מרכיבים הכרחיים לכתיבה דרמטית… “שירות” – תמונה שלישית – בועז והעבודה
(במרכז הבמה ישנה מיטת בית חולים מצוידת לחלוטין עם מד פעימות לב שמראה על פעילות רגילה ומד פעילות מוח שמראה על פעילות נמוכה מאוד. במיטה שוכב ללא ניע דוד, גבר כבן שלושים לבוש בחליפת בית חולים. ראשו מופנה אל צד ימין וידיו על המיטה לצידי גופו. בצד ימין של המיטה ישנה שידת עץ פשוטה ועליה אגרטל פרחים נאה. כמו כן ישנו כיסא פלסטיק עליו יושב בועז, ראשו בידו והוא נמוך בכיסא. הוא מסתכל על דוד במבט חצי מאשים חצי רחמני. לאחר מספר שניות נכנסים מצד שמאל הילדים ואחריהם המדריכה ודינה. בועז מתיישר בכיסאו אבל לא עושה זאת במאמץ רב. הוא משלב את אצבעותיו ומחכה שיקראו לו.)
דינה (תוך כדי שהיא נכנסת, נדחפת בין הילדים, מושכת בעדינות את המדריכה לצד ימין של הבמה)
הוא היה מעורב בתאונת דרכים קשה לפני מספר שנים.
הרופאים הצליחו להציל את חייו אבל הוא שקע בתרדמת.
זוכרים שהראיתי לכם את התצוגה של פעילות מוח? אז אם תשימו לב למסך…
(מצביעה על מוניטור הפעילות המוחית)
תראו שלדוד יש פעילות מוחית מאוד נמוכה.
אבל דווקא בגלל זה, דוד הוא העוזר המושלם בשביל החלק האחרון של הסיור.
דינה (מניחה יד על הכיסא של בועז ומצביעה עליו. בועז מביט בה בערגה, מקרב את אצבעותיו לשלה אבל לא נוגע. כשדינה שמה לב היא מושכת את ידיה.)
ואם אתם תוהים מי זה הבחור הזה שעוקב אחרינו אז זה בועז ולו יש תפקיד חשוב מאוד פה.
בועז (קם ומניף את ידיו ברוב רושם)
הילדים (מתלחשים בינם לבין עצמם)
deprecate?
מה זאת המילה הזאת?
מה הוא יעשה?
דינה (יורה מבט זועם לבועז ומנסה למשוך את הילדים חזרה לנושא)
(הילדים משלבים ידיים. דינה זזה מעט קדימה כדי לחסום את דרכה של המדריכה ומרימה את ידה כדי לרסן אותה. הילדים מביטים בבועז בכיליון עיניים. בועז מביט בילדים לרגע. הם לוטשים בו עיניים והוא מביט בהם כאילו הוא יודע שהוא הולך לגרום נזק ושוקל שוב אם שווה לו להילחם בזה.)
בועז (בשקט)
(בועז, בבת אחת, תופס את ידו הפנויה של הילד שלידו ואת ידו של דוד. גל של פחד עובר בילדים אבל הם עדיין מרותקים למקומם. בועז, בעיניים עצומות, לוקח כמה נשימות שרק הולכות וגדלות, כאילו הוא מנסה לעצור משהו מלהתפרץ, הוא רועד לשנייה ומשחרר. גל נוסף עובר בילדים אבל הפעם כולם נראים כאילו הם מנסים לעמוד בפני רוחות הוריקן. המדריכה אוחזת בידה של דינה, ציפורניה כמעט ננעצות בבשר אבל היא יודעת שהיא לא צריכה להתערב. היא עוצרת בעד עצמה. צפירה הולכת ומתחזקת ברקע לכמה שניות עד שהתנגשות אדירה עוצרת אותה, נשמע כאילו שני גושי מתכת מתערבבים אחד בשני בהילוך איטי. חריקה של מתכת וזכוכית נשברת. החריקה ממשיכה ביחד עם מספר חבטות עמומות. משהו נמעך ומתקמט ואז משהו רך מתפוצץ ואז משהו פריך נשבר. בכל אותו הזמן הזה, גם בועז וגם הילדים מגיבים לכל קול כאילו זה קורה להם. כשהכל נגמר, בועז עוזב את הידיים וקורס, הוא שפוך על המיטה ורק מנסה למנוע מעצמו מליפול לרצפה לגמרי. דינה משחררת את המדריכה שהולכת לעזור לילדים. חלק מהם מחבקים אחד את השני, חלק ממש בוכים, אחד נפל על הרצפה, אחד מקלל בשקט ואחד מהם שולף משאף ונטולין ולוקח כמה שאיפות. דינה לוקחת צעד אחד לכיוון בועז אבל עוצרת את עצמה, רוצה לעזור לו אבל לא יכולה. בועז לוקח נשימה עמוקה וארוכה ומנגב עין אחת. הוא דוחף את עצמו לעמידה ובזהירות עוקף את הילדים בדרך לצד שמאל של הבמה. הוא כושל כמעה אבל מצליח לצאת. דינה מביטה לרגע במוניטורים ליד המיטה של דוד בזמן שהמדריכה מלווה את הילדים החוצה. לאחר רגע קל היא גם כן יוצאת)
(כמה שניות עוברות בהן לא נשמע כלום חוץ מצפצופי המכשירים ליד מיטתו של דוד ואחרי זה בועז נכנס שוב. הוא נראה יותר גרוע מאשר בהתחלה, העיניים שלו אדומות לחלוטין והוא נראה קצת אפור. הוא מנגב קצת ריר מזווית פיו ומתיישב שוב על הכיסא ליד המיטה של דוד, מסתכל עליו.)
בועז (בקול חלש וסדוק, חצי מת)
אני יודע שאתה לא יכול לענות לי אבל אנשים אומרים שאתה יכול לשמוע.
אני לא יודע מה עובר על הילדים אבל אני מניח שזה דומה למה שעובר עליי.
מעניין אם אתה יכול להרגיש? אם אתה רואה מה שאני רואה.
אני לא רוצה לחשוב על איך זה להיות בתאונה באמת אבל אם זה רק חצי כמו השחזור שלה…
(נשען קדימה)
תגיד לי, אתה חווה אותה שוב? אני מתכוון, כשאני משחזר אותה?
כמה פעמים כבר עשינו את זה? חמש-עשרה? עשרים? אני לא זוכר, יש כל כך הרבה.
ולא משנה כמה פעמים, לא משנה כמה אני מתלונן…
(משחרר גיחוך)
אם אתה גם כן עובר את זה, אז תמיד יהיה לך יתרון עליי, הא?
אתה עברת אותה פעם אחת יותר ממני.
לטיפשים חצי נחמה. לטיפשים ולחלשים.
(בועז קם מהכיסא, בקושי, משתמש בידיו. הוא טופח קלות על רגלו מכוסת השמיכה של דוד ויוצא החוצה מצד שמאל.)
Posted in Stories by Eran with comments disabled.