Go for the Throats
שלשום הכלבו היה פתוח. בחיים שלי עוד לא ראיתי דבר כזה.
למי שלא בקיא בתרבות הצריכה המקומית, אתם צריכים לדעת את הפרטים הבאים:
1) שעות פתיחה של הכלבו מתארכות לקראת סוף השבוע כשביום חמישי פתוח כמעט כל היום והוא הכי צפוף וביום שישי פתוח רק כמה שעות והוא הכי צפוף.
2) בחגים, לא משנה איזה חג, ההתנפלות על הירקות והשתייה גדלה. בלי שום תלות בגורמים אחרים, יש חג, יש התנפלות.
3) לאנשים יש נטייה לדחות את הקניות לחודש הבא. הם רוצים שהקניות ירשמו על המשכורת הבאה כשייכנס עוד כסף בעוד חודש. אני לא מבין את זה אבל אנשים חושבים שמצבם יהיה יותר טוב עם הקניות יפלו על החודש הבא ולא על זה ולכן הצפיפות קטנה לקראת סוף החודש ומתפוצצת בתחילת החודש.
זה צריך להסביר מה קרה כאן ביום חמישי, יום חמישי שהיה פתוח כמו יום שישי אחרי שלא הייתה פתיחה של יום חמישי רגיל, יום חמישי ערב חג השבועות ויום חמישי הראשון לחודש.
קטסטרופה הייתה יכולה להיות מילה נחמדה. אם היינו יכולים להשאיל מוצרים מקבצנים זה היה טוב כי בטח היה להם יותר מאיתנו. אני הרגשתי חנוק ועל הברכיים בסוף היום הזה.
זה היה בערך גם מה שהרגשתי מעט יותר מ-24 שעות אחר כך. זה בגלל שהייתי בדוג’ו.
מה זה דוג’ו? דוג’ו הוא מקום לאימון באומניות הלחימה. ואם אין לכם כוח לפתוח את הקישור, מדובר בפסטיבל אמנויות לחימה שמתקיים זאת הפעם השלישית בשטח עין-השלושה (הסחנה). אני יצאתי לשם אתמול אחרי הצהריים והייתי בשלושה אירועים לפני שחזרתי לטקס חג השבועות אצלנו.
אז מה קרה? הגעתי לשם לקראת 14:00 וחיפשתי דרך להיכנס. הם ביקשו 100 ש”ח לכניסה לכל היום. פה אני חושב שיש טעות ראשונה. אני רק רציתי להיכנס ולהסתכל קצת, לא רציתי להישאר לכל היום. אני יודע שארגון המיקום שם הצריך שטחים גדולים ופתוחים, כאלו שקשה לנהל (בניגוד לכנסים אחרים שאני מכיר בהם כל מה שצריך זה אולם הרצאות ומקרן) וקשה לדרוש תשלום כניסה עבור כל אירוע ואירוע. לכן, כמה שאני אוהב את זה שזה קרוב לבית, אני לא חושב שהסחנה היא המקום הנכון בשביל פסטיבל כזה. אז בכל מקרה, הכניסה לסחנה היא חינם לבני בית-אלפא. הכניסה לפסטיבל אמנויות הלחימה גם… אם אתה מכיר את ניר-דוד טוב ויש לך חברים שם. אז נכנסתי לשם. אנשים שהצעתי להם להגיע, לא הגיעו והשאירו אותי לשוטט לבד.
קצת אחרי 14:00 התיישבתי להסתכל על אימון קפוארה של קבוצת לה-בהייה. לא רציתי להתערב כי הם כבר התחילו אבל למישהו שם היה חסר בן-זוג אז הצטרפתי. היה מאוד נחמד. קפוארה זה תחום מאוד קשה. דורש קוארדינציה מטורפת ותיאום מושלם. אם לא, אז במקרה הטוב – תיפול. במקרה הרע – תעיף למישהו בעיטה בפרצוף. היה מאוד כיף ולקחתי טלפון של מדריכים מעפולה. אולי אני גם אצטרף לזה אחרי שאחזור מארצות הברית.
ב-15:00 הלכתי חזרה לאולם הספורט והסתכלתי קצת על השיעור בקאפו, טכניקת ריפוי באנרגיות עד כמה שהצלחתי להבין, לפני שהצטרפתי לשיעור איידו. חשבתי לעצמי, יש לי קאטאנה בבית, אולי אלמד להשתמש בה. מהמורים למדתי שהשיטה הזאת היא שיטת סמוראים עתיקה. אני מחפש משהו טיפה יותר מודרני כי לא נראה לי שאני אתקל בקרוב במצב בו אצטרך להרוג שלושה סמוראים אחרי ארוחה מסורתית. עזבתי לפני סוף השיעור והלכתי להסתכל קצת על השאולין קונג-פו. חוץ מזה שהיה מאוד משעשע, לדעתי, לראות שלושה רוסיים מדריכים ישראלים באמנות לחימה סינית סודית, כל התצוגה הייתה מאוד יפה וחיננית.
ב-16:00 הצטרפתי לאימון בנינג’יטסו. הפעם באמת נכנסתי לזה. הורדתי סנדלים ושעון והכל וירדתי אל המזרן. לפי דעתי, רוב הטכניקה הזאת היא כמו הקפוארה, יותר יפה מאשר שימושית. הוא אמר שם שהמהות של הנינג’יטסו היא למשוך את היריב אליך ואז להכות בו. פה אני חושב שהקרב מגע יותר טובה כי המהות של הקרב-מגע היא לנטרל את האיום כמה שיותר מהר ולהרחיק אותו ממך כדי שאתה לא תפגע ותוכל לברוח מהמקום.
בכל מקרה, למדתי שם כמה תרגילים מאוד יפים שיכולים לשמש אותי בארצות הברית במה שאני הולך לעשות. למדתי שם תרגיל מאוד פשוט בשביל להפיל אנשים על הרצפה ואפילו דיברתי עם אחד המדריכים על מה שאני רוצה ללמוד והוא הראה לי (פיזית, על חשבוני) מה זה חניקה דמית (חניקה בה חוסמים את שני העורקים למוח – בן-אדם חסר הכרה תוך 15 שניות).
עבדתי שם מול לוחם קונג-פו וגם ממנו למדתי הרבה, למרות שלא נראה לי שאני הולך לשבור למישהו את המפרקת בזמן הקרוב.
לסיכום הפסטיבל: יש שם כמה פאשלות, כמה דברים שאפשר לשפר ולהוסיף אבל יחסית לפסטיבל שקיים רק שלוש שנים, הוא דיי בסדר. זה לא שלמנהלים שלו יש נסיון עם עשרות כנסים כמו לאלו של אייקון, עולמות, בדיון, ביגור ואחרים. אבל בהחלט צריך שיפור לשנה הבאה.
אחרי שנגמר השיעור הזה, לקחתי את הרגל הפגועה שלי אליה התאמנו יותר מדי בהפלות, ופידלתי בחזרה לקיבוץ. הצלחתי להגיע, סחוט ומרוט, כמה דקות לפני שהתחיל טקס שבועות. חיסלתי לאמא שלי את המים שהיא הביאה, דיברתי קצת עם ידידה של מנהל הפסטיבל, ירדנו קצת על חלק מהמופעים, התפעלנו מאחרים וסך-הכל היה מאוד משעשע.
התירסים והאבטיחים לא נמכרו טוב כמו שרצינו אבל מנהל הסחנה לא הסכים לנו לבוא למכור אצלו. אינטרסנטים מניאקים.
טוב, אני הולך לכתוב להם קצת הערות לשנה הבאה.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
חשבתי שתתקשר אלי אם תצליח להכנס בחינם!!!
התקשרתי אלייך. אמרת לי לספר לך מה היה אם הצלחתי להיכנס. אז הנה זה.
ולמה אתה לא כותב מימין לשמאל?