אלוהים לא היה בגטו מאת חנוך יצחקי בן אליעזר
הפרסום הקודם הוא באתר חופש.
אלוהים לא היה בגטו
בסימטאות הגטו יהלכו הצללים,
מזי רעב, מבועתים מפחד מוות ואימה,
שם, ביניהם, לא שכן אלוהים,
לא חמלה, לא רחמים, רק חרון וחימה…
הטרנספורטים ברכבות, דהרו אל היעד,
בקרונות סגורים וחתומים, עמך ישראל,
וכשהגיע המטען, את זאת יש לדעת:
בין מקבלי הפנים, לא היה שם האל…
בתאי הגזים, במשרפות אדם העשנות,
מלאכת הקטל נעשתה באין מפריע,
לפי תוכנית ולוח זמנים, ללא פשרות,
כי אל מלא רחמים, גם שם לא הופיע…
…ותינוקות בית רבן, זכים וטהורים,
אשר מחשבת חטא, טרם ידעו ידוע,
עונו והומתו בידי מפלצות רשע הצוררים,
גם לשם לא הגיע ולא היה שם אלוה…
עת גיבורי הגטאות שילחו אש המרד להצית,
אלוהי צבאות לא היה, לחולל את הנס,
לא דבר לא שחין, לא מכת בכורות להמית,
לא היכה בסנוורים את גדודי האס-אס…
במצעדי ניצחון ומסדרי פאר ברוב עם,
של הרייך השלישי, של ממלכת הרשע,
הסיסמה “אלוהים עימנו” בקע מגרונם,
האמנם שם היה יהוה, ושותף לפשע?…
לא, גם משם הוא נפקד כמו בכל אתר בחלד
שם זעקו להצלה נדכאי מאמיניו התמימים
מכיליון אכזר של אלפי ריבוא איש אישה וילד
בחרב, באש, ברעב, בחולי, איכה רחמים?
אל תאמר אלוהים רב חסד חי וקים, כי לא!
תאמר: שמים וארץ ואותך מי ברא בלעדיו?
ואומר איה אלוהיך, מה טעם יש לסגוד לו?
לא נשמע, לא נראה, כבה אורו, כלו מעשיו?…
Posted in Memes and Stuff by Eran with 3 comments.
היה ממש טוב עד שתי השורות האחרונות שלדעתי קצת בגדו ברעיון – על ידי הנחה פנימית שכן יש מישהו שמיקומו לא ידוע ופשוט לא שומעים רואים מאיר עושה ולכן אין טעם לסגוד לו.
הרעיון שכל דבר שבני אדם עושים נובע אך ורק ממעשי בני אדם- בלי שום התערבות חיצונית להטות את המעשה עצמו- זה רעיון שכל כך קשה לאנשים לקבל.
וקצת זווית ראייה אישית פרטית:
אם אני אקח אבן ואשבור אותה- רק אני החלטתי לעשות את המעשה והאבן ששברתי שבורה באופן בלי הפיך וזו המציאות שאיתה צריך לחיות מעכשיו. גם אם הדבר הבא שאעשה הוא להדביק את האבן היא פשוט תהיה אבן שבורה שהודבקה. מציאות ששונתה לא תבוטל. כל מאווי הלב, כל התקוות, כל החלומות וכל התפילות לא ישנו את המציאות הזו. אם האדם לא לוקח את מלוא האחראיות על מעשיו הוא לעולם לא חי במציאות האמיתית של חייו. אין תירוצים.
ותאמין לי שקשה יותר לחיות ככה.
ברור לי למה אנשים מנסים להתחמק מהקושי הזה ואין לי טענות כלפי מי שלא מוכן להתמודד עם ההשפעה של מעשיו על חייו ומעדיף להסתתר תחת כנפי רעיון האב שבשמיים.
כל עוד טוב לו עם זה טוב לי שטוב לו.
בתנאי שהוא לא מפריע לי לחיות את חיי בשקט.
עם כל כך הרבה אחראיות אמיתית באמת שאין לי חשק להוסיף למשקל גם את ההמצאות הגראנדיוזיות של אחרים כמו “חטא”, “מצווה” וכו.
לא הבנתי את ההערה שלך לגבי השורות האחרונות. זה שיר, במובן של poem ולא song. אז ארבע השורות האחרונות מקצרות שיחה שאם אני הייתי כותב אותה הייתה לוקחת פסקה שלמה. צריך לקרוא בין השורות ולהשלים. ככה זה עובד.
אבל הטיעון שלך מעניין ואני אעלה אותו בפעם הבאה שיצא לי לדבר עם מישהו אינטילגנטי על הנושא.
אה, הבנתי אותך.
הבית האחרון אכן מתאר שיחה או דיון בין מאמין ללא מאמין. עכשיו זה יותר מובן לי.
אני עדיין חושבת שהטיעון השני – המגולם בשתי השורות האחרונות- נופל למלכודת של לקרוא תיגר על צדקת האמונה מבפנים.
בכך באיזו שהיא רמה מתחת לפני השטח הטוען מכיר בהנחת היסוד שקיים איזה אל וחובת ההוכחה בשורות הללו הופכת מתיגר על הנחת קיומו של האל להצבת הדרישה מהנשאל לתת סיבות לחוסר נכונותו להשפיע ו\או לחוסר סימנים להשפעתו.
ואולי אני מתווכחת יותר מידי עם השיר.
נו טוב, אין לי ניסיון רב עם שירה ובאמת שאהבתי את העקרונות שמציג כל שאר השיר.