סיכום אייקון – יום רביעי
יום רביעי היה מתי שהכל השתבש. המטרה הראשונית הייתה להגיע לאימון בבוקר שבפתח תקווה. זה למה הצקתי לניקו אתמול וזה היה חשוב לי. שוב פעם העירו אותי מוקדם מדי והסתובבתי קצת מסביב לראות מה קורה (כלום), מה מצב האשכול (מקופל כמעט לגמרי), מה מצב האנשים (מדהים בהתחשב בכך שהם עבדו עד מוקדם בבוקר).
ואז הלכתי לרכב שלי… והוא לא מניע. רבתי איתו, בדקתי אותו, ביקשתי עזרה אבל שום דבר לא עזר. לא מניע. התקשרתי לחברת שירותי הדרך שישלחו לי עזרה וחיכיתי. דיברתי עוד קצת עם זיו, שהגיע (By Popular Demand) להרצות על סיפורי האחים גרים שוב מלפני המתנדבים. וגם נכנסתי להרצאה שלו וחיכיתי לטלפון מהשירות.
בסביבות אחת, אחרי הרבה טלפונים הלוך חזור, קריאה לעודד לעזרה, דיונים עם חברות אחרות, הגעתי למסקנה שהטלפון שלי עשה צרות שוב פעם, צריך לאתחל אותו ואין לי ברירה אלא לקבל את החשבון על ‘קריאות סרק’ למוקד. לבסוף, שחררתי את עודד ללכת עם קרן לראות דירות ובתוך חצי שעה הגיעה המכונית של שירותי הדרך. הוא אמר לי שהמצבר שלי לא טעון, עזר לי להתניע את הרכב ושילח אותי לדרכי.
עכשיו המטרה הייתה רק להגיע הביתה בשלום. כביש 2 היה צפוף ופחדתי שאני אתקע באמצע הכביש ולא אוכל להתניע עוד פעם אז ירדתי בביתן אהרון ושם האוטו נכבה. עודד וקרן באו לעזור, ללא הצלחה מיוחדת, קראתי לעוד שירותי דרך, הבן-אדם החליף לי את המצבר אחרי שטען שהוא מקצר, הזהיר את עודד שלא יחבר כבלים ל-C4 (זה לא בריא למחשב שלה) ושוב פעם יצאתי לדרך.
ואחרי מספר כיבויים והדלקות הגעתי בקושי בזמן כדי להתרחץ ולהגיע לארוחת הערב. את 28 Weeks Later ראינו מאוחר יותר ואת רוקי אני כנראה אצטרך להשלים בפעם אחרת.
נתראה בשנה הבאה.
Posted in No Category by Eran with 1 comment.
נשמע כמו הסיוט יווני עתיק.
לפחות הגעת הביתה באותו היום במקום 10 שנים מאוחר יותר.
ייקס.