ביקורות בשורות
Righteous Kill: (מותחן פשע, פאצ’ינו ודה-נירו) הרושם הכללי שקיבלתי על הסרט הזה הוא שהוא לא מדהים, לא מרשים, לא מה שציפו ממפגש ענקים שכזה. דעתי האישית? I happen to kinda like it. אין לי מושג מה אנשים ציפו. אני אפילו לא זוכר אם ראיתי את הסנדק במלואו. הסיפור מעניין, בנוי טוב ומהוקצע, השחקנים נהדרים ואם יש לי תלונה זה על הקצב שהיה יכול להיות מהיר יותר ועל הבחורה שהייתה צריכה להיות בולטת יותר או להסתלק אבל התפקיד שנתנו לה נראה נדחף. אז כרגע, זאת דרמת משטרה טובה פלוס ומתאימה לערב סרט עם החבר’ה.
Bangkok Dangerous: (פעולה, דרמה, ניקולאס קייג’) שימו לב שכשאני אומר שם של מישהו בהגדרות הסרט זה לא בהכרח אומר שהוא סיבה מספיק טובה בשביל לראות אותו. כשאני אומר “ניקולאס קייג'” זה אומר שקייג’ מופיע בסרט בתפקיד גדול והסרט מאוד מושפע מזה ומאוד דומה לסרטי קייג’ אחרים שיצאו לפניו. הוא מגניב אבל מוגזם, מנסה להיות חביב ויוצא מטופש. אבל הביקורת לא מופנית רק כלפי הקייג’ אלא בעיקר כלפי האחים פאנג. האחים פאנג הם במאים נהדרים… כל עוד הם עובדים בתאילנד. היה להם רק סרט אמריקני אחד טוב, The Messengers, ואפילו The Eye האמריקני (עשו לפי סרט שלהם אבל לא הם ביימו) יצא טוב יותר משציפיתי. אבל Bangkok Dangerous מעוות את הסיפור המקורי, מסובב אותו ומחליף תפקידים ומצליח בעיקר לעצבן אותי. את הסרט המקורי קשה להשיג וגם אני ראיתי אותו באיכות גרועה. אבל הוא עדיין הרבה יותר טוב. יש שיסתכלו עליו ויגידו שהוא נראה בדיוק כמו האמריקני וכן, יש הרבה קטעים דומים, אבל הדרמה בו הרבה יותר טובה, הדמויות שנבנות שם יותר אמינות והוא גם חסר קייג’. אם אתם רוצים לראות את Bangkok Dangerous ואם אתם רוצים לראות עבודה רצינית של האחים פאנג אז תראו את Bangkok Dangerous המקורי.
Demons, Episode 1: (בריטי, על טבעי) איזה כיף, סדרה בריטית חדשה. ראיתי שיצא משהו חדש אז באתי לצפות. במה מדובר? דבר ראשון, פיליפ גלניסטר. אבל צריך לראות קודם את Life on Mars כדי להבין כמה הוא גאוני. פה הוא משחק דמות אחרת אבל עדיין מגניבה, גם בלי ה-GT. אז יש שדים בעולמנו, freaks, inhumans. אנחנו מוצאים אותם and smite them! With extreme prejudice. וזה אולי נשמע בנאלי ומיושן ויש שם גם איזה Chosen One שחייבים לגרור מהחיים הרגילים אל עולם רדוף שדים אבל תוסיפו לזה כמה דמויות ספרותיות מוכרות, כמה מנות גדושות של מגניבות בריטית ויוצאת סדרה שנראית קצת כמו גרסה מעודנת יותר של Supernatural ואני בהחלט הולך להמשיך לצפות בה.
Red Alert 3: (אסטרטגיה בזמן אמת, Free Isometric) קודם אני אסביר שכשאני אומר Free Isometric, הכוונה היא למבט שהוא אלכסוני מלמעלה אבל יש עליו שליטה מוגבלת – פנימה והחוצה, להסתובב וכן הלאה. אז הדבר הראשון שאני חושב על Red Alert 3 זה ‘אוי ויי’. אם סדרת Red Alert הייתה, עד עכשיו, הגרסה הקלילה והמוזרה יותר של Command and Conquer, הפעם זה נראה כאילו הם ירדו לגמרי מהפסים. דבר ראשון, המשחק עצמו נראה כמו הוא רק ניסה לצאת כמה שיותר מהר לפני Starcraft 2. אין איזון כמעט בכלל בין הסיעות השונות, מעט מדי משימות וגם הן דיי באנאליות, ההשקעה בסיפור היא אינפנטסימלית (ולמען האמת נראה כאילו כל מטרת המשחק היא לראות את ג’ני מק’קארתי, ג’מה אטקינסון וקלי הו בלבוש מינימלי) וכשהם יורדים על עצמם אתה רק מהנהן בהסכמה ואפילו לא מגחך. מה שאני שומע מהמשחק זה צעקות קטנות ומציקות של “תראו איזה מכניקה מגניבה עשיתי”. אז כן, המכניקה מגניבה. לכל יחידה יש יכולת מיוחדת. רובן מעפנות וכל הניסיון של Westwood ליצור מערכת יחידות שמחייבת אותך לשלב יכולות וכוחות ולהימנע מ-Tank Rush דיי הולכת לפח ברגע שתופסים שלכל סיעה יש אחת או שתיים יחידות אנטי קרקעיות טובות ואחת או שתיים יחידות אנטי-אוויריות טובות וזהו. מאוד אהבתי את היחידות המשנות צורה של היפנים אבל כל מה שזה אומר לי זה שכדאי ל-Blizzard שיהיה להם הרבה מאלו ב-Starcraft 2 ושיהיו מגניבות, וכרגע עתידם של Westwood לא נראה בהיר ולפי כל מה ששמעתי, ברגע שאני אסיים את Emperor ואתחיל עם Tiberium Wars אני ארצה גם לסגור את החותם על סדרת הטיבריום המקורית.
Killshot: (מותחן, פעולה) The Wrestler הוא כנראה “ה”סרט של מיקי רורק אבל גם ב-Killshot הוא לא רע. הסיפור מעניין ובנוי טוב לקראת הסיום הבלתי נמנע. למרות שבא לי לרדת על הדמות של רורק בגלל שהיא מתנהגת בטיפשות אבל אני מסוגל להבין מאיפה זה מגיע. תומאס ג’יין היה יכול להיות יותר טוב אבל דיאן ליין עושה עבודה כמו שצריך. חלק מההחלטות בסרט נראות לי תמוהות אבל סך הכל נהנתי. השם נוראי אבל הסרט דווקא טוב. לראות ביחד עם Righteous Kill. יותר מתאים “לערב רוצחים שכירים” מאשר Bangkok Dangerous.
Cory Doctorow – Little Brother: (מותחן טכנולוגי, אקטואלי) הספר הזה הוא הגרעין הקשה של המותחן הטכנולוגי, אם קיים דבר כזה. הגיבור מסביר לנו איך הוא עורך תמונות, איך עובדת הצפנה ויורד לכל פרט. יש אנשים שלא יאהבו את זה. כשמרקוס אומר שהוא משתמש ב-GIMP זה התחיל להציק לי אבל זה עדיין היה מהנה. יש הרבה מסלקות מידע וקשה להתעלם מהן אבל עשויות בחן ועוברות מהר. אחרי זה, הספר הזה הוא בעיקר אקטואלי. סיפור על ה-DHS שמשתלט על סאן-פרנסיסקו בעקבות פיגוע טרור ואיך עודף האבטחה שמרעיפים על העיר רק מציק לאנשים יותר ויותר? הספר הזה אקטואלי ובתקווה שלא יהיה להרבה זמן. הספר הזה גם מטיף. הוא מטיף לאנשים לחשוב על העולם, לצאת ולחקור, לעמוד על שלך ולהתנגד, כי ממשלה קיימת למען אזרחיה ולא לשם עצמה. זה לא ממש המדריך למהפכן המתחיל אבל הוא מייצג את הסיפור הקולקטיבי על האיש הקטן שעמד על שלו ונלחם נגד הממסד, נגד סיכויים בלתי אפשריים כדי לשנות את מה שנראה לו לא בסדר. ובגלל כל זה אני חושב שכל אחד צריך לקרוא אותו. ובגלל האקטואליות שלו אני אומר גם עכשיו ומיד. אם למישהו זה נשמע מעניין, שימו את הספר הזה בראש הרשימה כבר עכשיו.
Posted in Reviews by Eran with comments disabled.