אייקון יום רביעי וחמישי – רובוטים ורודים, הרצאה מפוספסת, Samurai Ninja, אירוע עשור, איך לספר סיפור, סרט גרוע ומפגש אחרון עם ניל גיימן
יום החלטנו שאין הרבה מה לעשות על הבוקר ולא צריך למהר. טוב, אני החלטתי, הם הסכימו איתי. אז קמנו רק ב-10:00, מיהרנו טיפה פחות והגענו להרצאה של קרן אמבר ב-12:00. להרצאה של קרן היינו מגיעים לא משנה מה. כמו שהגעתי להרצאה של ורד. חוץ מזה שהיא ידידה טובה, תמיד נהנים בהרצאות האלו.
הפעם היא הרצתה על דמיון חוצה מדיומים. תרגום לעברית: איך היצירה האנושית הגיעה מציורי מערות ועד עולמות מקוונים אינטראקטיביים. בדרך אי-אפשר שלא לעבור גם דרך הרבה הרבה אנימה ומשחקים אחרים, רובוטים ורודים ודברים מוזרים אחרים. עם סטיות רבות לנושאים צדדיים, המון הפרעות מידי הקהל יודע הכל הסטנדרטי של אייקון ובדיחות ללא סוף. בקיצור, אם עוד לא הייתם בהרצאה שלה, כדאי. וגם להרצאה של ורד.
אחרי ההרצאה של קרן רציתי ללכת להרצאה על ‘החלל בין מדע לבדיון’. זה היה על כל מיני טכנולוגיות חלל המשמשות במדע הבדיוני, ממנועים ועד נשקים, וזה נשמע מאוד מעניין אבל עד שמיהרנו למטה לקנות כרטיסים גילינו שנשארו רק שניים. אמרתי לעמיחי ולרותם שילכו ואני כבר אמצא משהו אחר לעשות.
מהר מאוד מצאתי את רן וידידו שניסו למצוא מקום לשחק משהו. אני ודותן אמרנו שנעזור, החרמנו שולחן ממועדון סטארבייס 972 והרמנו אותו לקומה העליונה של האשכול במטרה לצאת החוצה, איפה שרן שיחק קודם. מסתבר שהוכשלנו והדלת הייתה נעולה. מיד התנהל מרדף קצר, פיזי וטלפוני, אחרי האחראי בנושא ‘מפתחות לדלתות המובילות למרפסות בקומות השניות של בנייני אשכול פיס’ ובסוף גילינו שהאחראי נמצא אבל המפתח לא.
ויתרנו על עניין המרפסת וקרסנו על הרצפה. אני שלפתי את חבילת המשחק שקניתי אתמול – Samurai Ninja on Giant Robot Island (השלישית בסדרת GROS והיחידה שעוד לא הייתה לנו) – והתחלנו לשחק. אני, בוב, רן, עוד אחד ועמית שהצטרף אלינו. מהר מאוד התחלנו לסבול מהאפקט הנוראי של לשבת ולשחק על הרצפה אבל הוא הופג על ידי קלפים מצחיקים, חילופי במאים (שחקנים) תכופים וירידה על האוכל שלי (Turkey Jerky מפולפל ביותר). ישבנו ושיחקנו במשך כמה שעות טובות, עד שבוב הלך להרצאה שלו, עמיחי ורותם חזרו מההרצאה שלהם ועד שאני אמרתי “אני מנצח” עם קלף Roll the Credits. קיפלנו והלכנו לאריסון.
לאריסון הגעתי שעה לפני הזמן. אירוע העשור, אירוע עם גיימן, ציפיתי שעד שאני אגיע כבר יהיה תור. טעות. כשהגעתי לשם, קצת אחרי חמש בערב, לא היה שם אף אחד. לא בחוץ בכל אופן, הם עדיין עשו חזרות. מסתבר שבדרך עקפתי שתי בנות שגם הלכו בדרכי והתיישבנו ודיברנו. מסתבר שאחת מעיין ואחת רותם הם השחקניות של קרן. היה מאוד משעשע… לשמוע מה הן אומרות על המנחה שלהן.
בכל מקרה, אירוע העשור היה מצחיק כצפוי. הפעם הצלחתי לתפוס מקומות בשורות הראשונות אז ראינו את ניר, אילן ונעמי מטווח אפס. הקטע עם הבובות היה קצת דבילי אבל הקטע בו מעניקים לניל גיימן בטעות את הפרס שלו על ‘אבק כוכבים’ מ-2001 במקום את הפרס שלו על ‘בני אנאנסי’ היה מאוד מצחיק. ואני לא יודע למה אבל גם הפעם היה טוב מאוד לשמוע את ניל מדבר. הוא אמר כמה דברים שנכנסו ישירות לרשימת הציטוטים שלי.
ואני עדיין טוען שהזכייה של ‘בני אנאנסי’ הייתה יותר בגלל אפקט שרק, או אם רוצים לקרוא לזה, ‘אפקט גיימן’.
ניל נשאר באריסון להקריא מעט מכתביו אבל אני השארתי את הפאדא בידיה האמונות של קרן והלכתי להרצאה אחרת. עודד מרום הוא חוקר דרמה ושחקן תפקידים כבר… הרבה זמן. בהרצאה שלו הוא הסביר על מבנה ספרותי ואיך להזריק לו קצת דרמה. אני מניח שהוא דיבר בעיקר על משחקי תפקידים אבל אני השלכתי גם על כתיבת סיפורים. הוא היה מאוד טכני, מאוד לעניין ומאוד ברור. לקח לו כמעט שעה להגיע למקום שאליו הייתי יכול להגיע גם בכוחות עצמי אבל ברגע שהוא הגיע זה היה מאוד מעניין. בהחלט בן-אדם מומלץ.
אני לא זוכר מה שיחקנו אחרי זה. ולמען האמת, יכול להיות שהלילה הזה התערבב לי עם קודמים אבל זה לא משנה. כנראה שנהננו וכנראה שהגענו חזרה הביתה בשלום.
למחרת חזרנו (אני + בוב – עמיחי) לסינמטק מוקדם בבוקר לתפוס סרט שנשמע מעניין. הסרט, ‘זמיר בתיבת נגינה’, היה על סוכנת שחוקרת אישה שכנראה גנבה משהו מאוד חשוב אבל היא לא זוכרת כלום. הוא היה מצולם רע, משוחק רע ולמרות הרעיון המעניין, לקראת האמצע הוא גם נהיה מאוד צפוי ואני מניח שנשארנו עד הסוף רק כי קיווינו שהוא ישתפר. אבל אני בטוח שגם אני וגם בוב נרדמנו במהלכו לפחות פעם אחת.
משם הלכנו לאשכול, כי קרן אמרה לנו ששם היא תאסוף אותנו, ודיברנו עם יבגני על כל מיני דברים. מהנשגבים ועד שיטות הצפנה בלתי ניתנות לפיצוח. כשקרן הגיעה, העמסנו את עצמנו עליה ונסענו. את יבגני הורדנו במסוף 2000 ומשם המשכנו לקומיקאזה, בתקווה לתפוס את ניל פעם אחרונה. היה מילקשייק גדול (שלא ממש קשור לכלום) והרבה צרות כשמישהו (ואני לא אהיה מופתע אם הוא מוכר לי) טען שניל צריך לחתום לאנשים על כל מה שהם רוצים. זה, כמובן, עצבן אותו ושאר ההחתמה כמעט התבטלה אבל בסוף הצלחנו להגיע אליו עוד פעם, להחתים עוד משהו בשביל קרן, אבל לא להצטלם איתו כמו שרציתי. נו טוב, פעם הבאה שהוא בארץ.
רק כשהגעתי הביתה, יותר מאוחר באותו היום, בדקתי כמה מקום תפסו לי התמונות במצלמה. מסתבר שכן הייתי יכול לצלם בוידאו כמה דברים וצילמתי רק 207 תמונות. יותר מפעם הקודמת אבל לא מספיק בשביל למלא כרטיס בנפח של 1GB. אחרי זה גם הספקתי למחוק את כולן בטעות וגם לשחזר את רובן אבל זה כבר לא קשור.
ובשבוע איחור… כך תם ונשלם אייקון 2006 וכשאני אבין איך לשים אלבום תמונות מקוון, אני אעשה את זה גם. שבת שלום.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.