הטכניון – המקום בו מגדירים מחדש את יום רביעי
רק בטכניון… משחקים פריזבי בתוך המזכירות של הפקולטה.
רק בטכניון… מחלקים לימונדה אלכוהולית בכניסה לבניין.
רק בטכניון… יש אנשים שמשחקים מטקות ליד בית הקפה.
רק בטכניון… מנגנים מוזיקה בקולי קולות בתוך המסדרון הראשי.
רק בטכניון… מתרגלים, מרצים וסטודנטים משחקים Rock Band בכיתה העליונה.
רק בטכניון… אפשר אחרי כל הבלגן הזה להשקיע כמה שעות בתכנות ואחרי זה ללכת למסיבת מטאל מטורפת אל תוך הלילה.
וזה כמובן, על חשבון שחקני ה-Magic. :)
ועוד משהו לגבי המסיבה. כשהם עושים את הסדר הרגיל, מהקל לכבד, כשב-20:00 בערך יש את הרוק הרכרוכי, הישראלי והגראנג’ ולקראת 2:00 מגיעים ל-Hardcore, ל-Death ול-Speed. אז להגדיר את הטעם המוזיקלי שלי אפשר בערך ככה: אני בכיף יבוא לשבת בצד ולהקשיב מההתחלה, אקום לרקוד בסביבות 21:00, אפסיק קצת אחרי חצות, ואעזוב לחלוטין חצי שעה אחרי זה.
וחוץ מזה, שמתי לב לעוד תופעה מעניינת. אם לשפוט לפי המידע שברשותי (ואני לא ממש טוען שהוא שלם), אני יכול להצביע על הבדל לפחות בין איך שישראלים רוקדים לאיך שאמריקנים רוקדים.
בדרך כלל, ממה שראיתי, אמריקנים רוקדים צפוף. אנשים שבאו ביחד, בעיקר זוגות, רוקדים מאוד קרוב אחד לשני. ובדרך כלל במועדונים צפוף מאוד וקשה לעבור בין האנשים.
בישראל, לעומת זאת, רוקדים במעגלים. מעגלים יכולים למנות שני אנשים, עשרים אנשים או יותר. אבל בדרך כלל רוקדים אחד מול השני ורוקדים לכל כיוון. כתוצאה מזה יש גם מעברים. במועדונים הכבדים המעבר הזה צר אבל הוא עדיין קיים. אצלנו, במסיבה, זה כאילו זה לא משנה אם אתה חיפאי, פריפרי, דרוזי או חוצן מ-MIT, אם אתה מגיע למסיבה אז יש לך כבר משהו משותף עם כל האחרים ומעגל ממוצע מונה 6-10 אנשים.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
“אני בכיף יבוא לשבת”
התכוונת שתהיה שם א’, נכון?
אחרי יום כזה, כתבתי הודעה באחת בלילה ואת מעירה לי על איות?
את אוהבת לבעוט באנשים כשהם כבר על הרצפה, נכון?