קאמינו דה סנטיאגו – מתחילים ללכת
2015-09-23
התחלנו ללכת מפאלאס דה ריי כולנו ביחד. זה היה בערך בשמונה בבוקר. שמונה בבוקר בספרד שווה ערך לכשש בבוקר בארץ רק באמת קר. אני לא יודע מתי אתם ראיתם לאחרונה את רצועת ונוס בשמונה וחצי בבוקר אבל התשובה שלי לזה היא לא.
הלכנו כל המשפחה, זאת אומרת שרוכבי האופניים בעיקר חיכו והאיטו. אבל המדיניות שלי היא שכמעט כל דבר שטוב לעשות אז טוב יותר לעשות ביחד.
וככה עשינו כמה שעות עד שעצרנו לארוחת צהריים מוקדמת בבית קפה קטן. התנפלנו על הגליציאני המסכן שמונה איש, שלושה סוגי משקאות חמים וארבעה סוגי כריכים. נגיד רק שלקח קצת זמן עד שכולם אכלו והיו יכולים לצאת.
כדור תמונה (הערפל הוא לא רק שגיאות לכידה)!
לא הרבה אחרי, החלטנו להתפצל. ההולכים הלכו ורוכבי האופניים המשיכו קדימה. ולא הרבה אחרי זה, כנראה בגלל שניסיתי להפעיל מעקב פעילות ולצלם תוך כדי, מת לי הטלפון. אני ומעין המשכנו הכי מהר קדימה. אבל לא באמת מיהרנו. רק התקדמנו בקצב האופניים. אז בירידות זה ממש קל וכיף ובעליות… מסתדרים. באיזה שהיא נקודה גם החלטנו לעצור לרגע כדי לאכול וכדי שאני אוכל לנוח צהריים.
וכשקמתי, מעין רצתה מיץ תפוזים. ועד שהספקתי לארגן את הספרדית שלי לכיוון משהו שדומה לשתי כוסות מיץ תפוזים אז אבא שלה השיג אותנו. אז המשכנו לרכב ביחד כשכל אחד עוקף את השני כל כמה זמן. פגשנו אנשים מעניינים, ראינו מקומות מגניבים (הטלפון שלי מת אז אין תמונות) וחצינו כמה ערים וכמה גבעות. אבל כשהגענו לריבאדיסו וכבר נהיה מאוחר הבנו שאולי לא נספיק לסיים את שני המקטעים שתכננו באותו יום. אז חיכינו לשי שיגיע במחיאות כפיים ותרועות “מאמה מיה!”. משום מה, הוא נהיה סוג של קמע למזל טוב בשביל הרבה מההולכים. וביחד החלטנו שאכן מאוחר ואולי כדאי לדלג על החלק הבא ישר לפדרוזו.
אז קיפלנו את עצמנו, עלינו על האוטו ונסענו אל המלון הבא. אכלנו ארוחת ערב בבית קפה/מסעדה שליד שם מצאתי פיצה בין הטובות שאכלתי ולמברוסקו בין הגרועים ששתיתי. אחרי זה כבר עייפנו והלכנו לישון.
Posted in Maayan, Me, No Category by Eran with comments disabled.