דברים שלא מזמן סיימתי
ככה יראו הביקורות שלי מעתה. בגלל שאין לי את הכוח ולא רוצה לתת את הזמן לכתוב 700 מילים על כל דבר, אני אסכם את הרשמים החזקים ביותר שלי, במקרה של מוזיקה – את הניקוד המסוים, ומי שירצה לדעת עוד ישאל.
מוזיקה:
Black Lab – Passion Leaves a Trace – אלבום רוק טוב בהחלט. הוא לא נשמע ככה בהתחלה אבל יש לו קצב טוב. סווג תחת Pure Rock. ו-7 מתוך 12 (שירים הלכו ל-(Unfiled
Andromeda – II=I, Chimera – לאנדרומדה יש סגנון יחודי והוא לא יתאים לכל אחד. הרבה גיטרות חשמליות והרבה שינויים חזקים בקצב המוזיקה. לפעמים גם תופים אגרסיביים. אבל אני עדיין אוהב את המוזיקה. סווג תחת Thrash. משני האלבומים, הדירוג הוא 6 מתוך 18.
ספרים וסיפורים:
חומריו האפלים – אחת מטרילוגיות הפנטזיה הטובות ביותר שקראתי עד עכשיו. אני בהחלט מסכים עם כל תיאוריית ה’אנטי-נארניה’ ואני חושב שאם רוצים לחנך ילדים לאתאיסטיות, לחשיבה ולביקורת עצמית, הספר הזה יכול מאוד לעזור. אני מאוד אהבתי גם את ההפקה הבריטית היפה שעשו לספר הזה. הסופר, פיליפ פולמן, מקריא עם צוות של כ-15 שחקנים והרבה מוזיקה ואווירה. בהחלט מומלץ ובגרסה המוקראת.
המועמדים להוגו – יש המון מהם. אעבור עליהם במהירות. ‘איך לדבר עם בנות’ של ניל גיימן: חביב אבל לא מהטובים שלו. ‘Kin’ של ברוס מקאליסטר: יחודי, פשוט וטוב מאוד. ‘חלומות בלתי-אפשריים’ של טים פראט: ענק. חובה לכל חובב סרטים. ‘שמונה פרקים’ של רוברט ריד: חביב ביותר. חובה לכל חובב סדרות קאלט. ‘הבית שמעבר לשמים שלך’ של בנג’מין רוזנבאום: לא מדהים. לא בטוח שהבנתי. ‘Yellow Card Man’ של פאולו באסיגלופי: כבד וארוך כמו ‘איש הקלוריות’ מהשנה שעברה אבל בעל סיום משעשע. ‘שחר, שקיעה וכל צבעי הארץ’ של מייקל פלין: פשוט… פשוט ומצויין, מד”ב כמו שמד”ב צריך להיות בצורה הבסיסית שלו. ‘אשתו של הג’ין’ של איאן מקדונלד: הרעיון מעניין אבל היה אפשר לקצר. ‘כל הדברים שאתה’ של מייק רזניק: משעשע, מרתק וחזק ביותר. ‘ביתו היפה של פול פוט’ של ג’ף ריימן: לא מדהים. מקווה שאני אספיק עוד לקרוא את הנובלות.
מייק טיטניום מציל את המצב (מהמימד האחרון): חביב ביותר. אהבתי את הרעיון. את הביצוע היה אפשר להדק יותר, לדעתי, אבל הסיפור פוגע במטרה.
טלוויזיה:
NCIS עונה 2 – עכשיו הם נהיו רציניים. אני אוהב סדרות משטרה, שלא כמו CSI, גם יש להם קו עלילה ופיתוח דמויות מעבר לפשעים שהם פותרים. זה למה אני אוהב את גם את Bones. הדמויות של NCIS היו טובות מההתחלה אבל עכשיו, רואים שהם מפתחים עלילה עיקרית גדולה וענפה ויתנו יותר מבט על הדמויות. עונה שלישית כבר מחכה לי.
Painkiller Jane – אוי ואבוי. זה כמו בלייד רק יותר גרוע ועם קריסטינה לוקן. לא רק שהיא לא יודעת לבצע פעלולים או קרבות, לא רק שהיא לא יודעת לשחק, היא מתעקשת על כל הפרוייקטים הממש מפגרים. הצלחתי לשרוד שישה פרקים של זה אבל לא יותר. חבל, אני מאוד אוהב את רעיון של הדמות. הרעיון המקורי, לא מה שעשו בסדרה.
Jericho – כמו ש’שחר, שקיעה וכל צבעי הארץ’ הוא מד”ב פשוט ובסיסי, גם זה מד”ב פשוט ובסיסי. ואני אוהב את זה. יש מצב בדיוני קל להסבר אבל קשה לפיתרון והדמויות מרובות, מורכבות ומעניינות. ובסוף העונה הם התחילו להתעסק עם הצדדים היותר מכוערים של המצב שלהם וזה נהיה רק יותר ויותר מעניין. אני מצפה בקוצר לרוח לעונה הבאה.
סרטים:
Next – אוי ואבוי לחלוטין. הסרט מאוד מגניב ומאוד יפה. הוא רץ מהר ומעניין ברובו אבל הרעיון עובר התעללות קשה והסוף, אם לצטט מעין הדג, “ילמד מכאן ועד עולם בבתי הספר לתסריטאים כדוגמה איך לא לסיים סרט.”
Shooter – סרט פעולה עם מארק וולברג. כבר ראינו כאלו. כבר ראינו כאלו עם עלילה דומה. אבל זה מארק וולברג ומארק וולברג הוא Badass. הרבה דברים מתפוצצים ואני מאוד אוהב צליפה באופן כללי אז אני אהבתי. סרט פעולה מקורקע כמו ש-Die Hard 4.0 נראה מהטריילרים.
A Boy-Girl Thing – עוד סרט על ילדים שמחליפים גופים. משום מה, אני ממשיך לראות אותם. בקיצור? היה עדיף לי לכתוב אחד משלי.
Sunshine – מה אמרו לי? The Core פוגש את Event Horizon רק בריטי, עם שחקנים יותר טובים, במאי יותר טוב והרבה יותר מגניב. דעתי? צודקים. בהחלט סרט מצויין. ובניגוד למה שחושבים, המדע שם דיי מוצק. אתם יודעים, חוץ מהקטע הזה של השמש שמתה. קצת הפריע לי שהסיבה למה המשימה הקודמת נכשלה הייתה פשוטה מדי אבל יש שם שחקנים מצויינים ובסרט בסדר גודל כזה, השחקנים עושים אותו. והם עושים אותו מצויין.
Spider-Man 3: בקולנוע שאני ראיתי אותו, הוא לא עורר את התגובות שציפיתי שהוא יעורר אבל הוא בהחלט גרוע כמו שאמרו. הוא לא ‘אוי ואבוי! לשרוף את הסרט! לשרוף את הקולנוע! לשרוף את המקרין!’ אבל אם יהיה ספיידרמן 4 ונראה את השלישי כהכנה אליו, אני מחזיק את השלט אצלי כדי להריץ לקטעי הפעולה. ככה הוא גם יגמר בשעה ולא בשעתיים ועשרים. לפי דעתי, יותר גרוע מאקס-מן 3. לפחות באקס-מן 3 ראינו קצת יותר משחק נורמלי ופחות סצינות מביכות שגורמות לי לרצות לקבור את הראש בכיסא.
Posted in Reviews by Eran with 2 comments.
אז גם אתה תומך בהחלטה שלי וממליץ בחום לקנות את חומריו האפלים בשבוע הספר הקרוב? יופי לי.
טוב, אז הלכתי להוריד את יריחו.
אחרי המלצה כזאת, לא נשארה לי ממש ברירה…