הבריחה הגדולה

היום הלכנו להנות באמת. התחלנו את היום בנסיעה לפארק שעשועים. מיד אחרי מסדר הבוקר (כן, יש מסדר בוקר אחרי הארוחה), עלינו על האוטובוסים ונסענו.
הפארק – Six Flags The Great Escape and Splashwater Kingdom – נמצא כמה קילומטרים אחרי Lake George והוא מאוד גדול. לפחות יחסית לפארקים בארץ. מדובר במשהו שהוא לפחות פי 4 מסופר-לנד בפעם האחרונה שראיתי אותה.

אז נכנסנו פנימה, אחרי שאירגנו את כל הילדים. מארי-אן, אחת האחיות, ליוותה את הקבוצה שלנו. בכניסה פגשנו את וונדרוומן אבל כולם מיהרו אז לא הספקתי להצטלם איתה. התחלנו את היום עם הבומרנג. מדובר ברכבת הרים מתכתית בה מתחילים בירידה למטה ואז חצי סיבוב למעלה, חצי סיבוב ימינה וחצי סיבוב למטה. אחרי זה יש לופ ועלייה למעלה. ואז הרכבת עוצרת וחוזרת על הכל ברוורס. דיי קצר אבל גם דיי מהיר ומשעשע.

המשכנו משם במעלה הרחוב ותפסנו חלק ממופע הקפיצה למים. הייתה שם ברכה מעגלית חצי שקופה ואנשים קופצים אליה תוך כדי שהם עושים שטויות. גם משעשע קלות, לא נשארנו הרבה. אחרי הברכה הייתה פינת הליטוף שם ליטפנו למות ועיזים. משם המשכנו דרך מנהרה והגענו ל-Canyon Blaster, רכבת הרים בסגנון המערב הפרוע אבל היא לא עבדה.

אחרי טיול קצר דרך כמה מקומות אחרים שלא עבדו, הגענו אל ה-Steamin` Demon. עוד רכבת הרים קצרה שהמאפיין העיקרי שלה היה לופ אחד ושני סיבובי מברג. משם הלכנו דרך עיר הרפאים, מין עיר מערב פרוע קטנה (באמת קטנה. החבר`ה שלנו, בני 11-12, היו צריכים להתכופף בכניסה), לכיוון היציאה ולארוחת הצהריים. בדרך החוצה פגשנו את הברק, איתו כן הצטלמנו. הוא טען שהוא יותר מהיר מסופרמן. בסדר.

ארוחת הצהריים הגיעה באיחור אבל בערך 20 דקות אחרי שיצאנו, הסנדוויצ`ים שהכנו בארוחת הבוקר נחתו. בזמן שאכלנו, סאם ביקשה שאני אחזור על ה-LIT Address לפני אחת החברות שלה משנים קודמות שלא שמעה אותו.

כשנכנסנו חזרה, אחרי ארוחת הצהריים, היה לנו נתיב מוכתב מראש על ידי בקשות של הילדים. היעד הראשון: השביט. אחד הילדים טען שהיא רכבת ההרים מעץ הכי מהירה בעולם. את זה אני לא יודע לאשר או להכחיש. אני כן יודע שהיא הייתה כיפית. השביט היא רכבת הרים קלאסית בלי לופים או מברגים או דברים כאלה. רק עליות וירידות ומהירות שתולשת שערות מהאף.

אחרי ששיכנענו אותם שהם לא רוצים לעלות על השביט עוד פעם ויש עוד דברים שאפשר לעשות, ג`רמיין וקורי הלכו למכוניות בזמן שת`יאו, האחראי על המדריכים במחנה הבנים, לקח את מארי-אן לסיבוב הראשון והאחרון שלה יחד עם כמה מהבנים האחרים, לספינת הפיראטים. כשהם סיימו, אני החלפתי את מארי-אן לסיבוב נוסף ועוד הספקתי לבדוק שה-Bobsled Ride עדיין סגורה לפני שקורי סיים את הסיבוב שלו על המכוניות.

משם הלכנו אל ה-Lazy River, מין בריכה בצורת נהר מעגלי בעל סילוני מים שיוצרים זרימה. אני הלכתי לשירותים לסיבוב ארוך כדי להיפטר מארוחת הבוקר. כשחזרתי, הם כבר סיימו סיבוב אחד ורצו שאני אקח אותם לעוד אחד. אחרי שבעיות שליטה מסוימות נפטרו, הצלחנו לסיים את הסיבוב ולהמשיך הלאה.

ירדנו למין מבנה מגלשות עם דלי גדול עליו שהיה לו איזה שהוא קשר לחוטבי עצים ופול באניון. עלינו על כמה מגלשות וחיכינו. על המבנה הזה היה מין דלי גדול שכל הזמן מתמלא. כשהוא מלא מספיק, הוא נשפך למטה על כולם ואז חוזר ומתמלא מחדש. נשפכו עלינו שני דליים ואז היינו כבר צריכים להתפנות.

בדרך החוצה פגשנו בקבוצת בנות שזכו בכלב ענק, בקבוצה מבקתה מספר 6, והייתי צריך להרים את דיוויד הפוך על הכתפיים כדי למנוע ממנו מלרדוף אחרי טוויטי וסילבסטר בניסיון להרביץ להם. ראינו הרבה דברים דביליים בחנות המתנות אבל הדבר הכי מגניב היה שוקולד קראנץ` בגודל של אטלס. הייתי לוקח אותו אם הוא לא היה עולה 80 דולר.

לסיכום, אני רוצה ילדים באיזה שהוא שלב אבל אתחיל עם אחד, מקסימום תאומים, ולא עם שבעה.

משם כבר עלינו על האוטובוס וחזרנו למחנה. היה לנו רק מספיק זמן בשביל עוד מקלחת קרה, ארוחת ערב זריזה ואז מיד עלינו על האוטובוסים ל-Skate Land.

נראה לי שהכי הצלחתי להשפיע על קייל ועל סטפנו. הם גם היו… מהיותר קלים לניהול. את הדרך ל-Skateland העברתי בלדבר עם קייל על כל מיני דברים.
כשהגענו לשם, הייתי צריך לחכות בצד כי ג`רמיין ודיוויד לא התנהגו כמו שצריך וכעונש נלקח להם זמן מהסקטים. אחרי זה, בעיקר החלקתי מסביב וצילמתי אנשים.
בדרך חזרה, שרנו המון שירים מטופשים. רק בשביל להעביר את הזמן. סך הכל, היה יום כיף. בדיוק בשביל להוביל לערב של טמטום.


Posted in No Category by with comments disabled.