Weaponless: The Troubled Pilot
The doors to the kitchen burst open and spewed the man in the brown flight suit onto the unsanitary floor among the aisles of rusting pans and pots. He felt for his elbow, the one that struck the floor, when he noticed the unusual order of cleanliness present and picked himself up off the floor as fast as he could. “Lance, Lance…” Said the burly man in the dark suit. His entourage, gorillas with a similar function to his, waited outside for the time being. “Why do you have to make trouble?” The man continued. Lance put his hands on the metal cooking workspace and pushed himself up. Then he thought about what he just did and brushed his palms against each other. “Bobby, I swear I have the money. I just need one more trip to get all of it.” “You missed your deadline, Lance.” Bobby was turning a small device over in his hands, looking at it. “I sent you a–“ Lance started again but Bobby continued over, ignoring him completely. “What is this thing?” He said, propping up the thing he held with two fingers. It was a device about the size and shape of an ancient flint-lock pistol. It was, however, slightly thicker than the age of sail weapon you would need to break into a private collection to see and its two major parts, handle and barrel if you wish, were jointed with a circular cylinder the size of a fist.
Posted in From the Writing Desk by Eran with 3 comments.
לקפוץ לכל מקום
כבר הרבה זמן שאני מתניע חלומות בשביל להירדם (זה מלפני מזמן), זאת אומרת, אני נכנס למיטה ומתחיל להריץ את הסצנה המועדפת בראש. זה עוזר לי להירדם תוך שניות ומהווה בערך חצי הדרך לחלומות צלולים. הרעיון של הטלפורטציה הוא אחד מהחביבים עליי וחשבתי עליו הרבה לפני שיצא Jumper לקולנוע. אבל מאז שראיתי את הסרט, השתמשתי בו יותר פעמים. אחד הדברים שהכי העסיקו אותי אחרי הסרט זה דרכים לחמוק מהפאלאדינים. אם נתעלם רגע מכל הבעיות המכניות שכבר העלו לפני בקשר למסדר המוזר הזה ונניח שמה שקורה בסרט זה תקין והגיוני אז עדיין עולה התהייה המעניינת: איך בורחים מהם ככה שהם לא יוכלו לעקוב גם עם כל הציוד שלהם? או בצורה אחרת, מה היידן היה צריך לעשות, אם היו מספרים לו עליהם מראש, כדי להימנע מכל הבלגן שמתחיל החל מההגעה שלו בסוף למערה? הדרך הכי פשוטה, כמובן, היא לקפוץ כמה וכמה פעמים לפני שמגיעים ליעד שלך, כמו בריחה רגילה ממעקב. אבל הבעיה היא שזה כנראה יתיש את הקופץ ועד מספר מסוים של קפיצות (בהתחשב בקצב ההיסגרות של הנתיבים ובזמן הטעינה של המכשיר שלהם) ועם מספיק ציוד, הם עדיין יכולים לעקוב. אפשרות טיפה יותר מורכבת היא לקפוץ, לשנות כיוון, להתחבא ואז לקפוץ שוב פעם כשהנתיב הבא שלך מוסתר. אבל גם זה לא חסין בהנחה שדרך הפעולה של הפאלאדינים מושלמת ואין להם בעיה לגשש. את הדברים האלו בדקתי בעולם שקיים בתוך המוח שלי כשהעפעפיים נסגרים. ניסיתי את זה כמה פעמים אבל בדרך כלל החלום שלי היה נסגר כשבאמת נרדמתי. שבוע שעבר, המוח שלי כנראה קלט את הרמז והיה לי חלום ארוך יותר. אני הייתי קופץ Continue Reading →
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
ביקורות בשורות
Cloverfield: הרעיון נחמד, הביצוע משגע (את השכל) ואח שלי חטף מחלת תנועה לקראת סוף הסרט. חביב ביותר אבל לא לראות לפני שנוהגים וככה לא מסיימים סיפור.Jumper: סרט פעולה נחמד. לא ציפיתי ליותר מדי וקיבלתי מה שרציתי. כמו שנאמר, היה יכול להיות יותר טוב אבל אני הפסקתי להתלונן אחרי שאמרתי שאם אתה Jumper אתה לא צריך לפרוץ לבנקים. כל מה שצריך זה להציע את עצמך כשליח המהיר ביותר בעולם. אני חושב שמודעה כמו זאת: “משלוחים אישיים מכל מקום בעולם לכל מקום בפחות מעשר שעות” תמשוך הרבה אנשים.The Ark of Truth: זהו, נגמר סטארגייט. לגמרי. הסרט עצמו מלבב ביותר, נראה ומתנהג בדיוק כמו פרק של סטארגייט רק פי 2.5 יותר ארוך ועם יותר תקציב. קצת הציק לי הקטע שה-Ascendants שוב עזרו להם אבל זה בסדר בתוך היקום שלהם. למרות זאת, הייתי מעדיף קצת יותר עצמאיות. למי שרוצה לדעת איך העונה העשירית של סטארגייט הייתה צריכה להיגמר, מומלץ. לכל השאר, זה עוד STV מד”בי חביב וקל.
Posted in Reviews by Eran with 6 comments.
שוב עבר קצת זמן
מאז שהבלוג הזה קיבל עדכון לגבי החיים האמיתיים שלי. אז מה קורה עכשיו? – התחלתי להתנדב באור ירוק. אני מוצא שזה נהיה יותר משעשע מפגישה לפגישה אבל כבר פספסתי את נקודת הזמן השנייה. כבר ראיתי מישהו מהקיבוץ שלי ברשימה ויש לי מפגש קבוצתי במעלה גלבוע בסוף השבוע. – אני קצת משיג את לוח הזמנים שלי ללימודים אבל הייתי רוצה להשיג יותר. נראה בסוף השבוע הזה. – סיימתי לכתוב את הקטע על Starcraft, שנשלח לאצה, ואת התרגום של “סיפור של בתולה” שנשלח לכלבלב. צריך להמתין ולראות מה ייצא מזה. – חזרתי סוף סוף לסיפור שלי, התלכדות, ובתקווה יצא ממנו משהו… השנה. – מצאתי מאמר מעניין על המשחק החדש של לארי ניבן, לקראת הגעתו לארץ, וביקשתי רשות לתרגם אותו בשביל הקהילה בארץ. ממתין לתשובה. – זימנו אותי למילואים, בדיוק לתקופת המבחנים. צריך לדבר עם המ”פ או משהו כזה ואני לא כל כך בטוח מה קורה עם זה. וזהו. יש עוד כמה קטעים שכתבתי בשביל הדמויות שלי, כולל קטע בשביל הטייס שאני חושב שיצא ממש טוב. הם יעלו בהמשך.
Posted in No Category by Eran with 3 comments.
אל תפסיקו לגלגל
אני בטוח שלכולם היו טענות נגדו אבל הוא נתן לנו משהו טוב.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
Weaponless: The Modern Ronin
The hallways were dark. This was intentional. It was the middle of the night but guards still prowled the corridors. Lahav blended with the walls. That was also intentional for he did not want to turn his camouflage suit on. In this light, or lack there of, it was completely unnecessary. He listened. The hallways were also silent. He moved out.
Posted in From the Writing Desk by Eran with 3 comments.
The Modern Ronin – An Unwanted Finding
The door to the warehouse was kicked open and two weapons were drawn. Lahav moved first and Iris behind him. Both of them covered a wide arc waiting for a target but there was nothing left to shoot. On the floor in front of them, almost at the door, one man was lying, holding a bag in one hand and a gun in the other. His back was red and full of holes and he was face down in a pool of his own blood. Further into the center of the structure were four street-racing tuners, slick and shining. Between and behind them, littered around them were at least a dozen bodies if not more. It was hard to tell for the only illumination came from the cars’ headlights and the floor was sticky with blood. Brown wrapped bricks of a kind were visible out of the open trunks of two of the cars. Death has already done his work but his smell lingered with intensity.
Posted in From the Writing Desk by Eran with comments disabled.
ואל תגידו שהטכניון הוא לא חינוכי
דברים שלומדים בקורס מערכות ספרתיות:“אז יש מי שצועקת ‘יש לנו בית’. וכפי שאתם יודעים, בית לא כותבים עם ו’. כי יש איזשהו חוק בעברית שאומר שאחרי אותיות האו”י צריך להוריד את הדגש ב-בי”ת.”אבל יותר משעשע: “אתם יודעים איך קוראים לאלקטרון בעברית? הא, התקלתי אתכם. לא, לא תשליל. זה נגטיב וזה בצילום. ‘חשמלמל’. מה? זאת המילה!”
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
למה להיות חילוני?
בגלל רמת האכפתיות שלי בקשר למדינה שלנו, הצעתי את עצמי לאתר חופש בתור עונה על מכתבים. אמרתי להם שבתור סקרן ומדען חובב אני חושב שאני יודע מספיק על מדעי הטבע והחיים בשביל לתת תשובה לרוב אם לא כל השאלות המדעיות שמציגה הדת. רובן דיי פשוטות. כתוצאה מכך כבר קיבלתי כמה מכתבים בעניין אבל הנושא של האחרון הוא הכותרת של ההודעה הזאת והחלטתי שזה מספיק חשוב בשביל להקדיש לזה את הזמן. < זהירות, זה קצת ארוך>
Posted in No Category by Eran with 9 comments.
Terra (Not So) Firma
באמצע השבוע, טרה נפלה לתרדמת. חשבתי שהיא סתם עושה לי צרות כמו תמיד אבל כשחזרתי הביתה גיליתי שהמצב יותר חמור. מסתבר שהייתה הפסקת חשמל ואח שלי השאיר אותה מנותקת. אחרי תהליך מורכב בו החלפתי לה את הספק פעמיים היא חזרה להכרה אבל לא הגיבה לגירויים חיצוניים. אחרי עוד ניתוח ארוך של כשלוש שעות, החלפתי לה את הלוח ועשיתי לה קצת פיזיותרפיה והיא חזרה לתפקוד מלא, אולי אפילו קצת יותר טוב מקודם. ועכשיו, כשהמחשב השולחני שלי עובד שוב, אחרי שכבר חשבתי על הצעד הבא בשדרוג שלה, אני תוהה מה מצדיק את השם של המחשב? טרה היא כבר מחשב ישן. אם אני זוכר נכון היא צריכה להיות בת חמש החודש שבשנות מחשב זה בערך 60-70. החלפתי לה כבר את הכונן הקשיח פעמיים, מי יודע כמה מאווררים, זה לפחות ספק הכוח השלישי וכרטיס המסך השני. חוץ מזה כבר הוספתי לה צורב DVD, מסך LCD ומערכת קירור מים. בשלב הבא, אני מתכוון לפחות להחליף את המארז אם לא גם את הלוח. אם אני משדרג את הלוח לדור הבא אז אני כבר אצטרך להחליף את המעבד והזיכרון. אם אני אעשה את זה אז לטרה כבר לא יהיה כמעט זכר מהמחשב שקניתי לפני חמש שנים. האם היא עדיין תהיה אותה טרה? האם היא תהיה טרה אחרת או מחשב שונה לחלוטין?
Posted in No Category by Eran with 8 comments.