץ עבודה שימושית ביחד עם בידור והסחת דעת במקביל ואז אף אחד מהם לא עולה על גדותיו ואני מסוגל להמשיך לעבוד ברצף (לפחות, כל עוד השלפוחית שלי לא זורקת Buffer Overflow Exception או הקיבה רק עם Buffer Underrun). וחוץ מזה, זה גם עוזר לי לא להילחץ יותר מדי וזאת תועלת מאוד חשובה מבחינתי כי אני יודע שלחץ יכול לגרום לי להיות חולה ואפילו גם לשתק אותי מנטלית. והעובדה שאני גם צורך תוכן שאני מתכוון לצרוך בכל מקרה, המוח שלי לא דואג שמה אני נותן לערוץ החדשות שלי לצאת מכלל שליטה.
וכמובן כמובן כמובן, ברגע שאני מזהה שאני צריך יותר ריכוז, שמה שאני עושה כרגע לא יכול להיעשות אם לא יקבל את כל תשומת ליבי, אז אני עובר למוזיקה או עוצר את זה בכלל ומשקיע את כל מה שיש לי. לכתוב את זה, למשל, אני עושה בלי לראות או לשמוע משהו במקביל. כי כשאני כותב בבלוג, יש לי ערוץ אחד שמעלה זכרונות ומוודא שאני בטוח בהם, אחד שמנסח ובודק התבטאות, אחד שחושב על איך זה יראה כשזה יתפרסם, עוד אחד שבודק שמה אני לא כותב משהו שיפגע במישהו ועוד הרגיל שאחראי לשלוח את הפקודות לידיים.
לפעמים אני גם חושב שאולי אני מסוגל לעשות את זה כי שיחקתי המון משחקי תפקידים והעברתי את הכישורים שלי סוג של אבסטרקציה. בשביל לעשות דברים שאני עושה כבר המון זמן כמו לתכנת או לנהוג, לרכב על אופניים או לנתח אסטרטגיה, אפילו רטוריקה לרמה מסוימת, אני פשוט מקטלג ככישרון בעל פרמטרים מסוימית בדף הדמות שלי ומפעיל אותו כשאני צריך. כמו שכל אחד עם מספיק נסיון לא חושב על איך להעביר הילוך או איך לשמור על האופניים יציבות, אני, עם רוב המטלות שלי, לא כל כך חושב על איך לתכנת. אני פשוט עושה את זה. אני “משתמש בכישרון תכנות על בעיה לוגית”. כמובן שיש, לא פעם ולא פעמיים, משהו מורכב יותר ודורש מחשבה ותכנון אבל זה בדרך כלל לא לוקח הרבה זמן וברגע שיש לי את זה, כל השאר זורם.
תודה על ההקשבה,
ערן ארבל, מתכנת (Unity C# Prestige Class) דרגה 14
Posted in Gaming, Me, No Category, Practice, Programming, Role-Playing, Thinking Out Loud, Work by Eran with comments disabled.