Diablo II עוד פעם
זאת לא הפעם הראשונה וגם לא השנייה אבל החלטתי לשחק Diablo II עוד פעם אחת לפני שהשלישי יוצא ואולי הפעם גם להגיע לסוף של הסוף הסופי.
דבר ראשון, ה-Necromancer המזמן – זאת אומרת, בונה בעיקר על שלדים עם קצת גולם וקצת מפלצות עם קללות החלשה לגיבוי, כלא עצם בשביל להגביל את המפלצות ולהחזיק אותם במקום ו-Bone Spirit בשביל לעזור בתקיפה – הוא חיה רעה ולא מרוסנת. אני עכשיו משחק ב-Nightmare, עם שלושה עמודות של שיקויי החזרה מלאה ועוד עמודה של שיקויי מנה. כיסחתי את Duriel, הצלחתי להעסיק אותו מספיק בשביל למלא את עמודת המנה שלי מהתיק תוך כדי ואיבדתי רק שלושה שלדים בתהליך. שרימות וחרקים יאכלו את הגופה שלו.
הדרואיד המוכוון קרב – בעיקר Shapeshifting לאיש-זאב עם זימונים מוכווני נזק – לא שווה ממש. ראיתי ב-Battle.net דרואיד מוכוון יסודות ומפלצות מתו רק מלהתקרב אליו. נו טוב, הוא גם היה בדרגה מאוד גבוהה. אז יש לי דרואיד דרגה שלושים ומשהו ואני שוקל לזרוק אותו כדי להחליף למשהו יותר כיף אבל אני לא רוצה לזרוק את ההשקעה. מה עושים?
דבר שני, קצת ביקורת. זה עדיין משחק כיף אבל הוא חוזר על עצמו. ב-Gamasutra יש סדרת מאמרים על מה הופך CRPG לכיף ואחד מהם הוא הסכנה שבהשגת הכוח. אם רק השקעת זמן במשחק מניבה כוח אז נוצר grind והמשחק משעמם. זה מאפיין עיקרי של WOW, עד כמה שהבנתי. גם Diablo II אינו חף מזה. הרוב זה grind אבל אפשר לחתוך דרכו דיי מהר. הכיף העיקרי הוא הבוסים. לא רק הבוסים של המערכות. גם Blood Raven מפחידה אם רצים אליה מהר אחרי שמתחילים. אבל כשנלחמים נגד ה-Prime Evils והחברים שלהם אז הדמות שלי לרוב מתה פעם אחת לפחות וזאת ההרגשה הנהדרת שבמשחק. זאת הפעם החמישית שאני חוזר לאסוף את הגופה שלי מהחדר של Diablo (שאין טעם להביא אליו עוזרים כי הוא מחסל אותם בשנייה) ורק אז מצליח לברוח ממנו מספיק זמן כדי לעשות את הנזק הנחוץ לחסל אותו. וזאת הדרך לשחק, לרוץ את הקווסטים וישר לבוסים.
חשבתי לשחק אמזונה עוד פעם רק עם כידונים אבל לא נראה לי שהיא תשרוד. אולי ברברי? אולי נחזור למתנקשת?
Posted in Gaming, No Category, Reviews by Eran with 14 comments.
למה אתה מתכוון “עדכנו”?
אם אתה לא מוסיף למשחק את כל הpatches שיצאו מאז השקתו השיטה הזאת עובדת יופי.
גולם דם זו שיטה טובה למות אם אתה לא נותן לו גיבוי על ידי קללות שיגבירו את יכולת הריפוי העצמי שלו. זה נכון שכשהוא חוטף נזק גם לך יורדת בריאות- החוכמה היא להתשמש בקשר הזה בין הנקרומנסר לגולם לטובתך.
איזה שינויים נערכו בpatches שעושים את ההבדל ולמה אתה מוצא לנכון להתקין אותם?
לגבי הכיף שבמשחק- שני סוגי כיף עיקריים:
1. הכיף שבלגלות ולשחק עם היכולות המיוחדות של כל דמות- זה הכיף שבלעלות דרגות ולהשקיע את הנקודות שלך בכל דבר שנראה מעניין ולראות מה יקרה.
2. הכיף שבלנצח את המשחק שוב ושוב בצורה היעילה ביותר שנותנת הכי הרבה תחושת עליונות על המשחק מתוך התמקצעות- זה הכיף המתוכנן לטווח ארוך של שחקן וותיק.
אתה צריך הלחליט איזה מהדמויות שהמשחק מציע לך עוד לא ניסית לשחק לפי השיטה הראשונה- זה יתן לך כיף פשוט שימקד אותך על מה אתה אוהב לשחק בדמות הזו או באחרות. אחרי שתשחק עם דברים ככה כבר תרגיש לאן מושך אותך יותר לשחק לפי הכיף השני.
אני מוסיף את העדכונים כי אני רוצה לשחק ב-Battle.Net ואין ברירה אחרת. וחוץ מזה, הם מוסיפים עוד דברים מעניינים בכל עדכון.
את C&C3 עוד לא שיחקתי ואני גם לא ממש אוהב לשחק נגד שחקנים אחרים. אני לא אוהב שקורעים לי את הצורה כי אני לא טוב מספיק ואין לי את הזמן להשקיע כדי להגיע לרמה ששווה משהו. אני בעיקר אוהב לשחק את המשחק בשביל הסיפור.
כל החוכמה במשחק “עם” שחקנים אחרים, זה הקבוצות והקומבינציות שאפשר לעשות.
אני מתרכז בהגנה על הבסיסים של שנינו, והחבר מתקיף את המחשב (שנינו נגד 5-6 שחקני מחשב לדוגמא).
אחד מתרכז בכוחות קרקע, השני אויר (ואז אפשר לחפות אחד על השני, ועוד).
זה מעניין שהרבה אנשים שאני מדבר איתם אוהבים משחקי אסטרטגיה, אבל משום מה מעטים משחקים בזה עם שחקנים אחרים.
אני מוצא שלשחק עם אנשים אחרים (ולעיתים נגדם) הרבה יותר כייף ומאתגר מאשר להלחם נגד המחשב בקמפיין…
אני מסכים לחלוטין. אני פשוט משחק בשביל הסיפור.